בכורי שלמה חלק א קמב

לחזור ולבדוק הא מדרבנן א"צ לברר כשיש טרחה. ע"ז תרצתי שני תירוצים. חדא משום דעדיין לא ביטל ונולד הספק בדאורייתא. רק כיון שמבטל אח"כ נעשה ספיקא דרבנן. ס"ד דחמור דיצרוך לברר אף ע"י טרחה. ותירץ השני תרצתי. כיון דהבדיקה ניתקנה על הספק אפשר דחמור כסברת הרב המגיד. ולפ"ז יצרוך לברר בדרבנן אף ע"י טרחה. אולם לדינא קיי"ל דגם בזה א"צ לברר ולבדוק כיון דהוי טרחה. אבל אם איתא קמן צריך לשאול כיון דליכא טרחה. אבל לעולם היכי דהספק נולד תיכף בדרבנן. וגם לא נתקנה על הספק בזה אפשר דא"צ לברר אף ע"י שאלה. אף דאפשר בקל. וא"כ נסתר ראייתו מפסחים. ויעי' בביאור הגר"א מווילנא ביו"ד (סי' א' סק"ד) ובמעדני יו"ט פ"ק דחולין סק"ח ובזה נסתרו כל השגותיו עלי. שוב מצאתי בס' קובץ הגהות לרמב"ם בה' חמץ (פ"ב הי"ז) שהעלה בדעת הרמב"ם אף לפי האמת דחזקתו בדוק גם באיתא קמן א"צ לשואלו ולברר יע"ש. וכן מצאתי בחידושי הרז"ה על א"ח (סי' ח') שהשיג על המג"א שם סקי"א. והעלה דבחזקה א"צ לברר אף באפשר לברר ודוקא ברוב צריך לברר אם אפשר יע"ש. ואף דהבדיקה בציצית הוא דבר קל לברר. אפ"ה א"צ לברר. א"כ יש ראי' לדברי. ואולי הי' חסר איזה תיבות בהעתקת תשובתי לכ"ג שעי"ז נשתנה כוונתי ועי"ז בא להשיג עלי]

נז) וכל זה כתבתי לרווחא דמילתא לתרץ השגת כ"ג מפסחים (דף ד':) דמשם מוכח דבספק דרבנן אם אפשר לברר בקל צריך לברר. וע"ז כתבתי דיש לדחות דשאני התם שנולד הספק בדאורייתא. או משום שכל הבדיקה נתקנה על הספק מ"ה אפשר דחמור. אבל בשאר דוכתי לא. כנ"ל. אולם לדינא אני מסכים לכ"ג כמו שהעלה ב' רוב מהאחרונים דגם בדרבנן צריך לברר. אם אפשר בקל. ואפ"ה ליכא מזה השגה על דברי ועל הנתיבות. כאשר בארתי לעיל (אות ל"ד) ב' החת"ס והתורת השלמים. וכן העליתי לעיל (אות נ"א) ב' התב"ש דבס"ס וחזקה או רובא או תרי רובא בדאורייתא או חד רובא בדרבנן אין צריך לברר אף ע"י שאלה. ויעי' בשו"ת טוב טעם ודעת (מהד"ג סי' רמ"ו) ששאל לו חכם א' על דברי תורת השלמים הנ"ל מדברי הר"ן פ"ק דכתובות מ"ש על דברי רש"י דעי"כ יהי' קול ויבואו עדים. וכ' הר"ן דכוונתו כיון דנאמן לומר פ"פ מצאתי איתרע חזקתה. וממילא יהא הב"ד רואים לברר הדבר ויבואו עדים. הרי אף דשם הוי ס"ס כמ"ש בש"ס דכתובות (דף ט.) גם חזקת היתר לבעלה כמ"ש התוס' שם בסוגיא דפ"פ. ואעפ"כ בעי בירור ומוטל על הב"ד לברר. ותירץ חדא דהמנ"י מיירי באיסור דהוי רק לשעה. אבל התם בפ"פ אם זינתה תחתיו ברצון וידור עמה כל ימיו באיסור. ועוד דבפ"פ כיון דאונס ל"ש ורוב הוי ברצון אינו ס"ס גמור ולא עדיף מרוב דצריך בירור ועוד דודאי הבעל כיון דיש לו ס"ס לא בעי בירור כדעת המנ"י רק על הב"ד לברר כיון דיש חשש אולי ימות הבעל ותנשא אח"כ לכהן. ובאמת אם זינתה תחתיו אפילו הוי באונס נמי אסורה לכהן אח"כ. וא"כ לענין כהן ליכא לנו רק ספק אחד. לכך על הב"ד מוטל לברר האיסור השייך לכל העולם ועולמות עכת"ד יע"ש. נראה דמסכים ג"כ להמנ"י ותורת השלמים הנ"ל. מ"ה א"ש דבדרבנן עבדינן עובדא כו' כיון דיש רוב מעליא שלא יטעה הרב. ובדרבנן ברובא א"צ לברר אף ע"י שאלה. וכ"ש באוונכרי דא"ש דשם ג"נ מדרבנן והוי רובא וס"ס כמו שהעלתי בתשובתי הראשונה (סי' י"א) בוודאי א"צ לברר אף ע"י שאלה וכ"ש ע"י טרחה

נח) העתקתי דברי תשובות הרב טוב טעם ודעת בארוכות משום דבסברתו נדחת ג"כ ראית כ"ג דבעומד להתברר מאליו אף בס"ס צריך לברר מהא דריש כתובות הנ"ל. דשאני התם דהוי איסור עולם ועוד דאינו ס"ס גמור כנ"ל. ועוד דחיישינן שמא ימות הבעל ותנשא אח"כ לכהן והוי רק ספק אחד. מ"ה מוטל על הב"ד לברר אבל בשאר דוכתא אף דעומד להתברר מאליו לית לן בה ומה שרמז כ"ג ועי' בס' מצל מאש (סי' י"ג). האחרונים השיגו עליו

נט) ומה שהשיג כ"ג (באות י"ד) על מה שכתבתי דאין ראי' מבדיקת חמץ מהא דמספק"ל אי צריך לברר לה"ה פ"ב מחמץ ב' הרא"ה בבדיקת חמץ שתחלתה באה על הספק החמירו בספיקו משאר ספיקות. וע"ז הביא כ"ג דברי שו"ת תפארת צבי (חיו"ד סוף סי' ס"ח) דהשיג על זה דאין הכלל הזה בכל מקום. דהא בדמאי מקילין אף שהוא נתקן על הספק עכ"ל. אולם אינו השגה. דכבר הבאתי בתשובתי הקודמת (סי' ל"ג אות י"ט) וז"ל וכן מצאתי בשו"ת חת"ס שתירץ קושית הכ"מ בה' מעשר (פי"ג) דאה"נ כי היכי דהחמירו ברוב ה"נ החמירו בס"ס. מיהו היינו בספק השקול. אבל הכא הוי ס"ס וגם רובא דהא הספק שמא עישר הוי רובא דרוב ע"ה מעשרים והיכי דאיכא תרתי לא החמירו יע"ש. וא"כ מיושב השגתו. ואדרבה מדברי הכ"מ שם מבואר כסברת הרב המגיד בשם הרא"ה בדעת הרמב"ם. ומה שהקשה עוד מלח"מ ה' חמץ דאין מחמירין רק בקביעות. אינו השגה. נהי דלפי הלכה קיי"ל כהה"מ. מ"מ איבעי' לי' לר"נ דנחמיר בבדיקת חמץ כהה"מ ומספקא לי' בסברת הלח"מ. וקיי"ל כהלח"מ לענין בדיקה מדהוי טרחה דחזקתו בדוק. אבל לענין שאלה מחמירין בזה משום סברת הה"מ. אבל לעולם בשאר מקומות א"צ שאלה. ומה שהביא כ"ג בשם ס' אמרי צרופה שהשיג על הה"מ מפסחים (דף ט'.) דפריך ממגורה דספק מוציא מידי ודאי. הא שאני חמץ דהחמירו אף בספיקו מכ"ש בוודאי עכ"ל. אינו השגה. ע"פ דברי התוס' שם ואת"ל כו' א"נ אימר אכלתי' עדיף משאר ספיקות דספק הרגיל הוא וקרוב לוודאי כו' עכ"ל. ודוקא בספק השקול מחמירין בבדיקת חמץ משום סברת הה"מ. ולא בספק קרוב לודאי. ומיושב השגת אמרי צרופה. ומה שהביא כ"ג ב' שעה"מ אינו השגה. דדעת הרמב"ם והרא"ה והכ"מ והברכ"י ב' טור כהה"מ וידעתי כי גדולים חקרי לבו לתרץ כל דבריו היקרים. אכן אני תולה שלא זכיתי לירד לסוף דעתו העמוקה מני ים

אלה דברי יד"נ מוקירו ומכבדו כערכו הרב. אשר נפשו קשורה בנפשו באה"ר ובאהבת עולם משתחוה מרחוק מול הדרת קדשו ומתאבק בעפר רגליו

שלמה אברהם בלא"א המופלג מו"ה דניאל זאב רזעכטע נ"י

סימן לו

בעזהית"ש א' נצבים יתברך כברכ"ת השנה ראזינאי

שלום וכט"ס לכבוד הרב הג' המפורסם. נודע לתהלה ולשם. חריף ובקי. אור הברקי. גדול בתורה. ויראה טהורה. תפארת חכמים כש"ת מו"ה שלמה אברהם רזעכטע נ"י. שלום לו ולתורתו ולכאל"ש

א) אחדשה"ט. הגיעני מכתבו היקר בו דרשני להעתיק לו מדבריי שבאו במכ"ע הלבנון זה שנים עברו בדבר אתרוגי קארפו עם הוספת ח"ת בפלפלת מעט עכד"ק. הנה לדעתי פלפלת כל שהוא למאי חזי בדבר שפלפלו גאונים רו"א ואם באנו לכתוב באורך אין אנו מספיקין וידע כת"ר שיחי' כי גם מאז באתי הלבנונה גם מאז לא הלך לבי בגדולות בחקר הלכה זאת בדרך הרבים שכבשוהו גדולי הדורות שלפנינו ורק כאשר יצא אז הגאון האבדק"ק קאוונא שיחי' באיסור אתרוגי קארפו עד יצא כנוגה משפט היתרם וכו"כ רבנים הסכימו עמו בזה ובתוכם גם חתני הגאון שיחי' האבדק"ק שאוויל. אף אנא מצטרפינא ואמינא לפעלא טבא יישר חילי' ות"ל כי בהרבה מקומות נתקבלו דברינו ועתה הלבנון מאותו השנה איננו תח"י ופרטי דבריי לא אזכרם עוד. ורק תו"ד הי'. זכרתי מאשר ידעתי עוד מימי חורפי שהיו אתרוגי קארפו מוחזקים לאיסור. ורובם ככולם החזיקו קארסיקאנר והמהדרים השיגו אתרוגי יעניווער. וזה מקרוב. נדפס ס' בית מאיר חא"ח (ביוזעפאף תרל"ו). ובסופו תשובה