בכורי שלמה חלק א קנה

בחשבון המצות (מצוה ל"ג) ובריש הלכות כלי מקדש שהעלה דהמצוה היא להלביש הכהנים לעבודה ולא הזכיר כלל דעשייה היא ג"כ מ"ע. אע"כ דגם בספרו יד החזקה ג"כ כוונתו רק מה שכ' מ"ע הוא על הלבושה לחוד. וחילי דילי בטעמו של הרמב"ם ז"ל. ע"פ המבואר בירושלמי יומא (פ"ג ה"ו) וז"ל עור שעיבדו לשם קמיע מותר לכתוב עליו מזוזה רשב"ג אוסר א"ר יוסה הוינן סברין מימר מה פליגין להדיוט הא לגבוה לא מן מה דתני אבני קודש צריך שתהא חציבתן בקודש ובקודש יחצבו. בגדי קודש צריך שתהא אריגתן בקודש ובקודש יארגו. וא"ר חנינה בשם רבי יסא במחלוקת היא הדא אמרה אף לגבוה פליגין כו' עכ"ל. ופירשו המפרשים דתולה פלוגתא זו דבגדי כהונה אם צריך עשויה אריגה לשמה בפלוגתא דמזוזה וכן פירש הרמב"ן במלחמות פ"ק דסוכה יע"ש. לפ"ז הא מבואר ברמב"ם ה' תפילין (פ"א) דמזוזה א"צ עיבוד לשמה. וכ' בשיורי קרבן דמקורו של הרמב"ם מדברי הירושלמי אלו שפוסק כת"ק של רשב"ג. יע"ש בכסף משנה שנשאל הרמב"ם על זה מחכמי לוניל והשיב דס"ת ותפילין חובת הגוף התדירה. אבל מזוזה אם אין בית אין מזוזה. יע"ש. אם כן הרמב"ם לשיטתיה דפוסק דמזוזה א"צ עיבוד לשמה א"כ ממילא גם בגדי כהונה א"צ לשמה כמו שכתוב בירושלמי דתלי זה בזה [והסברא דגם בגדי כהונה גם כן החיוב רק בעת שיעבוד העבודה. אבל שלא בעידן העבודה ליכא חיוב להלביש בגדי כהונה. כמ"ש הרמב"ם בה' כלי המקדש (פ"י ה"ד) אדרבה אמרינן בערכין (דף ג':) נהי דאישתרי בעידן עבודה כו' יע"ש וברמב"ם סוף ה' כלאים ובהרז"ה ובהר"ן ספ"ק דביצה יע"ש] א"כ בגדי כהונה דומה למזוזה. א"כ י"ל דליכא מצוה בעשיית הבגדי כהונה כמו בעיבוד העור למזוזה וכמו שנראה ברמב"ם בס' המצות. שוב ראיתי שזכיתי לכוין בהערתי מירושלמי הנ"ל לדברי המנ"ח (מצוה צ"ט) והעלה בדעתו דא"צ עשייה לשמה. יע"ש. וא"כ דברי כ"ג צ"ע

ה) ומה שהביא כ"ג ראיה לדבריו ממנחות (דף מ"ב:) דצביעה נמי צריכה להיות לשמה בבגדי כהונה דאפילו בציצית בעינן צביעה לשמה דילפינן מבגדי כהונה עכ"ד. כוונת מעכת"ר במה דאמרינן שם דיליף מכליל תכלת דטעמה פסלה. ולפענ"ד יש להעיר בו. דזה א"ש דוקא לשיטת התוס' שם ד"ה משום. אולם לפי שיטת רש"י שם ד"ה משום שנאמר כליל תכלת וז"ל כל תכלת בעינן כליל שיהא כל עיקר מראה החלזון בצמר שלא יהיה דבר אחר צבוע בה מתחילתה עכ"ל. וכמ"ש התוס' שם בדעת רש"י וז"ל משמע דאם צבע בה שני פעמים זה אחר זה פסול אפילו לשמו עכ"ל. א"כ מבואר מרש"י דהא דטעמה פסלה משום מראה שני דבגדי כהונה צריך שיהיה כליל תכלת ולא אם כבר נצבע בו צמר אחר. ואין הטעם כלל משום שלא לשמו וא"כ מנין לנו בבגדי כהונה דצריך שיהיה לשמה. ושאני בציצית דצריך שיהיה לשמה דגלי קרא כסוכה (דף ט'.) דא"ק גדילים תעשה לך לשם חובך. ולא מצינו מפורש בהל' כלי המקדש דצריך צביעה לשמה לבגדי כהונה. וכפי' רש"י מצאתי ג"כ בחי' הרשב"א הנדפס מחדש. ובנ"י בהלק"ט בה' ציצית יע"ש. וכן מורה פשיטת הסוגיא כפי' רש"י דלא כפי' התוס' יע"ש בצאן קדשים. וא"כ כיון דעכ"פ אינו מוכרח מש"ס דבגדי כהונה צריכים עשייה לשמה. ומדברי הירושלמי מבואר לשיטת הרמב"ם דבגדי כהונה דומה למזוזה דא"צ עיבוד לשמה וכבר כייל לן בשו"ת הרמ"ע מפאנו (סוסי' נ"ט) דכל דבר הנזכר בתלמוד בבלי שסובל שני פירושים ויתברר האחד ע"פ הירושלמי מיניה לא נזיע ומצוה מן המובחר הוא. יע"ש. ויעי' בב"י ביו"ד (סי' ר"א וסי' רי"ז) דכל טצדקי דאפשר לן למעבד דלא לשווי פלוגתא בין הגמרא דידן לירושלמי עבדינן. וא"כ בנ"ד כיון דאפשר להשוות דתלמוד בבלי אינו מחולק עם הירושלמי דהיינו שנפרש בפי' הש"ש כמו שפירש רש"י והרשב"א והנ"י דאז בבגדי כהונה א"צ עשייה לשמה. א"כ העיקר כפירש"י דלא כתוס'. ונסתר ראייתו של כ"ג ממנחות. ויש ראיה מירושלמי הנ"ל בהיפך

ו) ונלפע"ד לתרץ דברי קדשו בדעת הרמב"ם ז"ל דהנה בסנהדרין (דף מ"ז:) אמרינן. אתמר האורג בגד למת אביי אמר אסור הזמנה מלתא היא דגמר לה שם שם מעגלה ערופה מה ע"ע בהזמנה מיתסר [דקיי"ל ירידתה לנחל איתן אוסרת. רש"י] האי נמי בהזמנה מיתסרה. ורבא אמר מותר הזמנה לאו מילתא היא כו' ורבא מ"ט לא יליף מע"ע משמשים ממשמשים יליף לאפוקי ע"ע דהוא גופיה קדושה כו' יע"ש. היוצא לנו מזה דאף דרבא ס"ל הזמנה לאו מלתא היא מ"מ בע"ע משום דהוי גוף קדושה מודה דהזמנה מלתא היא. וכן העלה הרשב"א בחי' לפ"ק דסוכה דבגוף הקדושה לכ"ע הזמנה מלתא היא. יע"ש. והנה במנחות (דף מ"ב:) אמרינן דפלוגתא דרשב"ג ורבנן אי בעי עיבוד לשמה תליא אי הזמנה מלתא הוא או לאו מלתא. ופי' רש"י דמאן דס"ל הזמנה לאו מלתא א"צ עיבוד לשמה דעיבוד אינו רק הזמנה. ומאן דס"ל הזמנה מילתא בעינן עיבוד לשמה דלא כפי' התוס' ב' ר"ת שכ' בהיפך דאי הזמנה מלתא היא א"כ די במה שמזמינים לשם מצוה וא"צ עיבוד לשמה ואי הזמנה לאו מלתא בעינן עיבוד לשמה. ועי' בהרז"ה ובמלחמות פ"ק דסוכה שהאריכו בזה]

ז) והנה ידוע דמחבר הירושלמי הוא ר' יוחנן כמ"ש הרמב"ם בהקדמתו לס' יד החזקה. והנה ר' יוחנן לשיטתיה דס"ל בחולין (דף פ"ב.) דעגלה ערופה לאחר ערופה נאסרת. יע"ש. א"כ מבואר דעתו דס"ל לר' יוחנן דאף בגוף קדושה ג"כ הזמנה לאו מלתא היא. לפ"ז א"ש מה שכ' בירושלמי דיומא שם דתלי לה אם בגדי כהונה צריכים אריגתן לשמה בהא דאם מזוזה צריכה עיבוד לשמה. דאם מזוזה א"צ עיבוד לשמה ה"ה בגדי כהונה א"צ עשייתן לשמה. ואף דלכאורה יש לדחות דשאני מזוזה דהוי רק תשמיש קדושה מ"ה הזמנה לאו מלתא היא. אבל בגדי כהונה הם גוף קדושה. [כיון דלבישת בגדי כהנים היא מ"ע בפ"ע מלבד העבודה רק שזמן הלבישה היא בשעת עבודה ודומה לציצית דהוי גוף קדושה. ובפרט שיש חיוב להקריב בכל יום תמידין וכשמקריב הוא מ"ע להלביש בגדי כהונה א"כ הוי חובת הגוף כמו תפילין ומודה ר' יוחנן דהזמנה מילתא היא. ז"א. דהא ר' יוחנן לשיטתיה ס"ל דגם בגוף קדושה כמו בעגלה ערופה ג"כ הזמנה לאו מלתא היא. ומשעת עריפתה נאסרת. ואם כן ה"ה בבגדי כהונה א"צ עשייתן לשמה כמו במזוזה. אולם הרמב"ם לשיטתיה בה' רוצח (פ"י ה"י) שפוסק דירידתה לנחל איתן אוסרתה. וממילא מוכח דס"ל דבגוף הקדושה כ"ע מודים דהזמנה מלתא היא. לפ"ז א"ש דנהי דהרמב"ם פוסק בזה כהירושלמי דמזוזה א"צ עיבוד לשמה. כיון דהוי רק תשמיש קדושה. כסברת הרמב"ם בתשובה לחכמי לוניל כנ"ל דמזוזה אינה חובת הגוף התדירה. אפ"ה פוסק בבגדי כהונה דצריכים עשיי' לשמה כיון דהם גוף קדושה והוי ג"כ חובת הגוף התדירה. דצריכים בכל יום להקריב תמידין ושילבוש הכהן המקריב בגדי כהונה. והיא מ"ע בפ"ע. וכיון דהוי גוף קדושה כ"ע מודים בזה דהזמנה מלתא היא וכפירש רש"י דעיבוד הוי הזמנה. וא"כ בזה עשייתן לשמה הזמנה היא אבל בתפילין בעור הטלאי ס"ל להרמב"ם דא"צ עיבוד לשמה דזה הוי רק תשמישי קדושה (ודומה למזוזה] וכמ"ש בעה"מ בפ"ק דסוכה. דלא פליגי רשב"ג ות"ק רק בעור הטלאי. ובזה פוסק כת"ק. אבל בקלף הכתובה דהוי גוף הקדושה לכ"ע צריך עיבוד לשמה וכן ברצועות הוי גוף קדושה. כמ"ש בעה"מ ע"ש. ואם כן ה"ה בבגדי כהונה דהוי גוף הקדושה צריך עשייתן לשמה. ומתורץ השגתי על דברי כ"ג. [ולא נעלם ממני מ"ש מהרש"א בקידושין (ד' נ"ז.) דר' יוחנן ס"ל דע"ע מחיים אסורה יע"ש אולם הפ"י השיג עליו דנעלם ממנו ש"ס מפורש חולין (דף פ"ב.) דמפורש שם שס"ל דלאחר ערופה נאסרה. וצ"ע מדברי המקנה שם]

ח) ומה שהבאתי ראיה מס' המצות להרמב"ם דס"ל דאין המצוה רק הלבישה ולא העשויה. אינו ראיה. דכבר כ' בס' קנאת סופרים דבס' המצות הביא רק מה