בכורי שלמה חלק א טו

הרא"ש שהביא ב' רבינו חננאל פי' דוקא במעשה כל שהוא ס"ל דאינו אסור אבל במעשה רבה מודו יע"ש. א"כ לשיטתי' דג"כ לר"ג ור"ע ור"י יקשה היכי דעבדו בא"י על ידי מעשה רבה הוא אסור. אולם להלכה א"ש דהרא"ש והר"ן ותוה"ב הארוך כ' דעיקר כפירש"י ופסקו כר"נ ור"ע ור"י דאאאדש"ש אפילו במעשה רבה. וכ"ה הרמב"ם ותוה"ב דלא כר"ה. אולם לדעת הראב"ד שפוסק כרב הונא הדרא קשייתי לדוכתא

כא) [לכאורה נוכל לתרץ לשיטת הראב"ד ע"פ מה שכתב בספר מעשי ה' וז"ל ארץ ישראל יש לו דין קרקעות משום שהוא תחת יד הקב"ה וחו"ל יש לה דין מטלטלים משום שהוא תחת יד השרים עכ"ל. ואני בעניי מצאתי ראיה לדברי מעשי ה' מש"ס ערוך בעירוכין (דף כ"ט.) דקרקע דחו"ל כמטלטלי דארץ ישראל יע"ש. לפ"ז נלפע"ד לומר דהנה אמרינן בע"ז (דף מ"ז) בעי רמי בר חמא המשתחוה להר אבניו מהו למזבח יש נעבד במחובר אצל גבוה או אין נעבד במחובר אצל גבוה יע"ש. א"כ י"ל ע"פ דברי הש"ס דעירוכין הנ"ל ומעשי ה' הנ"ל. דע"כ לא קאמר הש"ס דיש נעבד במחובר אצל גבוה דוקא במחובר בחו"ל שאין לה דין קרקע גמור משום שהוא תחת יד השרים והיינו כסברת המתני' בע"ז (דף מ"ה.) ומפני מה אשרה אסורה מפני שיש בה תפיסת יד אדם יע"ש. א"כ י"ל דנהי דאין לו דין מטלטלין גמור בזה מסתפק בש"ס א"כ מה שיש תחת יד השרים הו"ל כתפיסת יד אדם דאסור לגבוה עכ"פ. אבל בארץ ישראל דיש לה דין קרקעות משום שהוא תחת יד הקב"ה והוא מחובר גמור. בזה י"ל דאין נעבד במחובר [ויעי' בס' זכור לאברהם ערך אין אונאה לקרקעות דיש פוסקים ס"ל דדוקא בקרקעות דא"י אין אונאה לקרקעות אבל בקרקעות דחו"ל יש דין אונאה יע"ש. וסברא זו הובא גם בתומים ועי' תוס' בכורות (דף נ"ג.) ובעל התרומות ש"ז ח"ב דין י"ג. ואף דאנן לא קיי"ל כן מ"מ י"ל דהש"ס מספקא לי' בסברא זו] ולפ"ז א"ש דבארץ ישראל השכינה שורה מפני שבא"י אין יכולים לאסרה אף ע"י מעשה. כיון דהוי מחובר גמור דאז אין נעבד במחובר לגבוה. א"כ מתורץ קשייתי על שיטת הראב"ד. אמנם לא נתקררה דעתי בתירץ זה מפני דמסתימת הש"ס נראה שאין לחלק בע"ז בין חו"ל בין א"י לענין אין נעבד במחובר. והדרא קשייתי לדוכתא]

כב) ונלפע"ד לתרץ קשייתי דהנה איתא בע"ז (דף נ"ג) ישראל שזקף לבינה כו' ובא נכרי והשתחוה לה אסרה מנלן אר"א כתחלת של א"י דאמר רחמנא ואשריהם תשרפון באש מכדי ירושה היא להם מאבותיהם ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו כו', והקשה הרמב"ן הובא בר"ן ז"ל דמאי פריך הא אאאדש"ש דלמא ע"י מעשה אסרום דהא אמרינן דאדם אוסר דש"ש ע"י מעשה ותירץ הרמב"ן דכל כה"ג בבטולי בעלמא סגי להו דאע"ג דע"ז של נכרי שבא ליד ישראל אין לה ביטול. הכא יש לה ביטול שכיון שע"ז זו שלא מדעת בעלים נאסרה רק מפני מעשה שנעשה בה כי היכא דמהני הך מעשה שתהא נאסרת כאלו היתה של נכרי. ה"נ הוי כשלו לענין ביטול ואמאי הצריכה תורה לשרפם עכת"ד. לפ"ז מתורץ בטוב טעם קשייתי על הרב לקט יוסף לשיטת הראב"ד ז"ל דאף שע"י מעשה יכולים לאסור שוב מהני ביטול כסברת הרמב"ן ז"ל. ואם כן עדיין מותר הוא וא"ש מה שכ' דמ"ה שורה השכינה בא"י מפני דאאאדש"ש ויעי' תוס' ע"ז (דף מ"ה) ד"ה כל מקום ב' ירושלמי ובשו"ת חתם סופר חא"ח סי' ר"ח ב' הגאון הקדוש מו"ה נתן אדלר כ"ץ זצ"ל דבר נחמד ויעי' בזבחים (דף ס"א) שהעלו דתימא הוא לו' דקדושת הארץ בטלה ולא יתחייב בתרומה וקדושת הבית תהא קיימת וכ' שם דקדושת הבית בטלה וקדושת הארץ לא בטלה כדאשכחן בנוב. וגבעון דקדושת הבית בטלה וקדושת הארץ לא בטלה יע"ש. והוא כעין שיטת הראב"ד בה' בית הבחירה (פ"ו הט"ז) בהשגתו שהעלה דאפילו לדעת הסוברים דקדושה שני' קדשה לעת"ל זהו דוקא בשאר א"י לא בבהמ"ק לפי שעזרא ידע שעתידה להשתנות וכ' שכך נגלה לו מסוד ד' ליראיו ויעי' ברמב"ם שם שהעלה דקדושת הבית קדשה לעת"ל וקדושת הארץ לא קדשה לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטלה. וכ"ה בכסף משנה ודוחה שיטת הראב"ד יע"ש. וכ"נ מדברי התוס' ביבמות (דף פ"ב:) ד"ה ירושה על ר' יוסי ור' יוחנן דלענין קדושת הבית קדשו לעתיד לבא ולענין קדושת הארץ לא קדשה ויעי' במדרש רבה (שמות פ"ב) ארשב"ג עד שלא חרב בית המקדש היתה שכינה שורה בתוכו שנאמר ה' בהיכל קדשו ומשחרב בית המקדש נסתלקה השכינה לשמים שנאמר ה' בשמים כסאו. ר"א אומר בין חרב בין לא חרב אינו זז ממקומו שנאמר והיו עיני ולבי שם כל הימים. וכן הוא אומר קולי אל ה' אקרא ויענני מהר קדשו סלה שאפילו הר הרי הוא בקדושתו כו' א"ר אחא לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי של בית המקדש שנאמר הנה זה עומד אחר כתלנו יעו"ש. וכן הוא בזוהר (שמות ד"ה ב') ובשאילת יעב"ץ (ח"א סי' פ"ז) יע"ש והאריך בזה יד"נ הרה"ג מו"ה נחום אש נ"י אבד"ק ניעשאווע מחבר הגהות ציוני מהר"ן על הרמב"ם בה' בית הבחירה (פ"ו הט"ז) בטוב טעם

כג) בספרי פ' ראה מעשה ברבי אליעזר בן שמוע ור"י הסנדלר שהיו הולכין לנציבין אצל רבי יהודא בן בתירה ללמוד הימנו תורה והגיעו לצידן וזכרו אח א"י זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם וקראו המקרא הזה וירשתם אותם וישבתם בארצם חזרו ובאו להם למקומם אמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה והרמב"ן בס' המצות הוסיף ומנאה למצות עשה והביא דברי ספרי אלו. והכנה"ג ביו"ד (סי' רל"ט הגה"ט אות ל"ג) הביא שקצת אחרונים כתבו שהוא מצוה דרבנן ונצטער על זה עד שמצא דברי רמב"ן אלו ויעי' בשו"ת מבי"ט (ח"א סי' רמ"ה) והרב מגלת אסתר דתה לדברי הספרי שהביא הרמב"ן ובס' יעיר אוזן מערכת י' אות ה') העלה דהרב מגלת אסתר לא ראה דברי הספרי במקומו דמפורש שם שאפילו ללמוד תורה שהלכו ר"א בן שמוע ור' יוחנן הסנדלר חזרו בהם שישיבת ארץ שקולה כנגד כל המצות ומבואר דאפילו בחורבנה וכדברי הרמב"ן והאריך עוד בזה יע"ש. וכ"ה בס' חרדים ב' הספרי והרמב"ן דמ"ע מן התורה לדור בארץ ישראל ויעי' במג"ע (אופן ק"ו). ויעי' במגילה (דף י"ד) ובגיטין (דף מ"ז.) הקונה שדה בסוריא כקונה בפרוארי ירושלים למאי הלכתא אמר רב ששת לומר שכותבין עליו אונו ואפילו בשבת כדאמר רבא אומר לנכרי ועושה ואף על גב דאמירה לנכרי שבות משום ישוב ארץ ישראל לא גזור רבנן ויעי' באו"ח (סי' ש"ו) דמעלה בערכאות וכותב בגופן שלהן דהוי תרי דרבנן שבות דשבות אמירה לנכרי בכתיבה שאינה מאושרת ויעי' בב"ק (דף ע"ט ודף פ') ובשו"ת חתם סופר (חח"מ סי' ג'). ויעי' בספרי הובא בסמ"ב מריש בבא בתרא והובא להלכה בש"ע יו"ד (סימן רנ"א ס"ג) דיושבי ארץ ישראל קודמין ליושבי חוץ לארץ ויושבי ארץ ישראל אין עניי עירך יע"ש ובחת"ס חיו"ד סי' רל"ג רל"ד. ויעיין במס' כלים (פ' א' מ"ו) ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות. יע"ש בהר"ב ובתוי"ט ויעי' בפסחים (דקי"ג.) ובירושלמי פרק קמא דשבת ה"ג וסופ"ג דשקלים ובמדרש משלי (סי' י"ד) ובפסיקתא רבתי. ויעי' בכתובות (דף ק"י) מאריך שם הש"ס הרבה מגודל קדושתה ומפירותיו הנפלאות ובספר טוב הארץ (דף כ"ה ע"ב) כת' שיש ל' מיני פירות בארץ ישראל כו' יעו"ש. ובס' כלבו (סי' קס"ז) ובס' חסד לאברהם (נהר י"ב עין הארץ) מאריך בזה. ויעי' בירושלמי פ"ט דכלאים ובילקוט יונה (סי' תקט"ו) ויעי' בכתובות (דף ע"ה) וחד מינייהו עדיף [פקחים וחריפים. רש"י] כתרי מינן אמר רבא וחד מינן כי סליק להתם עדיף כתרי מינייהו יעו"ש. ויעי' בפרקי דר"א פרק ח' אפילו צדיקים חכמים בחו"ל ורועי בקר בארץ אין מעברין את השנה אלא על ידי הדיוטות שבארץ. וכתב רבינו בחיי פרשת אמור מכאן יש ללמוד מעלת ארץ הקדושה. וכן אמרו בירושלמי פרק קמא דסנהדרין. ובנדרים פרק ששי על פסוק ואל יתר זקני העדה (ירמיה כ"ט) אמר הקב"ה ביותר הם חביבים עלי זקני הגולה. חביבים עלי כת קטנה בא"י מסנהדרי גדולה בחוץ לארץ יע"ש. אולם דברי הפרקי דר"א צ"ע דהא ר' עקיבא עיבר השנה בנהרדעי כדאיתא ביבמות (דף קט"ו.) ואמרינן בברכות (דף ס"ג.) הנח ר"ע שלא הניח כמותו בא"י והוא שלא כדברי הפדר"א שס"ל שאפילו לא הניח כמותו אין מעברין כי אם דוקא בא"י והמפרש בפדר"א הרגיש בזה והניחו בצ"ע. ויעי' בביאור הרד"ל על הפרקי דר"א שמתרץ זה בטוב טעם. ויעי' בסנהדרין (די"ד.) אמר ריב"ל אין סמיכה בחו"ל כו'. ויעי' בשו"ת בשמים ראש (סי' רמ"ז) וז"ל ששאלת הא דאמר בסנהדרין אין סמיכה בחו"ל מאי אין סמיכה כו' אלא שאין סומכים זקנים כו' ולא הודיעו לנו בזה טעם הלא התורה אינו דבר התלוי בא"י. תשובה לשון שאין התורה תלוי בארץ לא ידעתי לו ענין. וכמה עניני כבוד חלקו לארץ בכיוצא בזה ומקצת דברים לירושלים לבד וסמכו הדבר על כי מציון תצא תורה. כמו שאמרו בפרק הרואה במעשה דחנינ' בן אחי ר' יהושע. ובירושלמי פ"ו דבכורים ר' אמי שלח לר' שמעת שממנים זקנים כו' אמר ר' לוי מקרא מלא כו' כל ישיבה שלך כו ועיקר הדבר שיהא כל שררות וגדולה עדיין לארץ הקדושה אשר שם עיקר משפטי התורה והמצות. ואמרינן נמי אוירא דא"י מחכים. וכן משום ישוב א"י שיהא זכור כל עת לבני גולה ויתנו דעתם לשוב לשבת בארץ נחלתם. שעדיין היתה בזמן חכמי התלמוד ארץ בנוי ונושבת. וערים רבים בנוים לתלפיות והיו רוצים שילקטו לאחד אחד בני ישראל על אדמת אחוזתם אשר נתן ה' להם ותו לא מידי. אשר בהר' יחיאל. עכ"ל הזהב. ויעי' בס' מדבר קדמות ערך אליהו מה שהביא ב' הרמ"ע מפאנו שאליהו מקריב תמידין בבית המקדש אע"פ שחרב בקדושתו הוא עומד ואין ספק שאבות העולם עומדים עליו למעמד ואביאסף והימן ואזרחי משוררים ומעורות הקרבנות דכתיב בהם לו יהי' אמרו שעושה מגילות וכותב זכותם של ישראל יע"ש. ויעי' בשו"ת הרשב"א (ח"ב סי' קל"ד) וז"ל שאלת מה שאמרו כל הדר בחוצה לארץ כמי שאין לו אלוה. תשובה לפי שארץ ישראל נקראת נחלת ד' דכתיב (שמואל א' כ"ו) כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ד' והוא יתברך נקרא אלהי הארץ ומיוחדת לו ולא לשרי מעלה כדכתיב בכותיים כי לא ידעו את משפט אלהי הארץ ועל כן קרא לע"ג אלהי נכר הארץ וכתיב (דברים י"א) תמיד עיני ד' אלהיך בה ועיקר מצות התורה כולן בארץ הן עד כי כמה מצות אין נוהגת כלל אלא בארץ כמו שאמרו במדרש (ירמיה ל"א) הציבי לך ציונים ועל כן כשבירך יצחק את יעקב שלא מדעתו ונתן לו את הברכה (בראשית כ"ז) ויתן לך האלהים מטל השמים וגומר מיד זכה יעקב בברכת אברהם שהי' ירושת הארץ ולא הי' יכול ליתנה לעשו והא אמר (שם) לך איפוא מה אעשה בני ע"כ לשונו הזהב. ויעי' בשו"ת תשב"ץ (ח"ג סוף סי' ר"א) שכ' וז"ל שכ' ואמרו כי עדיין נשאר מהנסים שהיו בירושלים שלא אמר אדם לחבירו צר לי המקום כי בבהכ"נ שבירוש' הם צריכים לאנשי המקום כל השנה. ומתמלאת פה אל פה בעת התקבץ שם בחג שבועות החוגגים יותר מג' מאות איש וכלם הם נכנסים שם ויושבים רווחים כי עדיין היא בקדושתה וזה סימן גאולה שלישית עכ"ל ויעי' בס' שארית הנחלה (דף ס"ה ע"א) שקבלה בידינו שחד מארבעה בתי כנסיות אשר לק"ק הספרדים האחד הנקרא בהכ"נ הגדולה. היא הבהכ"נ אשר עליו דיבר התשב"ץ ז"ל בתשובה הנז' יע"ש. ויעי' במדרש חזית על פ' הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים שדרשו מה יונה זו אינה משכחת קינה כך ישראל אע"פ שחרב בית המקדש לא בטלו ג' רגלים. ובא לציון גואל במהרה בימינו ומלאה כל הארץ דעה כמים לים מכסים: