בכורי שלמה חלק א קמא

כו' כדאשכחן בסוף האומנין לפנים משוה"ד עכ"ל. אמת שהט"ז בארא (סי' שמ"ג סק"ב) פירש כן. ואפ"ה ליכא השגה מזה עלי. שב' שם הט"ז וז"ל נלפע"ד דרב אשי ודאי פטור מן הדין אלא דרפרם כפאו בדברים לעשות לפנים משורת הדין כדאשכחן בסוף האומנין כו' עכ"ל. א"כ מבואר דמצד הדין ליכא שום חיוב. ונראה מדבריו דגם לצי"ש אינו חייב רק אכפי' בדברים לעשות לפנים משוה"ד. דזה כייפינן דוקא לת"ח אבל לע"ה לא. אבל לצי"ש גם ע"ה מחויב. א"כ אתי שפיר דשוגג בדרבנן א"צ כפרה. ובלא"ה הוי שם איסור גזל מצד מזיק דהוי איסור דאורייתא כנ"ל. ובלא"ה לפי מה שהבאתי לעיל (באות מ"ד) בשם שו"ת הרדב"ז ליכא ראיה מרב אשי דשאני התם בדבר שבממון שמפסיד לחבירו דוקא צריך כפרה וצריך לתקן העוות. אבל מה שבין אדם למקום לא. גם במחכ"ג אשתמיטתיה לכ"ת דברי הט"ז בח"מ (סי' שמ"ט) על מה שכ' בש"ע ס"ג קטן שגנב מחזירין קרן לבעלים כו' יע"ש בט"ז דלפי פי' הראשון שכ' שלא היה קטן אלא ילד בשנים [פי' י"ג שנים] א"כ מחויב מצד הדין לשלם וליכא השגה עלי. וכ"ש לפי פי' הב' ע"פ דברי רש"י בכתובות (דף פ"ו.) בוודאי ליכא השגה דלא מיירי כלל מקטן ויעי' בשו"ת בית יעקב (סי' ג')

נא) ומה שכ' כ"ג (באות ט') וז"ל במה שכתבתי מנזיר (דף כ"ג) בנתכוין לאיסור וע"ז כתב דהתם איסורא דאורייתא וזה ג"כ למה שכתבתי דבאיסור דרבנן כשיתברר מעצמו צריך לחוש לכתחלה ומכ"ש כשסמך על הרוב והיה ג"כ איסור עכ"ל. הנה אני הוכחתי לעיל (אות כ"ז) דכלל הזה דכשיתברר מעצמו ליתא וא"צ לכפול הדברים. ואף דמבואר בפסחים (דף ד'.) דהיכי דאפשר לברר בקל צריך לברר מ"מ בנ"ד א"צ לברר כאשר הבאתי בתשובתי הראשונה ב' הח"י דהוי רק מיעוטא דמיעוטא לחוש שהמוכר הזה גזלו. וגם הוי ס"ס ודאי א"צ לברר כמו שהבאתי ב' החת"ס וכן מבואר מתורת השלמים שהביא כ"ג. וכן הבאתי ראיה מתבואות שור (סי' א') דלעילוף לא חיישינן כיון דאיכא תרי רובא א"צ לברר אף בשאלה. וא"כ ה"ה חד רובא בדרבנן. וגם הא דעירובין (דף ס"ז:) דבדרבנן עבדינן עובדא כיון דהוי רק מיעוט דלא שכיח שיטעה הרב. אף דבדאורייתא צריך לברר אם אפשר בקל. אבל בדרבנן ברובא או בס"ס נחית חד דרגא דא"צ לברר. ושוב אף דנמצא אח"כ שהיה איסור כיון דסמך על הרוב ולא היה צריך לברר כנ"ל א"צ כפרה

נב) ומה שכ' כ"ג וז"ל וכן במה שהזכרתי מהספר מנחת עני לא היה כוונתי לסייע כל דהוא רק כיון שבספרו לא הזכיר שום ראיה לדבריו. רק להראות שאין זה פשוט כ"כ בעיני כל. דלהמחבר הנ"ל פשוט דצריך כפרה כו' עכ"ל. ולפענ"ד אשתמיטתיה להרב מנ"ע ז"ל דברי הנתיבות דשוגג בדרבנן א"צ כפרה. דאל"ה אין זה דבר פשוט לפסוק נגד הנתיבות בלי ראיה כלל. והיה לו להביאו ולהשיג עליו ולהביא ראיות בהיפך מדבריו. ולעיל הבאתי דגם נכדו הגאון מהר"א תאומים בתשובה שבספר נחלת יעקב העלה ג"כ כהנתיבות בפלפול נעים יע"ש. שוב עיינתי בשו"ת מנחת עני (חא"ח סי' ח') שהביא כ"ג וראיתי דכתב שם באכל חמץ שע"ע הפסח בלא ביטול וז"ל באכל בשוגג צריך תשובה וכפרה דעבר אאיסור דרבנן ואמטי ליה הנאה מעבירה דאורייתא כו' אך עכ"פ השוגג באכילתו א"צ תשובה כיון דעיקר משום מיגדר מילתא הוא עכ"ל. נראה מדבריו דאם לא אמטי לי' הנאה מעבירה דאורייתא הי' מודה להנתיבות

נג) ומה שכ' כ"ג (באות י') וז"ל ועל מ"ש מפמ"א במצא אחד מח"י טריפות דאי לאו דא"צ לברר היה מחויב כפרה שהשיב משבועות (דף י"ח.) כיון דמדרבנן אסור לאו אנוס הוא. ועדיין ואף שלא היה אונס כיון דהוא רק מיעוטא אינו אסור רק מדרבנן וע"כ דגם בדרבנן צריך כפרה עכ"ל. לא זכיתי להבין השגתו הלא ביארתי היטב כוונתי בתשובתי הקודמת (סי' ל"ג באות ל') דרמו התם בשבועות אף דקיי"ל וסתות דרבנן אלא כיון דמדרבנן אסור תו לאו אנוס הוא וא"כ בעוף אף דעבר רק על הבדיקה שהוא דרבנן ונמצא אח"כ שאכל טריפות דאורייתא עבר בשוגג על דאורייתא וצריך כפרה. באופן אחר נוכל לתרץ השגתו בפשיטות. כיון דאם מדרבנן היה צריך בדיקה אחר י"ח טריפות והוא לא בדק במזיד א"כ עבר על דרבנן במזיד ובמזיד ודאי צריך כפרה אף בדרבנן. לכן הוצרך הפמ"א לומר כיון דא"צ בדיקת ח"י טריפות אף מדרבנן מ"ה א"צ כפרה. ומיושב השגתו. ויעי' בס' נחלת יעקב בתשובה מנכדו מהר"א תאומים (סימן ד') בסופו

נד) ומה שכ' כ"ג ח"ל ולפי דרכו הו"ל להעיר גם מתוס' שבת (דף ד'.) בהא דהתירו לו לרדות דכיון דמניח משום דאנוס מאיסורא דחכמים לא מחייב ג"כ סקילה. ופשיטא דאם אסור מדרבנן לא מחשב אונס. עכ"ל. לפענ"ד אינו ענין למה שכתבתי. דמכאן מוכח רק דאם חכמים אסרו לרדותו וכיון שרוצה לרדות רק אנוס הוא ע"פ חכמים שאסרו אז ליכא חיוב סקילה. דמה לי אונס בגופו או ע"י תקנת חז"ל. אבל עדיין לא מוכח היכי שעובר על איסור דרבנן יהיה נחשב כעובר על איסור דאורייתא ויהיה חייב חטאת. וזה מוכח רק משבועות. ויותר היה לכ"ג להשיג עלי למה לא הבאתי לי ראיה מדברי התוס' בברכות (דף י"א. ד"ה תני) ובסוכה (ד' ג'.) גבי הנך דגזרו רבנן שאינו יוצא י"ח סוכה או ק"ש מה"ת לא יצא. ובריש ברכות ברבינו יונה. יע"ש. וכ"כ הפמ"ג בא"ח (סי' תרכ"ט) יע"ש. ויעי' בכסף משנה חמץ ומצה (פ"ג ה"ח) ויע"ש בהגהות יד איתן שכ' שם בזה פלפל נחמד. אולם היה הדבר פשוט אצלי שלא הצרכתי להרבות בראיות וכבר אמרו חז"ל בגיטין (דף ל"ג) אטו תנא כי רוכלא לחשוב וליזול

נה) ומה שהשיג כ"ג עלי (באות י"א) וז"ל ומה שכתב במה שכתבתי מפסחים (דף ד'.) דגם בדרבנן שאפשר לברר האיסור בלא טרחה מבררינן דא"כ תקשי לדעת פסקי מהרא"י דסמכינן אס"ס אף היכי דאפשר לברורי ע"י טרחה. וממילא ה"ה בסד"ר דלא מטרחינן ליה וא"כ אמאי מבעי' ליה עכ"ל. וע"ז השיג כ"ג וז"ל אבל לא ידעתי על מה סובב התחלת קושייתו דהא מהרא"י בפסקיו מיירי ע"י טרחה כו' אבל שאלה בעלמא צריך כמו בריש פסחים לישיילי כו' עכ"ל הזהב. ואח"כ הביא כ"ג (באות י"א י"ב י"ג י"ד) חבילות ראיות מראשונים ואחרונים בבקיאות נפלא דיש חילוק בין בירור ע"י טרחה בין בירור ע"י אמירה. עכת"ד

נו) אמנם כל פלפול הזה אינו השגה על דברי. ולא זכיתי להבין דברי קדשו שהבין בדברי שנעלם ממני בקושייתי על מהרא"י חילוק בין בירור ע"י טרחה בין בירור ע"י אמירה. עד שהוצרך להביא כמה ראיות לחילוק הזה. ובאמת לא נעלם ממני חילוק הזה. דבתשובתי הקודמת (סי' ל"ג אות י"ט) הבאתי דברי החת"ס שהעלה דאף דבס"ס כשאפשר לברר בקל צריך לברר מ"מ בס"ס וחזקה א"צ לברר א"כ מבואר חילוק הזה דבמקום דליכא רק ס"ס בדאורייתא צריך לברר אם אפשר בקל. ולא ידעתי איך חשב כ"ג שהקשיתי על מהרא"י מבירור ע"י אמירה. וכי האיבעיא שם הי' על האמירה. דזה פשוט הי' להש"ס דאם איתא קמן נישיילי'. והא אף לפי האמת דקיי"ל דא"צ לבדוק ג"כ פשוט להש"ס דאם איתא קמן צריכים לשאול כמ"ש גם כ"ג רק איבעית הש"ס הי' על הבדיקה. ועל זה הקשיתי לפי שיטת מהרא"י שהעלה דסמכינן אס"ס אף היכי דאפשר לברורי ע"י טרחה. וא"כ לשיטתו גם בספק דרבנן א"צ לברר כשצריך טרחה. דס"ס בדאורייתא וספק א' בדרבנן שוין כמ"ש השעה"מ בה' מקוואות (פ"י כלל ג') ב' שו"ת הרשב"א יע"ש. וא"כ מאי מבעיא לי' לר"נ אי חזקתו בדוק או אין חזקתו בדוק. הלא פשיטא דא"צ לחזור ולבדוק ולברר דזה טרחה. ובספיקא דרבנן א"צ לברר כשיש טרחה [אבל מה דצריכים לשואלו אם איתא קמן גם מהרא"י מודה כיון דאינו טרחה] ועל זה תרצתי דמדברי הרא"ש שם משמע דפסקינן לקולא דא"צ לחזור ולבדוק: וה"ט כיון דהוי טרחה וכמו שפסק מהרא"י. אבל מודה מהרא"י דאף לפי הלכה דא"צ לבדוק. מ"מ אם איתא קמן צריך לישיילי'. וע"ז הקשיתי מאי ס"ד דבעל איבעי' דיצרוך