בכורי שלמה חלק א קמז

וא"כ גם בדברי הרמב"ם יש לומר כן. ז"א הא מבואר בכנסת הגדולה (ח"מ סי' רפ"ג הגב"י אות ב') דמ"מ היכא שהחזרה היא מתוך דברי תשובה שראה אח"כ דברי התשובה עיקר. יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד דמבואר בתשובה דחזר מדבריו שבחבוריו. א"כ היא נשאר בספק בלא הכרעה. וכמ"ש מהרי"ק דאלו האחרונים ראו תשובה זו היו מודים. אז אין הלכה כהאחרונים. והוי ספיקא דרבנן כנ"ל. והלכה כדברי המיקל דבת ששית שנכנסה לשביעית דאינו כפירות שביעית. ואף דהוי ספק חסרון חכמה. דלא הוי ספק כיו"ד (סי' צ"ח ס"ג) ז"א דכאן מקרי חסרון ידיעה לכל העולם. דבזה מקרי ספק כמ"ש הט"ז שם סק"ו. ועוד דבנ"ד הוי ס"ס. חדא שמא הלכה כהראב"ד הנ"ל. ואף אם הלכה כהרמב"ם שמא כדעת הגדולים שאין שנה זו שמיטה. מ"ה איצטרך ספק זה שאין אנו יכולים להכריע לס"ס. וראי' לדברי ממ"ש באסיפת זקנים בכתובות (דף ט'.) דמ"ש התוס' דרוב רצון אינו רוב גמור רק מדרבנן וכן מוכת עץ אף שכתבו התוס' דהוא שכיח מ"מ רוב אינה מוכת עץ רק דלא הוי רוב גמור. ופירש כוונתם דזה הוא ג"כ ספק אם הוא רוב או לא וא"כ עדיין הוא ספק ספיקא שמא אינו רוב והוא מוכת עץ או באונס דאף דהוא ספק בחסרון ידועה אעפ"כ הוי ספק ספיקא עכ"ל. יע"ש. א"כ מבואר דספק חסרון חכמה מצטרף עכ"פ לס"ס וכ"ה ביו"ד (סי' ק"י ס"ט) ובשו"ת משאת בנימין (סי' מ"א) דמצטרף עכ"פ לס"ס ואף דהש"ך שם העלה דאינו מצטרף אף לס"ס. מ"מ הש"ך בעצמו ביו"ד (סי' נ"ג ס"ק ט"ו) העלה דבהפ"מ יש להקל דמצטרף ויע"ש בט"ז. ואשתמיטתי' להאחרונים במחכת"ר דברי האסיפת זקנים שהבאתי דמבואר דס"ל כהמ"ב ועכ"פ בהפ"מ יש לצרפו לס"ס אף להש"ך. וא"כ ה"ה בנ"ד מהני הס"ס דליכא חשש שביעית דאין לך הפ"מ גדול מזה לפרנס עניי ארץ הקדושה העטופים ברעב ר"ל ואם נחמיר יהי' ההפסד גדול מאד. לכן יש להקל בפשיטות

ט) לכאורה יש להקשות על זה דאיך נוכל להקל מטעם שיש ספק בשנת השמיטה. דא"כ גם בשנה השמינית ג"כ יש ספק שמא היא שמיטה ונקל ג"כ מטעם זה שהוא ספק דרבנן. אולם היא תרתי דסתרי אהדדי. ובזה גם בספיקא דרבנן יש להחמיר. כמ"ש הר"ן בפ' ערבי פסחים עלה דההוא דאמרינן והשתא דאתמר הכי ואתמר הכי כולהו צריכי היסבה כ' דאע"ג דבעלמא קיי"ל איפכא דכל ספיקא דרבנן לקולא. מ"מ הכא בעי למעבד היסבה בכולהו דאי ניזול לקולא אמאי נקל בהני טפי מהני ואי נקיל בתרווייהו הא מעיקרא מצות היסבה לגמרי ע"כ. וא"כ בנ"ד ג"כ לכאורה צריכים להחמיר בתרווייהו. אמנם ז"א קושיא. דדוקא היכא דאי אמרת לקולא בשניהם מעקר תקנת חכמים לגמרי. אבל בנ"ד דתקנת חכמים לא מעקרא לגמרי. דעכ"פ נוהגת שמיטה בפירות שהחנטה היתה ג"כ בשנה השביעית וגם הלקיטה. ורק בבת ששית שנכנסה לשביעית מקילין. וכן בבת שביעית שנכנסה לשמינית דמקילין בשביל הפלוגתא דהרמב"ם והראב"ד כנ"ל. בזה ל"ש תרי קולא דסתרי אהדדי כיון דלא מעקרא לגמרי תקנת חכמים. שוב מצאתי כעין חילוקי במל"מ ה' מגילה (פ"א הי"א) וסיים ועי' בתשובת מבי"ט (ח"א סי' כ"א) שכ' וז"ל ואחר מיעוט שנים נולד בין החכמים מחלוקת על שנת השמיטה איזו הוא ואפשר כי על זה רפו ידיהם מלנהוג איסור בפירות שביעית של עכו"ם דשביעית בזמן הזה דרבנן. והוי ספיקא דרבנן איזה שנה היא ולקולא עכ"ל יע"ש. ושמחתי שכוונתי בעזה"י לדבריו הקדושים. וא"כ בנ"ד ג"כ יש להקל אף דהוי תרי קולא דסתרי אהדדי. ויש להביא ראי' לזה לפמ"ש בש"ע א"ח (סי' רל"ג) דבשעת הדחק מקילין אף בשני קולא דסתרי אהדדי יע"ש. לפ"ז א"ש דגם בשנה השמינית אף דהחנטה היתה בשנה השביעית. וא"כ לדעת הראב"ד היינו צריכים לאסור. בכל זאת אנו מקילין מטעם ספק שמא כהרמב"ם דלא אזלינן בתר חנטה. ועוד ספק אף אם הלכה כהפוסקים דאזלינן בתר החנטה שמא שנה השביעית אינה שמיטה. כנ"ל. ויש ס"ס לקולא. ובפרט בשנה השמינית יש ג"כ להקל כנ"ל מטעם ס"ס. אף דהוי תרתי דסתרי מפני דלא מעקרא תקנת חכמים לגמרי כנ"ל. ויעי' בס' קהלת יעקב (ממהרי"ט אלגזי. אות ס' סי' רי"ט) דיש ללמוד משבת (דף ל"ד.) א"ל ב' צא וערב עלינו לא עירב מבע"י ולאחד ערב עליו בה"ש זה שערב עליו מבע"י נאכל עירובו בה"ש וזה שעירב בה"ש תאכל עירובו משחשיכה ב' קנו עירוב ופריך ממ"נ כו' ומשני בה"ש ספיקא הוא וספיקא דרבנן לקולא כלומר זיל הכא לקולא וזיל הכא לקולא וכמ"ש הרמב"ן שם אף דסתרי אהדדי ועי' בתוס' ב"ק (דף י"א.) וע"ע בס' קהלת יעקב (סי' רכ"ט) מה שהביא ב' השלטי גבורים אשר סביב המרדכי פ' האשה רבה יע"ש. ועי' בשו"ת זכרון יוסף (חא"ח סי' י') ובס' זכר יהוסף מחתנו הגאון שליט"א סוף יבמות (דף צ"ז ע"א) השמטה שהעיר ג"כ מעירובין הנ"ל יע"ש. ונלפע"ד להביא עוד ראי' לזה. ממ"ש הרי"ף (פ"ג דמ"ק) באיבעי' דמנודה דבדרבנן לקולא ומותר ברחיצה ובנעילת הסנדל הא מתני' דקתני וכן אתה מוצא במנודה מוכח דקאי עכ"פ על חד מינייהו. אי אנעילת הסנדל אי ארחיצה וחד מינייהו ודאי אסור. א"כ איך אפשר להקל בשניהן. והרא"ש שם כתב על הרי"ף. כיון דאחדא ודאי קא שדיי' אנעילת הסנדל כדתני' בתוספתא ובירושלמי. והב"י ביו"ד (סי' של"ד) כתב עלה כיון דלא פשט הגמרא מתוספתא איך נפשוט אנן והלכך לקולא עי"ש. ויעי' בס' דרו"ח מהגר"ע איגר בתשובות שבסופו. א"כ מצינו דמקילין בתרתי דסתרי ועי' בכתובות (דף כ"ז) גבי עיר שכבשוה כרכום דכיון שיש עוד צד להקל דשמא לא ניטמאת לא חשיב תרתי דסתרי אהדדי יע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד דבלא"ה יש צד להקל לא חשיב תרתי דסתרי אהדדי

י) ולהלכה נלפע"ד לפמ"ש כ"ג דלפ"ד המבי"ט ובנו מהרי"ט והשל"ה דשביעית נוהגת בשל עכו"ם. אולם רוב חכמי ארץ ישראל הסכימו כלם פה אחד כדעת מרן הב"י דבשל עכו"ם אינו נוהג שביעית. וכ"ג מצא סייע לדברי מר"ן הב"י מדברי רמב"ן על התורה ופלפל בחכמה. והנה דברי כ"ג א"צ חיזוק בפרט ביסוד הזה אשר שביעית אינו נוהגת בשל עכו"ם דכבר האריך בזה בס' פאת השלחן בה' שביעית (סי' כ"ד אות כ"ט) בפלפול עצום ונורא בחריפות ובקיאות נפלא להשיג על כל ראיות המבי"ט והביא ראיות כדעת מרן והביא כן הברכי יוסף (סי' של"א) שכן נהג מרן עד עלייתו למרום יגזרו בחומר שיפרישו תו"מ בפירות עובד כוכבים בשביעית. וכ' שכ"כ הרב המגן והרלנ"ח והלבוש והפרישה והרב מהריק"ש וכ"ד מהר"ם חביב (סי' ל"ה) וכ"ה בשו"ת רדב"ז החדשות (ח"ה סי' ב"א רכ"א) ומי לנו גדול כמו הגאון הרדב"ז שהי' בימי מרן והמבי"ט והכריע כפסק מרן יע"ש. וא"כ צדקו דברי כ"ג להקל בשביעית בשל עובד כוכבים

יא) ואין להקשות דבנ"ד לא מהני ס"ס דשביעית הוי דשיל"מ כנדרים (דף נ"ח.) ובדשיל"מ לא מהני ס"ס כיו"ד (סי' ק"י). ז"א קושיא. חדא יש לתרץ ע"פ דברי שו"ת הרא"ש (כלל ב' סי' א') שהעלה דהא דדשיל"מ לא מהני ס"ס דוקא ס"ס ע"י תערובות דודאי הוי איסור רק דנתבטל. בזה החמירו כיון דבלא"ה יש לו היתר. אבל ס"ס כי האי שעל התבואה אני אומר שהוא ישן ואפילו את"ל שהוא חדש שמא השריש קודם העומר ואין כאן איסור חדש כלל כה"ג לא מחמרינן בס"ס יע"ש. א"כ ה"ה בנ"ד דג"כ הס"ס אינו ע"י תערובות רק ספק שמא בשל עובד כוכבים ליכא איסור שביעית ואת"ל דנוהג בשל עכו"ם יש ספק בשנת השמיטה כנ"ל בס"ס כזה גם בדשיל"מ אזלינן לקולא

יב) ועוד יש לתרץ דשביעית לא מקרי דשיל"מ. ואף שכ' כ"ג דיש להעיר בנ"ד מדשיל"מ דנדרים (דף נ"ח.). אולם באמת ז"א. דלא נזכר בגמרא שם ובפרש"י שם כלל. רק הר"ן דס"ל דשביעית הוי דשיל"מ כיון שיכול לאכלו עתה. יע"ש. וכן העיר בזה בנוב"י (מ"ת חיו"ד סי' נ"ג) והאריך בזה דשביעית לרוב פוסקים לא הוי דשיל"מ רק לדעת הר"ן ז"ל יע"ש. ונלפע"ד דגם לדעת הר"ן ז"ל בנ"ד לא מקרי דשיל"מ לפי מ"ש ביו"ד (סי' ק"ב) דבדבר שצריך להוציא