בכורי שלמה חלק א קמח

עליו הוצאות לא מקרי דשיל"מ כיון דיפסיד ע"י ההיתר. וא"כ ה"ה באתרוג דמקרי דשיל"מ משום שיכול לאכלו עתה. והא אם יאכלו יהי' לו עבורו דרך משל שני זהובים בעד אתרוג או פחות. ובאם ימכור אותו למצוה ישיג עבורו איזה סלעים ועמ"ש בתוס' סוכה (דף ל"ט.) ד"ה יותר. וא"כ לא מקרי דבר שיל"מ ושוב מהני בי' ס"ס

יג) לכאורה יש לצדד בנ"ד היתר מחשש שביעית ע"פ מה דאמרינן בסנהדרין (דף כ"ו.) כדמכריז ר' ינאי פיקו וזרעו בשביעית משום ארנונא יע"ש ברש"י ד"ה ארנונא ובתוס' ד"ה בשרבו האנסין שכתבו והכי איתמר בירושלמי משום חיי נפש יע"ש. וכ"פ הרמב"ם בה' שמיטה (פ"א הי"א) ואף דמראב"ד לא נראה כן מ"מ כיון דהרמב"ם ורש"י ותוס' ס"ל כן דלא כהראב"ד נקטינן כהרמב"ם. וא"כ כיון דבארץ ישראל יש כעת מסים וארנוניות גדולות מאד. ועוד דהריוח הוא להחיות נפשות עניי ארץ הקדושה אין לך חיי נפש גדול מזה. וכיון דשביעית בזה"ז הוא דרבנן לדעת רוב פוסקים כנ"ל לא גזרו בזה משום חיי נפש האביונים. אולם צ"ע בזה דנראה דלא התירו משום חיי נפש רק בחרישה וזריעה אבל לא בסחורה כירושלמי שביעית (פ"ד ה"ב)

יד) אולם יש לצדד בנ"ד היתר מחשש שביעית ע"פ מה דאמרינן בב"ק (דף פ':) והלוקח בית בארץ ישראל כותבין עליו אונו אפילו בשבת כו' שבת היא. משום ישוב ארץ ישראל לא גזרו בי' רבנן יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד דשביעית בזה"ז דרבנן כנ"ל. כיון דע"י מסחר האתרוגים יוכלו להתפרנס עניי ארץ הקדושה שיושבים שם ולא יצטרכו לעקור דירתם משם לחו"ל. לא גזרו בזה משום שביעית משום ישוב ארץ ישראל. ואין לדחות דדוקא בשבות הקילו דקיל משאר איסור דרבנן. ז"א. דידוע מ"ש הרמב"ן בפ' אמור בשם המכילתא בפסוק יהי' לכם שבתון להביא דברים שהם משום שבות יע"ש. ומבואר בנחמי' (קפיטל י"א) דמקח וממכר אסור בשבת. והא כל זמן שלא נכתב בערכאות לא נגמר המקח ואפ"ה התירו לכתוב אונו אף דהוי מו"מ. וא"כ ה"ה בנ"ד דמותר ולא גזרו בזה משום שביעית. ואף דבא"ח (סי' ש"ו סי"א) כ' הרמ"א בכתב שלהם דאינו אסור רק מדרבנן ומשום ישוב ארץ ישראל לא גזרו עכ"ל. נראה לכאורה דדוקא בכתב שלהם מותר מדהוי תרי דרבנן. ז"א. חדא דהא"ר (ס"ק כ"ד) כ' שם רק מדרבנן כו' פירוש אמירה לכותים לכתוב אבל ישראל הכותב בכתב שלהן הא תנן בפ' הבונה בכל לשון חייב ופירש"י כתב של כל אומה וכמ"ש בתוס' גיטין (דף ח.) וחי' הרשב"א שם ור"י בתוס' מרובה (דף פ') וריב"ש (סי' שפ"ו) והבית שמואל באה"ע (סי' קכ"ו) יע"ש. והמג"א (בסי' ש"מ סק"י) מביא בשם הרמב"ם דהכותב בכל כתב ובכל לשון חייב והרב ב"י באה"ע כ' ג"כ כן. ויעי' בפמ"ג שם בא"א סק"כ שם דלהמחבר דכ' דמותר לקנות בשבת הוי שבות לחודי' ושרי משום ישוב א"י לא גזרו בדבר זה אף דהאידנא שאנו בין האומות וליכא לא תחנם לעכו"ם כ"א ישוב א"י לבד התירו שבות לדבר זה כ"ש לכתוב אמירה לעכו"ם אף כתב שלנו יע"ש. א"כ חזינן דסגי בחד דרבנן וה"ה בנ"ד. אולם גם לפי דעת האחרונים דצריך תרי דרבנן. מ"מ בנ"ד ג"כ הוי כמו תרי דרבנן. חדא דפירות א"י של עובד כוכבים מותרים לדעת רוב פוסקים כנ"ל. וקיל היא משבות. ושנית דיש ספק בשנת השמיטה. ובפרט בפירות ששית שנכנסה לשביעית דיש צד להקל בלא"ה. לכן יש מקום להקל דלא גזרו בזה משום שביעית

טו) עוד יש לצדד בנ"ד להתיר מחשש שביעית ע"פ מה דאמרינן ביו"ד (סי' ק"ס סי"ח) כל רבית דרבנן מותר במעות של הקדש עניים. וכ' הרמ"א וכן נוהגין ואף דכ' בש"ך שם שלא ראה נוהגין כן. אולם בחבורי ברית אברהם על יו"ד (סי' ק"ס) העלתי דדעת רמ"א עיקר דרוב פוסקים ס"ל כוותי'. וכ"ה בשו"ת מהרי"ט (ח"א סי' קי"ו) ובשו"ת פני משה (ח"ב סי' קל"ב) ובשו"ת מהר"י בי רב (סי' י') ובשו"ת מהר"א ששון (סי' קס"ב). ויעי' בשו"ת בנימין זאב (סי' ש"ס) שס"ל דמותר להלוות מעות של הקדש עניים אפילו ברבית דאורייתא ואף דהיש"ש בב"ק (פ' החובל סי' ע"ב) משיג עליו בקול רעש. מ"מ בשו"ת מהרי"ט (חיו"ד סי' מ"ה) העלה כהרב בנימין זאב. וכ"ה בשו"ת תשב"ץ (ח"ד סי' ל"ד) ובשו"ת פני משה (ח"א סי' צ"ד) יע"ש בחבורי הנ"ל שהארכתי בזה. וא"כ בשביעית בזה"ז דלדעת רוב פוסקים הוא מדרבנן. מותר לסחור במעות הקדש עניים שיהי' הריוח שלהם ולא גזרו רבנן בזה משום שביעית כמו דלא גזרו בא"ר

טז) ומה שחקר כ"ג לענין איסור סחורה בפירות שביעית. נלפע"ד דליכא חשש בנ"ד מזה. ע"פ המבואר בירושלמי שביעית (פ"ז ה"ג) האחין מלקטין כו', מוכר על ידיהן דע"י הבלעה מוכר שלו ושל חבירו. הובא בתוס' סוכה (דף ל"ט.) ד"ה וליתיב. וא"כ כ"ש בנ"ד דהגבאים מוכרים האתרוגים והריוח מגיע לעניי ארץ הקדושה ולא עבור עצמם א"כ עדיף הוא ממוכר שלו ושל חבירו. דכאן מוכר רק של חבירו. ובוודאי מותר. ואף לפי מ"ש התוס' שם וז"ל ואפשר הקונה מחבירו כדי להרויח ולמכור ביוקר היינו נמי סחורה יע"ש. מ"מ בנ"ד דהגבאים אינם מרויחים בזה עבורם פשוט דליכא איסור סחורה. ויעי' שביעית (פ"ז מ"ד). ואף דהגבאים הממונים על זה יש מהם שמשיגים שכר עבור טרחתם שכר לשבוע וכדומה. נלפע"ד דלא שייך בהם איסור סחורה בפירות שביעית. דהגבאים דינם כפועל ובפועל לא שייך איסור סחורה יע"ש בשביעית (פ"ח מ"ז) דהאומר לפועל הא לך איסר זה ולקוט לי ירק היום שכרו מותר יע"ש. וא"כ ה"ה אצל הגבאים ל"ש איסור סחורה

יז) גם יש עצה בנ"ד למכור אתרוגי ארץ הקדושה ע"פ הנאמר בסוכה (דף ל"ט.) במתני' דהלוקח לולב מחבירו בשביעית נותן לו אתרוג במתנה לאו שאינו רשאי ללקחו בשביעית וכ' בש"ס שם לא רצה ליתן כי מבליע לי' דמי אתרוג בלולב כו' יע"ש. א"כ איכא גם היום עצה זו דימכור הגבאי גם לולבין או ציצית וכדומה ויבליע דמי האתרוג בלולבין ויהי' מותר

יח) עוד נלפע"ד דאף בלא הבלעה מותר ולא חיישינן למה דאמרינן שם בסוכה דאסור לקנות שביעית אצל ע"ה דאין מוסרין דמי שביעית לע"ה. יע"ש ברש"י ד"ה אין מוסרין משום דחיישינן שמא לא ינהג בהן דיני שביעית וקעבר אלפני עור יע"ש. וא"כ אולי נמצאים גבאים ע"ה ויעברו אלפ"ע דהגבאים ישתמשו בזה המעות ויתנו להרב הגאון אבד"ק פיעטרקאוו שלי"ט מעות אחרים. זה אינו חשש דאין לנו לאסור אלא במה שהוא אסור מה"ת אבל באיסור דרבנן לית לן בה דלא שייך בי' לפ"ע. וא"כ בנ"ד דשביעית בזה"ז הוא דרבנן כנ"ל. ל"ש בי' לפ"ע. ואף לפמ"ש התוס' בע"ז (דף כ"ב) ד"ה תיפוק דבאיסור דרבנן ג"כ עובר משום לפ"ע. ויעי' בשו"ת רבינו בצלאל אשכנזי. (סי' ג') וכ"כ בכנה"ג ביו"ד (סי' נ"ה הגב"י אות פ"ט) לדעת הרשב"א והר"ן וכ"כ בשו"ת משפטי שמואל (סי' קל"ד) ובשו"ת חות יאיר (סי' קפ"ה) דשייך לפ"ע גם בדרבנן יע"ש. מ"מ יש לומר דזה בדספי לי' ודאי איסורא. אבל הכא בנ"ד דאין כאן ודאי איסור אלא מספק שמא כהרמב"ם או כהראב"ד או דיש ספק בשנת השמיטה או כשנעשה עצה למכור לעובד כוכבים כנ"ל. איכא למימר דבאיסור דרבנן לא חיישינן ללפ"ע בספק איסור. וכ"נ מדברי הריטב"א בע"ז (דף ט"ו:) דבספק ל"ש לפ"ע וכ"כ להדיא בתבואת שור (סי' ט"ז) וכ"כ בש"ג פ"ק דע"ז. וכעין זה כ' השעה"מ ה' מעשר שני (פ"א ה"ה) מדעתא דנפשי' ואשתמיטתי' במחכת"ר דברי כל הפוסקים שהבאתי שקדמוהו בזה. וא"כ בנ"ד ליכא איסור לקנות אצל ע"ה

יט) ומה שחקר כ"ג לחוש באתרוגי ארץ הקדושה בשנה זו דצריכים ביעור ושמא יעשו מהם מרקחת וישארו על חצי שנה או שנה. לכאורה רציתי לתרץ דכיון דכל ענין ביעור של פירות שביעית הוא כל זמן שחיה אוכלת ממין זה מן השדה אתה אוכל ממה שבבית. כלה לחיה מן השדה חייב לבער אותו המין מן הבית כמ"ש הרמב"ם בה' שמיטה (פ"ז ה"א) וכיון דאתרוג דר באילן משנה לשנה כסוכה (דף ל"ה.)