בכורי שלמה חלק א קנח

מכל האיסורין שבתורה דקיי"ל דבטיל ברובא. ומצאתי שבשו"ת מהר"י כהן (מהד"ת) בה' ציצית שתמה בזה והביא דברי החות יאיר (סי' ק"ז) שהקשה על יי"נ שנפל לקנקן יין דבטל בששים מאי שנא ממכות (דף ד'.) חבית מלאה מים שנפלה לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה חיישינן לג' לוגין מים שאובין במקום אחד ולמה לא ניחוש ג"כ באיסור לח שנפל. והנה לפי דברי הרמב"ן שהביא ב' הראב"ד דטבע של ים המלח הוא שלא יתן להתערב בו שאר משקים לא דמי לשאר איסורים. אולם מדברי הרמב"ם בה' מקוואות לא ירד לטעם הזה הדרא הקושיא לדוכתא. ותירץ ע"פ דברי התוס' בבכורות (דף כ"ג.) ד"ה נבילה בטילה דיש חילוק דטומאת משא לא בטל ברוב משום דסוף סוף נושא כזית נבלה. אבל לענין אכילה הוי כנגע וחזר ונגע באכילה משא"כ בטבילה מחמרינן בספיקו כודאי שעכ"פ יש ספק שמא טבל במקום הזה שנעשה שאובין. ולפי"ז הכא בטעימה שנתערבה ביורה של תכלת הנה כל הצבע יבא על הצמר וזה החלק של הטעימה יהיה על שטח הצמר ול"ש ביה ביטול דבכ"מ שהוא הנה הוא פסול ול"ש לומר שנתבטל ביורה דכיון שעמד לבוא על הצמר צריכין אנחנו לדון אותו כאלו כבר בא על הצמר ואם אמרינן כן להקל כמ"ש הר"ן ב' הרמב"ן בע"ז פ' השוכר את הפועל. עכת"ד הנעימי'

כא) ונחזי אנן דלפי דברי מהר"י כהן דטעימה פסולה מטעם דהוי כטומאת משא דל"ב הוי רק דרבנן כמ"ש התוס' בבכורות דטומאת משא דרבנן. ונ"מ לענין ספיקו אם נפל הטעימה ליורה יהיה מותר דספיקא דרבנן לקולא. אולם לדעת הרמב"ם ז"ל טומאת משא מה"ת לא בטל כמ"ש המל"מ בה' מטמאי מו"מ (סוף פ"א) יע"ש. א"כ לפ"ז מה"ת לא בטל טעימה וגם ספיקו להחמיר

כב) אולם לכאורה יש לשדות נרגא בתירוצו. תינח דאם היה עושה מכל הצמר שביורה רק בגד אחת ואז בוודאי נמצא על בגד הזה הטעימה אז הוא דומה לטומאת משא שנושא הכל ביחד. ונושא הטומאה בוודאי. אולם אם עושה מצמר זו הרבה בגדים. או צבע צמר הרבה לתכלת לציצית הרבה. א"כ הוא דומה ממש לביטול איסורי אכילה דבטל חד בתרי. וה"ה בנ"ד. דעל כל בגד נוכל לומר דזה הבגד מהרוב דכשרים שהם לשמה. דמכאן משמע דאף אם נפל להיורה טפה אחת מהטעימה ג"כ פוסלה כיון דלא הגיד שיעור גודל היורה וא"כ כשיש יורה גדולה ונפל טפה אחת ביורה דא"א שטפה זו יהיה נמצא ממנו קצת בכל בגד. וא"כ עכ"פ רוב איכא דכשרים ונימא דהמיעוט בגדים שיהיו נפסלים בטלים ברוב בגדים כדין יבש ביבש

כג) ונלפע"ד לתרץ דברי מהר"י כהן הנ"ל ע"פ דברי הרמ"א בא"ח (סי' תרע"ג) בשם התרומת הדשן (סי' ק"ג) דאם נתערב נר חנוכה האסור בהנאה בשאר נרות אפילו אחד באלף לא בטל. וכ' שם בתה"ד הובא בט"ז שם דאע"ג דכשמוכרין אותו מוכרין במשקל אלא דלמצוה הוא דבר שבמנין יע"ש בט"ז ובהגרע"א ובשו"ת חת"ס (חא"ח סי' קע"ח) שכ' דגם דעת התה"ד דכל שהוא חשוב בין קודם הביטול בין לאחר הביטול לעולם לא בטל. יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד בטעימה שצבע תכלת לציצית למצוה. ובפרט בגדי כהונה בוודאי יש להם חשיבות שכתוב בהם בתורה לכבוד ולתפארת [ובפרט שמעתי ב' הגאון אדומו"ר הצדיק מאור הגולה בעל חידושי הרי"ם זצ"ל שחידש דהיכא דמבואר בתורה דיש לו חשיבות אז מה"ת לא בטל. ותירץ בזה קשיית התוס' בב"מ (דף ו':) בקפץ אחד לתוך המנוין שהקשו דיהיה בטל ברוב ותירץ הגאון הנ"ל דכיון דבמעשר צותה התורה למנות יש לו חשיבות מה"ת. ואז מן התורה לא בטל] בוודאי יש לו חשיבות ולא בטל

כד) לכאורה יש להקשות על זה מדברי שו"ת יד אליהו (סי' פ"ח) נשאל בס"ת שיש בו טעות שנתערב אם מותר לקרות באחד מהם. והעלה דחד בתרי בטל דהטעות לא הוי דבר חשוב והס"ת עצמו לא נפסל, רק מכח הטעות שבו והו"ל כחתיכה הראויה להתכבד שנאסר מבליעת איסור דבטל דהבלוע אינו חשוב יע"ש. א"כ ה"ה בנ"ד דומה לטעות בס"ת כיון דעיקר פסול הבגד רק מחמת מעט הצבע שלא נצבע לשמה או משום מראה שני. וזה אין לו חשיבות שוב הוי כמו דאסור משום בליעת איסור. אולם ז"א דכבר השיג עליו הרב חת"ס (חיו"ד סי' רע"ז) דלמה זה דומה לחהר"ל שבלע טיפת חלב דלא בטל אע"ג דאיסורו מחמת החלב מ"מ כיון שהחתיכה עצמה נאסרת ונעשה נבלה הו"ל חהר"ל והכא ע"י הטעות נפסל הספר או לכל הפחות החומש כולו מלקרות בו בציבור והוי דבר חשוב דלא בטל יע"ש. הבאתיו בקונטרסי פע"ה (סי' כ"ה אות קמ"ה) וא"כ ה"ה בנ"ד ג"כ לא שייך ביטול כיון דהוי דבר חשוב וע"י שנצבע שלא לשמה או משום מראה שני פסול כל הבגד א"כ שוב לא שייך ביה ביטול חד בתרי. ומ"ה טעימה פוסלת כל היורה כיון דדנין כאלו היה בא על הבגד כנ"ל. ומתורץ קשייתי על מהר"י כהן ז"ל

כה) ולפענ"ד נראה לתרץ קשית מהר"י כהן הנ"ל באופן אחר אף אם נימא דלא דנין כאלו הי' בא על הבגד. דהנה הגאון בעל נפש חיה זצ"ל (חא"ח סי' א') חקר באם נתערב מועט מדבר שאינו ראוי לצאת בו י"ח מצה ברוב שראוי לצאת בו אם בטל ברוב שיצא ממנו ושיש בו תערובות מיעט שאינו ראוי לצאת בו. והעלה שאינו בטל ברוב לענין שישלים זה שאינו ראוי לשיעורא כאשר נסתפק במל"מ בפ"ז מ"ה מעילה אם מיעוט היתר נתערב ברוב איסור נהי דאיסורא איכא אבל לחייבו מלקות וכו' זה לא שמענו. וגאון הנ"ל מצא הדבר מפורש בתוס' זבחים (דף ע"ח) בד"ה הפיגול דאין מיעוט ההיתר מצטרף עם הרוב להשלימו כשיעור יע"ש. ולפענ"ד נראה להביא ראי' מהימנא לעיקר חקירתו. מדברי רש"י סוכה (דף מ"ח:) במשנה שהיין והמים מגולין פסולין לגבי המזבח ופירש"י הטעם דחיישינן שמא שתה מהן נחש והארס מעורב בהן נמצא שאינו מנסך מים כשיעור שהרי המים משלים לשיערן עכ"ל. וזה דומה ממש לחקירתו. ומוכח משם דמיעוט שאינו ראוי לנסכים אינו משלים לרוב שראוי לנסכים. וא"כ ה"ה בנ"ד נהי דלא קתני שיעור שיהיה הצבע על התכלת. מ"מ עכ"פ צריך שיהי' הבגד כולו מכוסה בצבע התכלת הכשרה כמו שנאמר כליל תכלת. וא"כ במקום שיגיע הטעימה על הבגד. ולא תכלת יהי' פסול מצד מראה שני. רק מצד ביטול נימא כיון דהוי מיעוט יהי' בטל להרוב והוי כמאן דליתא. ז"א. כיון דעל מקום הזה ליכא צבע התכלת כליל צריך להשלים השיעור דהא כל הבגד צריך להיות צבוע מתכלת. מ"ה ל"ש בי' ביטול ולא שייך בזה לומר רובו ככולו עי' נזיר (דף מ"ב.) ש"מ רובו ככולו מדאורייתא דקרא יתרה כ' בנזיר ביום הז' יגלחנו דאפילו ב' שערות מעכבות הא בעלמא רובו ככולו וכ' רש"י הא דלא גמרינן מיני' דהו"ל נזיר ומצורע בכהבכ"א כו' יע"ש. ועי' בערובין (דף ד':) כל גופו צריך לטבול כאחת. ועי' פסחים (דף ק"ט ובהוריות (דף ג':) ובספרי כל זקני העיר אפילו הן מאה. וברמב"ם פ"ד דסנהדרין לענין סמיכה עד שיסכימו כל החכמים. ויעי' ברדב"ז בלשונות הרמב"ם (סי' ס"ב) משמע היכא דכ' כל לא אמרינן רובו ככולו. וא"כ ה"ה בנ"ד דהתורה כתבה להדיא כליל תכלת. עדיפא ממה שכ' תיבת כל. דהפי' שיהי' תכלת נקיה בלי שום תערובות מין אחר כגון מראה שני או שלא לשמה. ויעי' בס' האשכול בה' תפילין בפירוש נחל אשכול (אות ה') שהאריך בזה והביא ראי' דבתפילין אם חסר קיצו של יו"ד אחת או שכ' קיצו של יו"ד אחת שלא לשמה דפסול אף דהרוב נכתב כדין. יע"ש וא"כ ה"ה בנ"ד

כו) באופן אחר נלפע"ד לתרץ ע"פ מה דאמרינן במתני' דפרה (פ"ט מ"א) צלוחית שנפלו לתוכה מים כל שהוא ר"א אומר יזה שתי הזאות וחכמים פוסלין. ויעי' בזבחים (דף פ'.) דאמרינן בשלמא רבנן סברי יש בילה והזאה צריכה שיעור עכ"ל וכ' רש"י בד"ה בשלמא כדתנן במתני' אם לא נמלך ונתן כשר אלמא סמכינן אבילה ואמר לח