בכורי שלמה חלק א קנט

המתערב בלח מתערב בכולו ואין לך טיפה מזה שלא יהא בה מחבירו קצת והכא נמי נהי דיש בילה ויש בכל הזאה מן המים הכשרים. קסברי הזאה צריכה שיעור. ואין כאן שיעור שהרי יש בה מן הפוסלת אי משום דמזה שתי הזאות קאי סברי אין מצטרפין אותו למלאות השנייה שיעור החסר בראשונה עכ"ל ויע"ש בתוס' ד"ה תנן התם כו' חומרא דמי חטאת הוא דמדאורייתא ברובא בטל. עכ"ל התוס'. ויעי' בקרן אורה בזבחים שם שכ' על דברי תוס' אלו. וז"ל למאי דמסיק טעמא דרבנן דהזאה צריכה שיעור ואין מצטרפין להזאות הי' נראה דלא מהני ביטול הכא כיון דבכל הזאה מעורב מעט מים דיש בילה וליכא שיעור הזאה ואפילו אי בטיל לא מהני להשלים שיעור הזאה דמ"מ אותו המעט לאו מי חטאת הם עכ"ל וכ"כ הרב נפש חיה ז"ל לתרץ כן בתשובה הנ"ל. לפ"ז נלפע"ד בנ"ד נמי כיון דקיי"ל יש בילה א"כ הטעימה נבללת גם ביורה גדולה עם הצבע של התכלת מ"ה ל"ש בי' ביטול דשוב לא הוי כליל תכלת. דהא העלה הש"ך בנקה"כ כיון דכח אחר מעורב במשהו לא הוי מין במינו ולמדה מדברי הר"ן סוף פ' יד הנשה שכ' שם וז"ל דאע"ג דאמר ר' יהודה מין במינו א בטיל לא שמעינן לי' הכי כל שטעם אחר של היתר מעורב בו יע"ש. היוצא לנו מזה דאף דהטיפה היא מין של החתיכה שיצאה ממנה וגם מין החתיכה שנבלעה בתוכה אפ"ה כיון דהטיפה מעורב איסור בהיתר זה מקרי כח אחר א"כ לא מבעיא לשיטת רש"י במנחות (דף מ"ב:) דטעם דהטעימה פסולה משום מראה שני דהיא מראה פסולה וכפי אשר הבאתי מזבחים (דף פ'.) דקיי"ל יש בילה דטיפה זו מעורב בכולו. א"כ בוודאי מקרי אינו מינו. אלא אפילו לשיטת התוס' דהטעם דטעימה פסולה מפני שהיא שלא לשמה רק לשם נסיון. א"כ כפי מה שהעלתי ב' הר"ן ונקה"כ ג"כ מקרי מין בשאינו מינו כיון דבהטיפה מעורב איסור בהיתר שוב הוי אינו מינו אף שהיא מינו ומקרי כח אחר מעורב בו. לכן בנ"ד דהתורה קפדה שיהי' כליל תכלת. קפדה התורה שיהי' כולו תכלת ולא יהי' בו שום כח אחר. אף שהוא המיעוט ג"כ קפדה התורה כיון דע"י המיעוט לא נקרא כליל תכלת. דומה לזה עי' ב"מ (דף ז':) עשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק. ועי' אסיפת זקנים ב' הרא"ש מפליזא דלא מהני בזה גם רוב יע"ש. וכן בתכלת מדכתבה התורה כליל תכלת כוונה התורה שיהי' מנוקה בלא שום תערובות מין אחר שיהי' כולו תכלת ולא רובו. וז"ב

כז) אולם יש להעיר בדברי קדשו שהעלה בהא דהמשתחוה לבהמה צמרה פסול לבגדי כהונה דל"ש בזה שינוי כיון דבגדי כהונה מ"ע בעשייתן וכיון דאנו באין לדון על הצמר בעוד שלא נשתנה ואז הוא בפסולו ואז ל"ש שינוי כלל עכת"ד. ולכאורה יש להביא ראי' לדבריו מאו"ח (סי' תרמ"ט) שכ' שם גזל ד' מינים שבלולב דאם קנאו בלא סיוע המצוה כגון גזל לולב ושיפהו כשר דקנייה בשינוי מעשה וא"כ משמע דאילו קנאו ע"י סיוע דמצוה פסול דהוי מהב"ע וכ"כ הט"ז באו"ח (סי' י"א) בהדיא. לדעת הרמב"ם דס"ל כמ"ש בב"ק (דף ס"ז.) בשם ר"ת לעולא דסבר דיאוש בכל מקום קני לבר מהקרבה משום דמהב"ע היא ובר"פ לולב הגזול כ' התוס' דכל מצוה דאורייתא הוי כקרבן ומ"ה לענין ציצית נמי לא מהני יאוש ושינוי השם מטעם זה. וכ"כ בס' נזירות שמשון ובאלי' זוטא יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד לענין תכלת לבגדי כהונה דהוי מ"ע לרמב"ם בעשייתו דאין לנו להכשיר גבי משתחוה לבהמה צמרה לתכלת שעשאו חוטין דהטוי' מהני לקנין מפני השינוי והן הן המצוה

כח) אולם ראיתי בס' נחל איתן ה' ציצית (פ"א הי"א) דאשתמיטתי' לגאונים הנ"ל במחכת"ר דברי הרמב"ם בה' איסורי מזבח (פ"ה ה"ז) הגונב או הגוזל והקריב הקרבן פסול והקב"ה שונאו שנאמר שונא גזל בעולה כו' ואם נתייאשו הבעלים הקרבן כשר ע"כ. וכ' הלח"מ טעמו בפי"ח מה' מעה"ק הי"ד דגבי קרבן איכא יאוש עם שינוי השם. הרי דאפילו גבי קרבן מהני יאוש עם שינוי השם מחולין לקודש ואע"פ שהשינוי הוא מהמצוה ובאין בבת אחת. וא"כ ק"ו לציצית ושאר מצות דמהני וכשר בכה"ג ואידחו דברי הט"ז והנז"ש והא"ז. עכ"ד הנחל איתן. ואני מצאתי ג"כ להרב ברכת הזבח בסופו בחי' לרמב"ם ה' איסורי מזבח שהעלה ג"כ כפירוש הלח"מ מדעתא דנפשי'. וכ' דכן כ' הרמב"ן במלחמות ס"פ בתרא דב"ק יע"ש. גם מצאתי כן דעת הרשב"א בחידושיו לפ' מרובה (דף ס"ז.) יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד לענין משתחוה לבהמה צמרה לתכלת שע"י הטוי' והצביעה נעשה שינוי ובאין בבת אחת ג"כ מהני מק"ו דהוי רק מכשירי קרבן כמו דאמרינן בע"ז שם ולא חמירי מקרבן גופי' דמהני בכה"ג ונסתר סברת כ"ג

כט) הן אמת דהרב ים של שלמה בב"ק (פ"י סי' כ"ז) העלה בדעת הרמב"ם דס"ל דיאוש לחוד קני וכמ"ש בה' כלים (פכ"ד ה"ז) בברייתא דגנב וגזלן השנוי' במרובה ובפ' הגוזל ובעולא בהגוזל דיאוש בידוע קני אלא דס"ל דקני מדרבנן כיון דמספקא לרבה בפ' מרובה. אבל לוקח קני מדאורייתא ע"ש באורך ובמרובה (סי' י"ז) ע"כ. ולפ"ז א"ש דברי מעכת"ר דשאני התם בה' איסורי מזבח (פ"ה ה"ז) דכיון דיאוש כדי קני הוי שלו קודם שנעשה קרבן מ"ה לא הוי מהב"ע אבל לעולם אם השינוי בא בשעת שעודנו באיסורו י"ל דפסול לקרבן. אולם הרב ברכת הזבח כ' שם דדוחק לומר כיש"ש דבקרבנות משמע דס"ל כרב יודא דיאוש קני דאורייתא להקריב קרבן. ולכן העלה דיותר נראה כפירושו הנ"ל. דיאוש לחוד לא קני כלל אלא בקרבן ס"ל דהוי יאוש ושינוי השם כנ"ל. ויעי' בשעה"מ ה' לולב שהשיג על היש"ש והעלה דהרמב"ם ס"ל אפילו מדרבנן אינו קונה יע"ש. והדרא קשייתי לדוכתא על דברי מעכתר"ה

ל) ונלפע"ד לתרץ דבריו ואקדים לתרץ שיטת היש"ש הנ"ל דהרמב"ם ס"ל דיאוש כדי קני מדרבנן שכתב הרב ברכת הזבח דדוחק לומר כיש"ש דבקרבנות משמע דס"ל כרב יודא דיאוש קני מדאורייתא להקריבו קרבן. זה אינו השגה. דשאני גבי קרבן דאיכא ג"כ שינוי השם ואז הוי יאוש ושינוי השם וקנה מדאורייתא. ואל תקשה דלפ"ז גם אם יאוש כדי גם מדרבנן אינו קונה. מ"מ בשינוי השם ביחד קונה מדאורייתא ז"א. דזה הי' להרמב"ם לדוחק לומר דבאין בבת אחת. כיון דההקדש מסייע להקנין הוי מהב"ע וכמ"ש התוס' בפ' מרובה ובפ' לולב הגזול. אולם כיון דיאוש עכ"פ קני מדרבנן א"כ ע"י הקנין דרבנן הוי כהפקר וזכה מהפקר ונעשה הקדש ואז שוב בצירוף השינוי שם קונה מדאורייתא ויעי' בקצה"ח (סי' שנ"ג סק"א)

לא) לפ"ז מתורץ קשייתי על כ"ג מדברי הרמב"ם בה' איסורי מזבח דשאני התם כיון דקודם ההקדש הי' שלו מדרבנן. מ"ה מהני ההקדש דיהי' שינוי השם. בהדי יאוש שקונה מדאורייתא וכשר לקרבן. אולם בנ"ד בהמשתחוה לבהמה צמרה פסול. דכיון דבעת שרוצה לעשות מהצמר תכלת או ציצית אז הוא פסול מה"ת. ורק דנימא דע"י השינוי שיעשהו למצוה יהי' כשר ובאין בבת אחת. י"ל דזה אינו דהוא מאוס לגבוה דבשעה שאנו מתחילים לדון על הצמר קודם השינוי עדיין בפסולו מה"ת. אולם בהמשתחוה לקמה חיטין כשרים למנחות דאז אנו דנין עליו למנחות אחר הטחינה ואז כבר נשתנה מ"ה חיטין מותרין למנחות. וא"ש חילוקו של כ"ג

לב) לפ"ז יהי' מתורץ ג"כ קשית ס' אהלי יהודה בענין מהב"ע שהקשה וז"ל ושוב האיר ד' את עיני וראיתי מקרא וגמרא דשינוי זה דמעיקרא חולין והשתא הקדש אין זה שינוי דיכול להקריב והוא ממאי דאמרינן שם בב"ק (דף ס"ה:) דתניא נתן לה באתננה חיטין ועשאן סולת זתים ועשאן שמן ענבים ועשאן יין תנא חדא אסור ותנא חדא מותר כו' וב"ש אוסרין וב"ה מתירין מ"ט דב"ש גם לרבות שינויהם וב"ה הם ולא שינויהם וכו' וכיון דס' לב"ה דשינוי מותר א"כ כשנתן סולת באתננה והביאה למנחות למה אסרו הכתוב להביא אותו למנחות שנאמר לא תביא אתנן זונה וכו'