בכורי שלמה חלק א קנ

בערלה. וע' בקו"א לט"א ר"ה ט' ע"ב ד"ה אחד המבריך דע"כ הא דנקט נטע כמשמעו היינו לבתר דגלי קרא דלא חללו א"כ י"ל כסברת רמב"ן וה"ד ונטעתם דגבי ערלה פרט למו"מ היינו לבתר דגלי ולא חיללו למעט מו"מ וע"כ דנטע דגבי עורכי המלחמה דוקא הוא וש"מ דלא נהיג ערלה במו"מ. וע"ע בשו"ת שאג"א החדשות שאלה י"ד בקו' חובת קרקע (סי' א') משש"ב. ואולם דהש"י אינו ענין לכאן ומאי שיאטי' דשני כתובים להא דמייתי מערלה שסיבכה בזקינה. דלא ממעט כלל ברבעי בקרא דלא חללו דאינו חוזר רק משום הרכבת איסור מבשא"מ וכפרש"י בד"ה כאן כו' ומעטי' קרא כדמעט ולא חנכו גבי בית פרט לגזלן יע"ש ברש"י ד"ה ר"נ אמר וע' בכ"מ פ"ז מה' מלכים דלרמב"ם דמתני' בהרכבה דשייך בה איסור והלח"מ תמה דבגמ' ל"מ הכי יעש"ב ובש"א החדשות. ובבאר שבע הקשה הא דלא ממעט ולא חיללו לגזלן כמו בבית ושמא דהכ"ק מלבד דאית לן למעוטי גוזל כרם אית לן נמי למעוטי מבריך ומרכיב עכ"ל. וע' רש"א קידושין נ"ח למ"ד שני כתובים אין מלמדין תרי מיעוטי ל"ל דידע תלמודא לדרשא אחרינא וע' בספרי זכ"י לשבת קל"א משש"ב וע' רש"י יומא (פ' ע"ב) ד"ה אלא אסמכת' בעלמא ועיקר קרא דרשינן כו'. ואף שבכ"מ מפרש להיפך דלגזלן לא איצטרך דכבר שמעינן לה מבית. ולפ"ד הבא"ש י"ל דשפיר מוכח מפשטי' דקרא ולא חללו למעוטי גזיל כמו דמיעט ולא חנכו דמשמע שהי' של ולא היכי דבאיסורא אתיא לידי' בתורת גזילה וממילא הכ"נ ידעינן מה"ט להרכבת איסור גם לרבנן דריה"ג. וע' בט"א מגילה י"ג ד"ה ועל הכלאים שה"ר מזה דלרבנן דפליגי אר"ע ל"ל כלל איסור של תורה במקיים כלאים לגמ' דידן ודלא כהירו' דאי לר"ע מקיים אסור מה"ת ולא פליגי אלא אי לוקין א"כ אמאי לא דייק הכ"נ גבי לא חיללו לימא דלא כריה"ג דא"כ גבי הרכבת איסור ל"ל דעביד תשובה יעש"ב

ג) ולפי דבריו נסתר ג"כ תי' א"ז רש"א בסוגיין שנדחק דאיירי שהאריס עשה כן שלא מדעתו. והא מ"מ איכא משום מקיים. ובתוספת הרא"ש לסוטה הרגיש ג"כ בקושיתו וכ' דגבי גזלן פריך שפיר דס"ד דלא עשה תשובה לפי שתלוי במעשה אבל הכא אין התשובה תלוי' במעשה לפי שא"צ לעיקר האילן. והא דתנן בשקלים יוצאין על הכלאים ואף דליכא מעשה בתחלה ובסוף מ"מ חששו משום מראית עין שאמרו מותר לזרוע כלאים כו' וע' בגדולי טהרה בשו"ת (סי' ל"ה) בדה"ס (נ"ג רע"ב) לדחות דאיירי דאותה נטיעה של הרכבת איסור מעורבת בשאר נטיעות של היתר ואינה ניכרת ומה"ת בטילה ברוב דהא הוי קבוע שאינו ניכר וע"ש עוד ליישב לפי דרכו והארכתי במק"א בישוב דהרמב"ם ריש הלכות כלאים מקושית המל"מ והעלתי כמה מילי מעליותא ואין רצוני להאריך מענין לענין

ד) ועי' שו"ת בית אפרים (חא"ח סי' נ"ז) על קושית רש"א ומה שהאריך בשיטת הרמב"ם שלא העתיק הא דעביד תשובה ובישוב הקושיא הא דדחיק היכי משכחת ילדה בילדה ולא מוקי דהראשונה גזולה ויהיב דמי וכדמוקי לעיל כיון דבגזילה אתיא לידי' לא מיהדר מ"מ חוזר עמו מחמת ההרכבה יעש"ב והשו"מ (תליתאה ח"ב סט"ו) שהאריך ליישב פי דרכו

ה) וע' בשאג"א החדשות שאלה י"ד בסו"ס ב' שהאריך ג"כ בהא דממעט ולא חיללו להרכבת איסור דכיון דקיי"ל כר"ע אפילו במקיים שלא ע"י מעשה איסורא דאורייתא איכא ובהא קיי"ל כריה"ג ור"י דהמתירא מעבירות שבידו. וע"כ דולא חיללו פרט לגזלן כדדרשי' גבי ולא חנכו ולכן השמיט הרמב"ם הא דהרכבת איסור והכניס במקומה לגוזל כרם שאינו חוזר עליו וסיים אבל מה אעשה שהרמב"ם פ"ז ממלכים פוסק הירא ורך הלבב כמשמעו ודלא כריה"ג ור' יוסי ובאמת הא גופא קשיא דאין הלכה כר"ע מחביריו. ובכ"מ דפוסק כר"ע ואמרינן נמי בגמ' דמודה ריה"ג לר"ע בהא משום דכתיב ולא ימס לבב אחיו כלבבו אלא דס"ל דהירא מעבירות שבידו. ולא אמר כלום דאפ"ה ראוי לפסוק כריה"ג ור"י דמפרשי הירא מעבירות שבידו כאלו כמשמעו מקרא אחר נפק"ל מקרא ולא ימס ודהרמב"ם צ"ע עכ"ל. והבין דה"ד משום ולא ימס הוא אזהרה אחרת דקאי על הירא לעמוד בקשרי המלחמה דמודה לר"ע בהא דחוזר מה"ט. אבל אין לכוון כן בפשטי' דקרא ולמיפסקי' בסכינא חריפא דהירא קאי על עבירות שבידו וקרא דלא ימס קאי לאזהרה מיוחדת במי שירא לעמוד בקשרי מלחמה. אבל האמת שגם לדידהו מפרשי כפשטי' דקרא הירא שאין בו כח לעמוד במלחמה כדי שלא ימס כו' דע"כ לא קאי לנתינת טעם רק על מי שאין בו כח לעמוד מצד שהוא רך הלבב ולא על מי שירא מעבירות שבידו שמ"מ אינו מפחד בשעת מלחמה. וכהוראת הלשון בכ"מ כה"ג שהוי"ו במקום למען כמו בסוטה (מ"ד א') מ"ש לא יקח משום ולא יחלל וע' בספרי זכ"י בשבת (נ"ז א') וכה"ג בכ"מ בתנ"ך ובש"ס וע' בשל"ה בתורה שבע"פ (דף ו' ע"א) בד"ה מצינו כו' וע' ב"מ קט"ו לא ירבה לו נשים משום שלא יסור. וע' בגליון הש"ס מרע"א ביומא (ע"ב א') מי כתיב שלא יקרע כו' מי כתיב שלא יזיח שהביא להקשות מסוגיא זו מי כתיב שלא יסור. וכבר הקדימו רמב"ן בשורש החמישי מסהמ"צ להקשות על הרמב"ם במ"ש שאין ראוי למנות טעם המצוה בפ"ע. ואף שמתחלת הסוגיא לא יקרע אין קושיא כלל דשם כתוב בלא וי"ו והארכתי במק"א בישוב זה ואכמ"ל. ועכ"פ ממילא אימעט נמי הירא מעבירות שבידו ואף שאינו רך הלבב דל"ש הטעם שלא ימס מ"מ הוא בכלל השבים מהמלחמה מה"ט שלא יהי' נענש בשעת הסכנה ושלא יה"ל זכות להתגבר נגד האויב. וע' רמב"ן בהשגות לסהמ"צ שורש שני. ומאמרם אין מקרא יוצא מידי פשוטו ולא אמרו אלא כפשוטו אבל יש לנו מדרשו עם פשוטו ויסבלו שניהם וכ"כ התשבי שורש פשט. וע' בהקדמת באורי לשה"ש בדה"ס (ה' ע"א). וע' תו' יומא (ס"ב ע"ב) ד"ה מוספין ויבמות (ר"ד ג' א') ד"ה בתו וסנהדרין (נ"ג סע"ב) וע' רש"י חולין (צ"א ב') ד"ה ויפגע ובח"א ברכות (כ"ו ע"ב) ד"ה ואין שיחה ובפסיקתא זוטרתא דר"ט בראשית (סכ"ט ב' וסל"ה ח' וסמ"א ב' וסמ"ט ד') ושמות (סי' ב' ה') וע' ברא"מ שמות (סי' י"ד בפ' בא) שאע"פ שמלת החדש הזה דרז"ל ע"פ קבלתם לחדושה של לבנה גם הפשט עומד במקומו שיהי' ראש לכל החדשים כו' וע' ראב"ד פ"ט מגניבה ה"ט והה"מ ובמ"נ ח"ג פמ"א ובשם טוב אות ג' ובשו"ת פמ"א (ח"א סכ"ז) ובשו"מ תליתאה ח"ב (סי' קע"ו) ואכמ"ל

ו) ובעיקר קושית השאג"א ממה דקיי"ל כר"ע מחבירו ע' במה"פ על הירו' פ"ח מסוטה הלכה ט' שתמה ג"כ בזה על הרמב"ם וכ' ושמא הואיל ור' יוסי תלמידו הוא הו"ל מחבירו לגבי ריה"ג וע"ש מהתוספתא פ"ז ומש"ש. ובלא"ה י"ל כמ"ש בס' נר תמיד לכריתות פרק ו' בדה"ס (נ"ב ע"א) דבמסתבר טעמי' דר"ע קיי"ל כותי' אפי' נגד רבים וכ"כ רש"ל ב"ב (קכ"ד ב') בתוס' ד"ה מספקא כר' מחבירו. וכ"מ בכ"מ בש"ס דהיכי דמסתבר טעמי' לפעמים פסקינן כיחיד נגד רבים ובפרט דפשטי' דקרא מסייע לר"ע וע' ביומא (ל"ו ב'). וע' בט"ז א"ח (סי' תצ"ח סק"ה) דקיי"ל הלכה כר"ע מחביריו כלו' אפילו היכא שרבים חולקים עליו וע"ש בא"ר ובאר יעקב ושאר מפרשים שהשיגו מהא דעירובין (מ"ו ב') ובשו"ת גור ארי' יהודה (חא"ח סי' קמ"ג) העיר מפסחים דקט"ז ברשב"ם וכ"כ בס' כריתות בימות עולם שער (כ"ג סעיף ד'). ולא הזכיר מסתמא דגמ' דעירובין די"ל מחבירו ולא מרבו וע' בכתובות (פ"ד ב') וע' בתשו' הרשב"א (סי' שכ"ד) דהלכה כר"ע נגד ר"ט והארכתי במק"א. וע"ע בט"ז או"ח (סי' קס"ז סק"ד) וכן בפר"ח יו"ד (סי' ס"ז ס"ג) שכ' בפשיטות דהלכה כר"ע מחביריו. ובפ"י ברכות (ל"ז ב') בתו' ד"ה והלכתא שהזכיר כמה פעמים דקיי"ל כר"ע מחביריו לעיל ע"א סוה"ד מאי דעתך כר"ע. ואף ששם לא הוכרח לזה דהוי לגבי ר"א ואף דהי' רבו כיון דשמותי הוא. ומש"ש דלא שייך האי כללא דכל המקיל בא"י כו' אלא היכי דלא איפסק הלכתא לא כמר ולא כמר ע' בש"א החדשות (בסי' י"ד) שהאריך בזה וע' בשו"ת שמן דוקא (ח"א חא"ח סי'