בכורי שלמה חלק א קמג

להוראדנא באותו הפרק כתב שם שאחר החקירה והדרישה נודע לו שאתרוגי קארפו היו מוחזקים לאיסור יע"ש באורך. וגם נראה כי כן ממה שהתעורר באותו זמן הגאון רא"ז מרגליות בס' בית אפרים חא"ח להכשירם ואחר כל הפלפולים ע"ד הר"ם אלשיך והלבוש ועוד. עכ"ז לא הכשיר רק מצד שהם בלתי מורכבים ע"פ עדותן וכפה"נ שכוון על האתרוגים הגדלים בגינת פארגו שעליהם נאמר שאינם מורכבים. ולא על הנותרים שנקראים בשם אתרוגי קארפו ומ"מ היו מוחזקים לאיסור במדינותנו ומדינת אשכנז כעדותו של הגאון בית מאיר הנ"ל. ואף שהגאון בעל ב"מ לא ידע טעם המנהג לאיסור בקבלה ורק מעצמו התבונן שהוא מחשש הרכבה ועוד מטעם שם לווי הנראה לע"ד שהיא מטעם הסימן שנתן מהר"ם אלשיך ז"ל שהמוץ מועט והקליפה עבה מאד ובתשו' רמ"א ומהר"י מינץ הובא גם במג"א הוסיף עוד שני סימנים. והשבו"י (סי' ל"ו) העיר ע"ז וכתב כי סימן עובי הקליפה הוא הסימן והעקר. ובאמת שהכפות תמרים אסמכי' אקרא בפי' עצו ופריו שוה. הביאו החת"ס חאו"ח (סי' ר"ז). וכתב עליו שדבריו דברי א"ח. וכל אתרוג שקליפתו דקה הוא פסול לגמרי כי אך זה הסימן הברור. ומאשר ראו ובחנו אז באתרוגים אלו הבאים מקארפו שהם מכוסים בקליפה דקה נהגו באיסורן. ולפלא בעיני שלא מצאתי בכל תשובות המתירין שישיבו טענה על זה. ולפ"ד זה הטעם האמור בעק"ד שהמנהג פשוט דאין קונים אתרוגי קארפו אפילו מישראל בלי הכשר בחותם נאמן ממו"צ ורב מפני שמוחזקין למורכבין שלא יספיק מ"ש הגאון ר"ש קלוגר ז"ל במחברת "פרי עץ הדר" שאין לסמוך על סימנים. ושאין עד אחד נאמן נגד חזקת חיובא שמוטל על כל אחד למצוה. שע"ז ערערו שם באותו חוברת כמה גאונים וכן הגאון ר"א תאומים בסוף ספר נחלת יעקב. ואכמ"ל. ורק עיקר טעם המנהג לפי שעדותו נגד סימן המובהק. ובזה בעי שני עדים דעדיפי גם מסימנים מובהקים. וע"כ החמיר בשו"ת "יד אליעזר" שפירושו בההכשרים שנלקטו ע"י שני ישראלים כשרים מאילנות המבוררים לבלתי מורכבים. והנה נודע כי גני פארגו לא יספיקו רק חלק עשירית מהנמכרים אתרוגי קארפו ואחר שנת ת"ר בערך הוציא הרב הגדול החריף ר' זיסקינד מינץ מחברת "פרי עץ הדר" לפרסם איסור אתרוגים הנלקטים זולת גני פארגו ועמו הסכימו כמה גאונים (תר"ו לעמבערג) ועבר שו"ת הרבה באותו הפרק לעזרו גם לנגדו עשו"ת הר המור ומהר"מ רוט"ב החדש וכדומה. והמכשירים טענו לסמוך על היתרו של הרב הגדול הרב דקארפו. ועכ"פ מדברי כלם שמענו יוצא מפורש. גם מהמתירים שאינם כשרים רק ע"פ הכשר גמור ועדות מבורר מהרה"ג דקארפו. ומ"מ במדינותינו לא הובאו גם אז הרבה כי חזקת כשרותם שנתפשטו במדינותינו שטענו המכשירים הוא אמנם חזקה שאין עמה טענה לומר שהותר במנין בהוראה (ומה שהעידו בשם הגאון החסיד מוהר"ח ז"ל מוולאזין שהחזיקם למצוה לבד ההכחשה מצד תלמידו ותלמיד תלמידו שהחמירו וערערו על לקיחתם. הענין מוכחש מעצמו גם מצד הזמן שבחיי הגה"ר הר"ח זצ"ל עוד לא התפשט היתר אתרוג קארפו גם באשכנז ופולין כנראה מתשו' הגאון ב"מ ותשו' בית אפרים הנ"ל] רק שלא אמר אדם איסור עליהם. ובאמת הטעם כי התפשטו מעט מעט מבלי משים מחמת גודל הדחק שהיו לפנים באתרוגים למצוה (וכבר יש מי שהתיר בשעת הדחק גם מורכבים] ובאין משים לב נמשכו אחרי הידורם וייפויים ולא הרגישו שכפי חיבתן מצד הידורן פסולין מצד הרכבתן כנזכר גם בתשו' ב"א. ובמחברת פע"ה הנ"ל שהידורם נעשה ע"י הרכבה. ומה גם באותו הדור שהי' גם באיטליא רבנים גדולים בתוי"ר. והיו יכולים לסמוך על עדותם. ומ"מ ערער כבר הגאון מוהר"צ חיות ז"ל במחברת פע"ה הנ"ל על שסומכים על עדות הרב דקארפו שסומך עצמו על עדות הנוגעים בדבר ואף כי בדורותינו אלה אשר בעוה"ר התוה"ק ירדה פלאים ובאותן מדינות החדשים יכהנו שם פאר בשם "רב ומורה" גם הם בעצמם לא יביטו על האילנות ולא על הלקיטה. ובחותמיהם זכו לשמשיהם החותמים כרצון איש ואיש ובאים בשכרם. ונגד זה באתרוגי אה"ק ראיתי בס' תבואות הארץ להרב הח' ר"י שווארץ ז"ל שבא"י לא נמצא אתרוגי מורכבים ועדותו נאמנה מאד בעיני באשר כתב לתומו זה כארבעים שנה לפנים. ואף שהתחכמו מקרוב להוציא דיבת ארץ לומר שגם באה"ק יש הרבה להנאתם מי יחוש להם וד' יכפר בעד ובשגם עתה ההשגחה מעולה מסורה ביד יראי ד' הרבים והמומחים באה"ק. וע"כ יהי' חלקי ממי שנמנה להדר על אתרוגי אה"ק הבאים בתעודות להכשירם והפרשת תו"מ. והמונעים מלקיחת אתרוגי קארפו באפשרות עכ"פ שלא בשעת הדחק תע"ב. ואין לנו לחדול מלנהוג בם איסור באפשרות מפני היתר הנהוג עד כה בלי יסוד שאם הסימן שהעידו עלין בעובי הקליפה הוא רק על דרך הרוב. נדון כי ליראים וחרדים וכו' ההולכים אז לתומם באין חשש גם אז לא אונה להם כל מכשול שבלי ספק נזדמן להם הכשירם ובלתי מורכבים בצירוף סמיכתם על ההכשרים הנאמנים. ואם הסימן הלז ענין מקובל בהחלט בפי' התורה כמ"ש הכפות תמרים הוי כסימן הדריסה המסור בעופות שמצינו בתרנגולתא דאגמא דהוי אכלו לי' וכדחזינהו דדרסה אסרוה כמ"ש בחולין ס"ב ובזה וכיו"ב אמרו בר"ה (דף ט"ו.) ובמקום איסורא כי נהגו שבקינן להו. ומה שחששו לכבודן של הראשונים היינו במחלוקת הדינים שאם נהגו כדעת המקילין ונרצה אנו לחוש לחומרא ובכה"ג אמרינן ביבמות ק"ב אם יבוא אליהו ויאמר אין חולצין בסנדל אין שומעין לו שכבר נהגו העם. שבהוראה אין אליהו מכריע נגד סוגיא דעלמא כחד. וכמו כן אם הי' טעמן של הראשונים לפסוק כהמכשירים מורכבים ואנחנו רצוננו להחמיר. אבל בנ"ד רובם ככולם הלא אסרו המורכבים הר"ם אלשיך והרמ"א והר"י מינ"ץ והשבו"י והב"ח והסמ"ע העידו גם כן בשם זקני וחכמי דורם. ועי' בשו"ת פני ארי' ע"ד הט"ז. ואף דנחלקו בטעמיהם אם מטעם נעבדה בו עבירה ואם מטעם שאינו אתרוג שלם ואם מטעם שם לווי. וגם האחרונים שעוררו ע"ז לא מלאם לבם להכשיר מורכב ורק שסמכו בזמניהם על עדות ההכשירים שאינם מורכבים. ואף אם היינו אומרים שטעו אין זה נגד הראשונים וכמ"ש ביבמות צ"ב הורו ב"ד ששקעה חמה ואח"כ זרחה אין זו הוראה אלא טעות. וזה לי כארבע שנים שהייתי על נשואי בני הרה"ג שיחי' בבריסק שמה הי' למראה עיני חיבורו של הרב הגאון מקאליש שיחי'. ואף שהייתי כאורח נטה ללון שם הי' בצל קורתי לעיין בו ובמצאי בו שנמנו על אתרוגי קארפו לאסרם שלא בשעת הדחק הי' בעיני כמוצא שלל. וגם עתה הנני עונה אמן בכל כחי ע"ד הגדולים וצדיקים והנני שמח אם מצד המצוה בעצמותה שתהי' שלימה ומהודרת ואם מצד כי נזכיר את ארצינו הקדושה בזמן שמחתינו. ואם מצד כי נייחל עי"ז גם להיות לעזר מעט ליושבי הארץ ודרי' החוננים עפרה

ב) ורק מה שהנני נבוך בשנה הזאת שנת השמיטה ושנינו בפ"ו מ"ה דשביעית אין מוציאין פירות שביעית מארץ לחו"ל. ולפ"ד המבי"ט ובנו מהרי"ט דשביעית נוהגת בשל גוי. והגאון החסיד בעל השלה"ק החמיר מאד בזה כדבריהם. ראוי להתעורר בדבר הוצאתם מא"י לחו"ל. ב' הולכתם ממקום למקום. ג' שביעית תופס דמיו. ד' אין עושין סחורה בפירות שביעית. ה' בשהקונה ינהג בהם כבכל השנים וירקחם ויעברו עליהם זמן הביעור. ו' שאין מוכרין פ"ש במנין. וכדומה להמעיין בזה בסוגיות הש"ס בפסחים ובסוכה. ואמנם כי רוב חכמי א"י שבאותו הדור הסכימו לדעת מרן הב"י ובס' פאת השלחן האריך בזה. ואנכי מצאתי בס"ד סייע לד' מרן הב"י מד' הרמב"ן בפי' התורה שמפרש דעת רש"י של עזיקה הן שהם מכרם מסוייג וחוששין שהם משל ישראל כו' הרי דבשל גוי בידוע לא חששו. מ"מ להכניס א"ע בפלוגתא בהובלתם לחו"ל לכתחלה לא ידעתי ההכרעה. וגם אם נפסול אתרוגי קארפו נשאר לנו מינים כשרים זולתם מחו"ל. ורק המעיין בשיטת המחמירים בשל גוי מקילים לענין ביעור והתירו סחורה ובדבר שהלכה רופפת הלך אחר המנהג