בכורי שלמה חלק א קלח

א"כ מסכים לכלל הזה והעלה דגם ברוב הוי כמו חזקה. אבל דברי הפמ"ג שהביא כ"ג תברא בצדו שמשיג על תוה"ש דשאני התם די"ל דרכה לטבול. ומיירי רק מחזקה. ובנ"ד מיירי מרוב. ויעי' בפמ"ג א"ח (הנהגת שואל אות כ"ד) אחר שהביא דברי תוה"ש הנ"ל. וי"ל דהתם קרוב לוודאי שדרכה לטבול והואיל וספק הוא א"צ לשאול. משא"כ במק"א אין ללמוד הימנו עכ"ל. הנה אף אם נימא כדחיית הפמ"ג דכלל הזה לא נאמר רק בספק הרגיל כמו התם. ג"כ יש סייעתא מזה לנ"ד. דג"כ קרוב לודאי שהרב לא יטעה. והוי ספק הרגיל. וא"צ לברר אף בשאלה. אולם לדינא נלפע"ד דכלל של תוה"ש אמת אף באינו ספק הרגיל. ובכל מקום דאיכא ס"ס וחזקה או ס"ס ורובא. מהני דא"צ לברר אף בשאלה. דהנה בס' בית יצחק (שער הספיקות סי' ס"א) אחר שהביא דברי תוה"ש הנ"ל דבס"ס וחזקה א"צ לברר. הקשה עליו דהא החזקה הוא רק נגד ספק הראשון שמא לא ראתה. אבל ספק השני שמא טבלה הוא להיפך. נגד חזקה דלא טבלה. והניחו בקושיא. ולפענ"ד אינו קושיא. דבתוה"ש אחר שהביא דהוי ס"ס וחזקה. הוסיף וגם מסתמא דרכה לטבול עכ"ל. לאיזה צורך הוסיף זה. ואמינא דכ' זה לתרץ קשית הבית יצחק. דלא נימא דספק השני הוא נגד חזקה שלא טבלה. מ"ה אמר אדרבה הוי ספק הרגיל שטבלה דדרכה לטבול. והוי ספק השקול אם טבלה דסמוך מיעוט שלא טבלה לחזקה שלא טבלה והוי כמחצה על מחצה כיבמות (דף קי"ט:). ושוב הוי ס"ס מעליא וחזקה. דא"צ לברר אף בשאלה. ונדחה ממילא השגת הפמ"ג על תוה"ש. נהי דדרכה לטבול ואפ"ה הוי ספק השקול מדהוי נגד חזקה שלא עשתה מעשה הטבילה. כנ"ל. וא"כ בכל מקום דהוי ס"ס וחזקה או רוב א"צ לברר אף בשאלה. וכ"ש בנ"ד דהוי רק מיעוטא דמיעוטא שיטעה הרב ובדרבנן הוי כמו ס"ס ורובא בדאורייתא דא"צ לברר אף בשאלה. ויעי' בס' ראש יוסף מהרב פמ"ג מגילה (דף כ"ג:) ד"ה משנה אין פורסין שהביא ג"כ כלל הזה מתוה"ש. ולא השיג עליו דשאני התם דדרכה לטבול. רק שכ' דכלל הזה צ"ע מפסחים (דף ד.) לישיילי. אולם באמת אינו השגה כמו שאבאר אי"ה (באות נ"ז). וה"ה בנ"ד בדרבנן עבדינן עובדא כו'. כיון דהוי רוב מעליא בדרבנן הוי כמו רוב וס"ס בדאורייתא דספק אחד בדרבנן וס"ס בדאורייתא שוין כמ"ש בשו"ת הרשב"א (סי' ת"א). וה"ה באוונכרי דג"כ הוי רובא וס"ס בדרבנן בוודאי א"צ לברר אף בשאלה כנ"ל ומיושב השגתו

לג) וכן יש להוכיח מהפמ"ג בא"ח בהנהגת השואל שם. אחר שהביא דברי תוה"ש הנ"ל וכ' דשאני התם דדרכה לטבול. כ' וז"ל ועיו"ד (סי' קכ"ב) סתם כלי ישראל אב"י ומ"מ צריך לשאול אותו כשהוא לפנינו אע"ג דיש ס"ס וחזקה י"ל דחזקה דתבשיל איתרע הואיל ובשלו בקדרה בשר או להיפך. ועי' רלב"ח (סי' קכ"א) עכ"ל. [הפמ"ג תמוה מאד דהא בש"ע (סי' קכ"ב) מבואר להיפך דא"צ לשאול אף כשהוא לפנינו. וצריכים לדחוק דכ' כן לתרץ דברי הרלב"ח שס"ל דצריך לשאול. וצ"ע דמלשונו לא נראה כן. וגם בתורת חטאת ומהרש"ל מבואר כש"ע] והנה הפמ"ג בפשיטות הי' יכול לתרץ דברי מהרלב"ח שס"ל ג"כ דלא נוכל ללמוד (מסי' קפ"ה) דדרכה לטבול. כנ"ל. אע"כ דהפמ"ג אין כוונתו לדחות כלל הזה במקום אחר. מ"ה הוכרח לתרץ כיון דחזקה איתרע ובגוף דברי הפמ"ג שכ' דהחזקה איתרע יעי' בנוב"י (מהד"ק חיו"ד סי' נ"ז) שכ' בסתם כלים של נכרים דא"צ לברר ע"י קפילא משום דהתבשיל יש לו חזקת היתר דאנו דנים על התבשיל ולכן בצירף חזקת היתר עם ס"ס א"צ לברר [ופלא דבשו"ת שיבת ציון (סי' ל"ב) כ' בפשיטות בספק אם נ"ט בתבשיל ל"ש לאוקמי התבשיל בחזקת היתר ולא הזכיר דברי אביו הנוב"י שכ' להיפך ויעי' במעדני יו"ט פ"ק דחולין (סי' ט"ז סק"ח)

לד) ומה שכ' כ"ג באות ה' ומ"ש על הנוב"י כו'. לא השיג עלי רק תנא דמסייע לי ומ"ש הרי דבסתמא היכי דשתיק ג"כ אמרינן דלא חש להשיבו. עכ"ל. יעי' בשו"ת שאילת יעב"ץ (ח"א סי' ה') שהאריך בזה ורמז ג"כ לשו"ת הח"צ (סי' קכ"ד). ומה שהביא כ"ג להשיג עלי מדברי הרב המגיד בה' שבת (פ"ב ה' ט"ז) דאין הלכה כתלמיד כשחולק פא"פ אבל בחולק בעלמא הלכה כבתראי וכ"ד הרא"ש סו"פ תולין עכ"ל כ"ת. לפענ"ד יש להעיר בזה דדברי ההמ"ג קשה להולמם. איך כ' כן בדעת הרמב"ם הא מבואר מדברי הרמב"ם בה' שבת (פי"ו) דדעתו לפסוק כרבה נגד רבא תלמידו אף כשחולקים כשני חולקים דעלמא. יעי' בעירובין (דף כ"ה.) דפליגי רבה ורבא בטחו בטיט ואינו יכול לעמוד בפ"ע כ' הרא"ש וז"ל ר"מ וראב"ד והר"ז פסקו כרבא. והרמב"ם בפי"ו משבת פוסק כרבה וכן נראה דאין הלכה כתלמיד במקום הרב. ומאביי ורבא ואילך הוא דקיי"ל הלכה כבתראי ולא כאביי ורבא נגד רבן עכ"ל הרא"ש. א"כ מבואר דדעת הרמב"ם והרא"ש לפסוק כרבה נגד אביי ורבא אף כשחולקים כשנים חולקים דעלמא. וצ"ע. ויעי' בשו"ת רמ"א (סי' ק"ב) ובמג"א (סי' ש"מ ס"ק ט"ו) דפשיטא להו דהלכה כאביי נגד רבה והמג"א כ"כ בדעת הרמב"ם. ואשתמיטתייהו במחכת"ר דברי הרא"ש הנ"ל. ועי' בתוס' ב"מ (דף ל"ה:) ד"ה רבא אמר דקי"ל כרבה לגבי אביי. ויעי' בהרא"ש פ' יש בכור שכ' בשם הרמב"ן ועוד דרב פפא תלמיד הוא לגבי אביי ורבא ואין הלכה כתלמיד במקום הרב. ע"ש

לה) ויעי' ברמב"ם בה' ברכות (פ"ו ה"ח) שכ' ואם הפסיק כו'. ועי' בכ"מ שהוא כרב ששת בברכות (דף מ'.) דהוא בתרא דלא כרב ור"י שם. ובצל"ח תמה שם הכ"מ דכלל הזה הוא רק מאביי ורבא ואילך ולא באמוראי קמאי דאין הלכה כתלמיד במקום הרב יע"ש. אולם אשתמיטתי' במחכת"ר דברי הר"ן בגיטין ריש פ' המגרש שהעלה דהלכה כבתראי אמרינן אף באמורא קדמאי קודם אביי ורבא רק אז דוקא אם אינו חולק עמו פא"פ יע"ש. וא"כ י"ל דכאן אינו חולק עמו פא"פ לכן הלכה כבתראי. וכן מצינו עוד בהרבה מקומות. היוצא לנו מכל זה דאין השגה מדברי ההמ"ג שהביא כ"ג

לו) ומה שכ' כ"ג (באות ו') וז"ל ומ"ש באות כ"ג מהנוב"י דכשנחלקו שני חכמים באיסור דרבנן דמחויב למחות ביד המתיר עד שיעמדו למנין אם הם שוין בחכמה ושניהם הגיעו להוראה [מה שכ' כ"ג במאמר המוסגר שיש ט"ס בנוב"י וחסר תיבת אבל. אמת הוא. ולזאת חשבתי שזה מדברי הכפות תמרים. כי לא הי' לפני הכ"ת] ותמה ממתני' דיבמות (דף י"ג.) שלא נמנעו לישא כו' שהיו מודיעים להם ופרש"י כו' וכ"ש באיסור דרבנן שאין המחמיר מחויב למחות ביד המיקל. עכ"ל. והשיג כ"ג דבוודאי מחויב לקיים מצות תוכחה למחות ביד המיקל היכי שהב"ד יטעה בהוראתו ואף חכם שאסר כו' מ"מ צריך לשאול לו הטעם מהוראתו כו' עכ"ל הזהב. ונלפע"ד לתרץ דאני השגתי על דברי הנוב"י [כפי מה שהעתיק כ"ג בשמו] דמלשון דכשנחלקו שני חכמים באיסור דרבנן נראה דמיירי שמחולקים פא"פ ולא יכלו להכריע זה את זה. ואפ"ה כ' דמחויב למחות ביד המתיר עד שיעמדו למנין. כלומר עד שהמתיר יהי' גדול במנין. אז דוקא לא יוכל למחות עוד להמתיר. אבל כל זמן ששוין במנין ובחכמה ובהגיע להוראה אז יוכל למחות ביד המתיר. מלבד מה שיש להשיג עליו מדברי הרמ"א בח"מ (סי' כ"ה) וז"ל ואם הוא בהוראות או"ה והוא דבר איסור דאורייתא ילך לחומרא ואי דבר דרבנן ילך אחר המקיל ודוקא אם ב' החולקים הם שוין כו' עכ"ל וכ"ה הש"ך ביו"ד (סי' רמ"ב) א"כ מבואר דבדרבנן א"צ שיהי' המתיר גדול במנין. רק אפילו אוסר והמתיר שניהם שוין בחכמה ובמנין הלכה כהמיקל. וכ"ש שאין ביד האוסר למחות ביד המיקל)]

לז) השגתי על הנוב"י מיבמות (דף י"ד:) ת"ש אע"פ שאלו אוסרים ואלו מתירים לא נמנעו ב"ש לישא נשים מב"ה ולא ב"ה מב"ש. אא"ב לא עשו מ"ה לא נמנעו אא"א עשו אמאי לא נמנעו כו' ומשני דמודעי להו ופי' רש"י כו' ומזה הוכיח בשו"ת מבי"ט (ח"א סי' כ"א) דהמחמירין בפירות שביעית מנכרים מותרים למכור להמקילים בפירות