בכורי שלמה חלק א קמט

א"כ נשארו תמיד אתרוגים שלא נגמרו עדיין על האילן שנשארים לשנה השנית. וא"כ לא מקרי כלה לחי' מן השדה מ"ה א"צ ביעור. ואין לדחות כיון דעדיין לא נגמרו עדיין על האילן לא מקרי בשבילם מה שנשארו על האילן לא כלה לחי' מן השדה. ז"א. דכבר כ' הרמב"ם שם (בפ"ז ה"ד) וז"ל אבל אם יש ענבים קשים ביותר שאין נגמרין אלא בסוף השנה הרי זה אוכל מן הצמוקין בשבילן וכן כל כיוצא בזה עכ"ל. וא"כ ה"ה בנ"ד דלא יתלשו כל האתרוגים מן האילן ועכ"פ יש עצה להשאיר על האילן מהפירות לשנה השנית. א"כ ליכא חיוב ביעור כל השנה. אולם באמת ז"א. דהא מבואר ברמב"ם ה' שמיטה (פ"ז הי"ב) המוליך פירות שביעית ממקום שכלו למקום שלא כלו. או ממקום שלא כלו למקום שכלו חייב לבער עכ"ל. א"כ בנ"ד שמוציאים האתרוגים מא"י לחו"ל. ובחו"ל לא נמצא בשדה אתרוגים. והא שלש ארצות לביעור אולם היינו יכולים לגזור שלא לעשות מהם מרקחת רק לבערם אחר הסוכות. אמנם באמת א"צ ביעור כמו שכתבתי לעיל

כ) ומה שחקר כ"ג דאין מוציאין פירות שביעית מארץ לחו"ל. לפענ"ד ליכא חשש בנ"ד מזה ע"פ מ"ש התו' בפסחים (דף נ"ב:) ד"ה רב ספרא וז"ל הקשה ריב"א דתנן בפ"ו דשביעית מ"ה אין מוציאין שמן שריפה ופירות שביעית מן הארץ לחו"ל. ותירץ דהתם מיירי לאכילה ורב ספרא אפיק לסחורה דיש סחורה שמותרת. אי נמי בשוגג הוציאו עכ"ל . ויעי' בכללי הפוסקים כלל י"ט בכנה"ג בשם משפטי שמואל ומהרי"ק ומהר"י הלוי דתירץ הראשון שעושה התוס' פשט הוא העיקר יע"ש. וא"כ העיקר כתירץ הראשון של התוס' דלסחורה באופן דמותר כגון בהבלעה וכדומה מותר להוציא פירות שביעית מארץ לחו"ל. וא"כ ה"ה בנ"ד דמוציאין העיקר למסחר באופן המותר ולא לאכילה. דלמסחר שוין הרבה יותר כמובן וכתוס' סוכה (דף ל"ט.) ד"ה יותר. א"כ ליכא איסור ומותר להוציא האתרוגים למסחר

כא) באופן אחר נוכל לתרץ דליכא חשש בנ"ד ע"פ מ"ש הרב תפארת ישראל במשניות בהלכתא גבורתא בשביעית (פ"ו מ"ה) דהא דאין מוציאין פירות שביעית מארץ לחו"ל הוא דוקא אחר זמן הביעור יע"ש דנראה דקודם זמן הביעור מותר להוציא יע"ש. וא"כ בימי חג הסוכות עדיין ליכא זמן הביעור ומותר להוציא. אולם מדברי ר"ש שם לא נראה כן. ורק להיפך

כב) ומה שכ' כ"ג בפירוש דאין מוציאין פירות שביעית מא"י לחו"ל זכה לכוין לדברי הרב פאת השלחן. ומ"ש כ"ג דהא דשביעית תופס דמי אכילתם אבל הדמים ששוים יותר מצד תוארם וצביונם למצוה מהיכי תיתי לומר שיקדשו קדושי שביעית בשגם הנאה דמצוה מ"מ נימא דמצללה"נ עכ"ל. לפענ"ד תלוי בפלוגתא דמהר"ם מינץ והח"צ בסי' ק"ך ושבו"י שהובא בבאר היטב בא"ח (סי' תרנ"ו) במי שפוסל אתרוג של חבירו יע"ש. ויעי' בפתחי תשובה אה"ע (סי' ל"א סק"א) מה שהביא כעין זה לענין קידושין

כג) ומה שכ' כ"ג דיש להעיר ע"פ דברי המרדכי דדבר שלא הוכר מעולם לא בטל. וא"כ ל"ש ביטול בשביעית עכ"ד. נלפע"ד לתרץ ע"פ דברי הישועות יעקב ביו"ד (סי' י"ד) שחידש דדברי המרדכי שייכים דוקא באיסור דאורייתא יע"ש. א"כ שביעית דהוי בזה"ז דרבנן גם להמרדכי שייך ביטול. היוצא לנו מכל זה דיש להקל בשנה השביעית בבת ששית שנכנסה לשביעית. וגם יש להקל בבת שביעית שנכנסה לשמינית

כד) אחר כתבי כל פלפול הזה מצאתי בס' ידי אליהו (סי' ק"י) שהעלה בדעת הרמב"ם דשביעית בזה"ז הוא דאורייתא. וגם בס' אהלי יהודה (דף קל"ג) העלה בפלפול עצום ונורא דשביעית בזה"ז הוי דאורייתא. והוכיח כן מכמה ראיות מש"ס ופוסקים. א"כ לשיטתם נסתרו רוב דברי תשובתי. גם נסתר מה שכתבתי באות ח' דיש להקל בתרתי דסתרי, זהו דוקא בדרבנן. אבל בדאורייתא לא. ועוד שצדקו דברי כ"ג דגם להסוברים דהוי רק דרבנן בזה"ז הוי דברי קבלה ודברי קבלה כדאורייתא דמי. וכן העלתי בתשובה. ובגוף דבר זה אם שביעית בזה"ז דאורייתא או רק דרבנן אין דעתי להכריע בזה ולהכניס ראשי בפלוגתא זו. כי תלוי באשלי רברבא. ואין להוכיח מכל דברי בזה אף דבר אחד להקל בענין עבודה בקרקע בשנת השמיטה בזה"ז. ולא אגיד בזה דעתי לא להקל ולא להחמיר. כי זה שייך לגדולי הדור להכריע בזה. אבל עכ"פ א"ש להקל באתרוגים שקנו בא"י מעובדי כוכבים דאין בו חשש שביעית. וכמו שהעלה כ"ג וכמו שהוספתי ראיות לדברי קדשו

אלה דברי מוקירו ומכבדו כערכו הרם משתחוה מרחוק מול הדרת קדשו

שלמה אברהם בלא"א המופלג יר"א כש"מ דניאל זאב נ"י

סימן לח

ב"ה יום א' תבא שנת תרמ"ב שאוול

ישגא שלום בביתו ורענן בהיכלו כבוד הרה"ג החריף ובקי בח"ת צמ"ס תורה וגדולה בסק"א. איש חמודות ויקר רוח. כש"ת מו"ה שלמה אברהם רזעכטע נ"י

א) ע"ד מכתבו בענין אתרוגי קארפו אשר חפצו להוציא לאור עולם קונטרס אחד בלוית מכתבים רבים מהמחזיקים על ידו באיסורם. אף אמנם כי ישנו אתי קונטרס ארוך בזה בחידושי תורה. ואולם אין רצוני לבוא באריכות דברים להעלות על מזבח הדפוס במה שדשו בהם רבים והלכו בהם הנמושות. ומה גם שקשה עלי לבתר לגזרים את תשובתי בזה אשר להעתיקו בשלימות בלתי אפשר. אפס להפיס דעתו אעתיק לו גרגיר אחד מה שכתבתי בזה. הנה בעיקר השאלה בדין פסול המורכבים אין דעתי נוחה לבוא במו"מ באתרא דמרי ביתא תלי זייני' א"ז הרש"א והלבוש וסייעתם וגדולי האחרונים והטיב אשר דיבר בזה בשו"ת מוהריא"ז ענזיל (סי' י"ז) כו'. ובמה שפלפלו במ"ש בתשובת מהר"ם אלשיך (סי' ק"י) דיחור אתרוג בטל באילן לימנ"ש כדין ילדה שסבכה בזקינה ואף דאינו ענין למה שדימו לבגד שאבד בו כלאים דלענין ערלה וכן בהכשר מצוה דאתרוג אין האיסור תלוי בתערובות הרכבה אלא דהאחד איסור והשני היתר. ורק דמ"מ לא שייך שבטל האתרוג שהרי הוא קיים לפנינו והאיסור ניכר. והא דילדה שסיבכה בזקינה מיירי בהרכבת היתר מב"מ דבטל ברובא שאין האיסור ניכר כלל. ומ"מ הטעם השני שכתב הוא נכון לפוסלו מדאורייתא מצד חסר שעכ"פ יש בו חלקי לימנו"ש וע"ש עוד (בסי' י"ח) שהוא פסול גמור לדעתו גם בשאר הימים כיון שחלקי לימונו"ס מפסיקים בין חלקי האתרוג ואין בו שיעור שלם ביחד וכתשו' תשב"ץ (ח"ב סי' ד') דכל הרכבה מזגית אין בו חלק אחד נפרד ממין אחר ובפ"ב דעוקצין מ"ג דנימוק באמצע אין מצטרף יעש"ב. ואמנם מ"ש השבו"י (ח"א סי' ל"ו). לדחות ראיית האלשיך דהרי גזה"כ הוא פרט למבריך ומרכיב וליכא למילף מינה דהוי שני כתובים הבכ"א דגבי חוזרי מעורכי המלחמה תניא ולא חללו פרט למבריך ומרכיב וע"פ הנחה זו האריך מעלתו לפלפל בהא דשני כתובים אין מלמדין ויעי' בנוב"י (מ"ת חא"ח סי' קכ"ה) בשם הגרי"ב שרצה להמציא דהוא פלוגתא דר"מ ור"י דר"מ ס"ל דאין מלמדין וקיי"ל כר"י לגבי ר"מ [וכעירובין מ"ו ב'] וע"ש שדחה דבריו דאדרבא לר"מ אין הכרח בזה והא דפריך בכ"מ דשני כתובים אין מלמדין הוא מסוגיא דעלמא וע"ע בספרי זכ"י בתשובה לסוכה ט' בד"ה ומה שהעיר כו'

ב) אולם בעיקר הקושיא כבר האריכו האחרונים להקשות בסוגיא דל"ל מיעוטא דולא חיללו דממילא מנטע שמעינן דלא קאי אמרכיב וכמו בערלה דהספרא ממעט למו"מ מונטעתם לחוד וגם דלאו בר חילול הוא כיון דלא מיחייב