בכורי שלמה חלק א קנו

שמתייחס לענין המצות אבל במתייחס לדעת תלמוד המצות ודיניהם לא דק בהם כל כך. כי בספר היד הוא מקום תחנותן ודקדוקן הובא ביד מלאכי בכללי הרמב"ם. ועוד כ' די"ל דחזר הרמב"ם ממה שכ' בס' המצות. יע"ש. לפ"ז י"ל גם בנ"ד דהעיקר כמ"ש בס' יד החזקה דהוי מ"ע בעשיית בגדי כהונה

ט) ונלפע"ד להביא עוד ראיה לכ"ג בדעת הרמב"ם שצריך לעשות בג"כ לשמה. דהא מבואר ברמב"ם ה' בית הבחירה (פ"א ה"כ) וז"ל אין עושין כל הכלים מתחלתן אלא לשם הקודש ואם נעשו מתחלתן להדיוט אין עושין אותן לגבוה. וכלי גבוה עד שלא נשתמש בהן גבוה רשאין להשתמש בו הדיוט עכ"ל. ומקורו מתוספתא (פ"ב) דמגילה כמ"ש הכ"מ שם. והנה בירושלמי דיומא הנ"ל דתני אבני קודש צריך שתהא חציבתן בקודש ובקודש יחצבו בגדי קודש צריך שתהא אריגתן בקודש. כו'. עכ"ל. והגאונים בעלי מפרשי ים ז"ל ציינו בעין משפט בירושלמי (אות ד' ה' ו') מיימן פ"א ה"כ מבית הבחירה הנ"ל. א"כ מבואר שס"ל דבגדי כהונה הם בכלל מה שכתב הרמב"ם אין עושין כל הכלים מתחלתן אלא לשם הקודש. וסברתם אמיתית. דהא דיני בגדי כהונה כתובים בה' כלי המקדש אם כן מבואר שב"כ נקראים כלים וכמו שנמצא בש"ס הרבה כלי פשתן. דהפי' בגדי פשתן. א"כ מבואר ברמב"ם שס"ל דבגדי כהונה צריכים עשייתן לשמה

י) ונלפע"ד להביא עוד ראיה לדברי כתר"ה מדברי הרמב"ם בה' כלי המקדש (פ"ז ה"כ) וז"ל זה הממונה על מעשה בגדי כהונה עוסק בהכנת בגדי כהנים הדיוטים ובגדי כ"ג ובאריגתן ומתחת ידו נעשה הכל ולשכה היתה לו במקדש עכ"ל. ואם נימא דעשיית בגדי כהונה א"צ לשמה למה נעשו במקדש. דהא מבואר בה' מעה"ק (פי"ב הכ"ג) כל המנחות טחינתן והרקדתן בחוץ ולישתן ועריכתן ואפייתן בפנים כו' עכ"ל. נראה מזה דכיון דהטחינה והרקדה א"צ לשמה כנ"ל מ"ה נעשה בחוץ אבל לישתן ועריכתן ואפייתן דצריך לשמה צריכה להיות בפנים. וא"כ כיון דעשיית בגדי כהונה נעשה במקדש מזה ראיה דעשיית בגדי כהונה צריך להיות לשמה

יא) גם הרמב"ן בפ' תצוה (פסוק ב') כ' וז"ל היו הבגדים צריכין עשייה לשמן ויתכן שיהיו צריכין כוונה ולכן אמר ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה שיבינו מה שיעשו כו' עכ"ל הובא במנ"ח. ויעי' בספורנו שם (פסוק ג') וז"ל לקדשו לשם כך יעשו הבגדים יע"ש. ויעי' בפנים יפות שם בפסוק ועשו את בגדי וגו' לקדשו לכהנו לי כו' ונראה דהכא עיקר קרא לאשמעינן שיעשה לשם קדושת כהונה דאל"ה ה"א שיעשה בתחלה ואח"כ יקדשו כמו שמצינו שהיו בונים ואח"כ מקדישין כדי שלא יבואו לידי מעילה בשעת מלאכה וקמ"ל קראי דבעינן עשויה לשמה כו' עכ"ל. וכ"כ בס' אור החיים שם בפסוק ואלה הבגדים וז"ל עוד נראה טעם עשייתו ככה שנתכוין לומר שצריך לעשות בגדי כהונה לשמן לזה פרט בפסוק ועשו בגדי קודש שפירשנוה במכנסים ואמר לאהרן אחיך ולבניו לכהנו לי פירוש שצריך לעשותם לשם אהרן לשרת לפני ד'. כו' עכ"ל. והנה כל גאונים האלה בכל בית הרמב"ם נאמנים הם. ולא הזכיר אחד מהם דדעת הרמב"ם דעשיית בגדי כהונה א"צ לשמה. אע"כ דברור להם בדעת הרמב"ם ג"כ דס"ל דצריך עשייתן לשמה. עוד אפשר לומר דסמך הרמב"ם עצמו ולא כ' בהל' כלי מקדש דעשייתן צריך להיות לשמה להדיא [חוץ מזה דסגי במה שכ' מ"ע לעשות בגדים אלו כו'] י"ל ג"כ דסמך על מה שכ' בהל' ציצית (פ"ב) דתכלת צריך הצביעה לשמה וכמ"ש שם המל"מ בהל' כלי המקדש (פ"ח הי"ג) לענין דצריך שיהיה צבוע התכלת מדם חלזון דסמך על מה שכ' בה' ציצית. ע"ש

יב) באופן אחר נלפע"ד לתרץ השגתי על דברי כ"ג אף אם נימא דבגדי כהונה לא מקרי גוף הקדושה אפ"ה א"ש דצריכים עשייה לשמה. דהא אמרינן במנחות (דף מ"ב:) ש"מ תלת ש"מ טעימה פסולה וש"מ דבעינן צביעה לשמה וש"מ טעימה פסלה. היינו טעימה פסולה היינו צביעה נשמה אמר רב אשי מה טעם קאמר מה טעם טעימה פסולה משום דבעינן צביעה לשמה. כתנאי טעימה פסולה משום שנאמר (שמות כ"ח) כליל תכלת דברי ר' חנינא בן גמליאל. ר' יוחנן בן דהבאי אומר אפי' מראה שני שבה כשר משום שנאמר ושני תולעת עכ"ל. אם כן מוכח דציצית נלמד בג"ש מבגדי כהונה. מתיבת תכלת. והנה כבר כיילו לנו חז"ל דאין ג"ש למחצה. ויעי' בספר הליכות עולם (ש"ד פ"ב) וז"ל וכן בכולא גמרא אמרינן אין ג"ש למחצה פי' ילמוד זה מזה וזה מזה וכן פי' לקמן בפירוש אין היקש למחצה וכ"כ הכנה"ג בכללי היקש וג"ש ב' הגהות הרי"ף וכ"ה הרב קרבן אהרן בס' מדות אהרן (דף י"ח סע"ב) יע"ש. ואם כן ה"ה בנ"ד כיון דהש"ס דילן יליף ציצית דצריך שיהיה כלי דמראה שני פסולה מג"ש דבגדי כהונה. א"צ שוב למידן גם להיפך. דהיינו בגדי כהונה מציצית דכמו בציצית צריך שיהיה הטויה והצביעה לשמה כמו כן בתכלת לכהנים גם כן צריך שיהיה העשייה והצביעה לשמה. וא"כ א"ש שיטת הרמב"ם ז"ל שכ' דמ"ע לעשות בגדים אלו כו'. מפני דדומה לציצית מג"ש. ויעי' בתוס' פ' המביא אשם (דף כ"ה.) ד"ה תנאי ובמל"מ ה' איסורי מזבח (פ"ג ה"ו)

יג) תדע דיליף זה מזה גם להיפך לפי שיטת הרמב"ם. דהנה הרמב"ם בה' ציצית (פ"ב ה"א) העלה דרחל בת עז צמרה פסול לציצית. ובבכורות (דף י"ז.) יליף לה רב פפא מדכתיב לא תלבש שעטנז צמר ופשתים. גדילים תעשה לך מה פשתים שלא נשתנה אף צמר שלא נשתנה. ואם נימא דלענין בגדי כהונה אינו פסול ולא יליף מציצית איך נפרנס הסוגיא במנחות (דף ו'.) גבי כלאים דבגדי כהונה שמצותו בכך ע"ש. פי' שאי אפשר בהיתר ומ"ה אין ללמוד מזה להתיר לגבוה שאר איסור שאפשר בהיתר כגון טריפה. ואם נימא דצמר של רחל בת עז כשר לבגדי כהונה. אם כן משכחת לה לעשיית בגדי כהונה בהיתר שלא באיסור כלאים. ואע"ג דשש היא כיתנא ותכלת הוא עמרא מצי למיתי מצמר רחל בת עז דליכא בה משום כלאים וכדכ' הרמב"ם בה' כלאים (רפ"י) וכיון דמשכחת בצמר כה"ג בלא איסור כלאים ואפ"ה קאמר דלא שרי רחמנא כלאים בבגדי כהונה אלא משום דא"א בשש וצמר בלא כלאים. א"כ מוכח מכאן דצמר כזה שאין בו איסור כלאים פסול לבגדי כהונה ויעי' בס' נחל איתן בה"צ (פ"ב ה"א) שהעיר מזה אולם לא כ' שום סברא איך יליף זה מזה. אולם הסברא היא כמו שהעלתי בעזה"י משום דאין ג"ש למחצה

יד) ואף שהרב יד מלאכי ב' החות יאיר (סי' רנ"ג) כתב פירוש אחר בענין אין ג"ש למחצה. דהפי' הוא דדבר הלמד מחבירו ע"י ג"ש או היקש צריך שילמוד כל הפרטים הנמצאות במלמד ולא שילמוד ממנו אותו הפרט הצריך לו בלחוד כמ"ש רש"י בזבחים (דף מ"ח.) ועוד הרבה ראיות על זה. אולם בגליון שם כ' בשם הגאון מוה' צבי ז"ל אבד"ק ברלין. שנעלם מהרב חות יאיר והיד מלאכי סוגיא דב"ב (דף ק"כ:) דמוכח בהדיא כהרב מדות אהרן יע"ש ברשב"ם ד"ה האי זה. וכ"כ הרא"ש בנדרים (דף ע"ח.) ובנזיר (דף מ"ח.) בתוס' ד"ה ה"ג יע"ש. וכ"ה האחרונים מקידושין (דף ה'.) ומפסחים (דף כ"ה) יע"ש. אם כן א"ש בנ"ד דילפי זה מזה וזה מזה. מ"ה פוסק הרמב"ם דבגדי כהונה צריך עשייתן לשמה כציצית. אולם הירושלמי י"ל דס"ל כפי' הרב חות יאיר והי"מ בפירוש אין ג"ש למחצה. א"כ לא נוכל למילף בגדי כהונה מציצית. מ"ה ס"ל להירושלמי דבגדי כהונה תלוי במזוזה אם צריכה עיבוד לשמה. אבל ש"ס דילן ס"ל כשיטת הרב מדות אהרן וסייעתיה מ"ה פוסק כש"ס דילן דצריך עשייה לשמה כציצית וצדקו דברי כ"ג

טו) ונלפע"ד להביא עוד ראיה לזה דהרמב"ם ס"ל בפי' דאין ג"ש למחצה כמ"ש הרב קרבן אהרן דלא כחות יאיר הנ"ל. ממה שכ' בס' יראים (סי' י"ח) דילפינן בג"ש כתיבה כתיבה מזוזה מס"ת דנבעי עיבוד לשמה כי היכי דילפינן דקדוק חסר ויתיר יע"ש. ואם הרמב"ם