בכורי שלמה חלק א קלז

ויעי' בש"ך יו"ד (סי' רמ"ב) כל היכא דאיכא ספיקא בהוראות איסור והיתר והוא דבר דאורייתא ילך לחומרא ואי דבר דרבנן ילך אחר המיקל יע"ש. היוצא לנו מכל זה דכל דלא מפורש בש"ס דעשו בזה הדרבנן חיזוק לא עשו חיזוק ואזלינן להקל גם במילתא דל"ש אזלינן להקל. א"כ מיושב השגתו. דלענין בדרבנן עבדינן עובדא וגם לענין ג"נ לחוש שאסא הוא גזול לא מצינו בש"ס מפורש שיעשו חיזוק לכן אזלינן להקל. ומה שהקשה כ"ג ומכ"ש באיכא לברורי בלא טרחה לידע אם יש לחוש לדברי השואל שהי' לחוש יותר. אינו השגה. כמו שתרצתי בתשובתי הקודמת (סי' ל"ג אות כ') ע"פ דברי החת"ס חא"ח בלקוטיו (סי' י"א) דבדאורייתא היכא שיש ס"ס ורובא א"צ לברר. א"כ ה"ה בדרבנן כשיש רוב או ס"ס ג"כ א"צ לברר כמו בתלמיד עם רבו דיש מיעוט דל"ש שיטעה א"צ לברר בדרבנן וסמכינן על הרוב. וכ"ש באוונכרי דהוי ג"נ דרבנן ושם איכא רוב להיתר שאינם גזלנים. וגם ס"ס דוודאי א"צ לברר. וכעת נ"ל להוסיף ראי' מיו"ד (סי' א' ס"א) אבל א"צ לשאלו אם נתעלף. וכ' בשמלה חדשה הטעם (בסי' א' סעיף ג') דאיכא תרי רובא יע"ש. נראה אף דברוב אחד בדאורייתא אם אפשר לברר בקל מבררינן. אבל כשיש עוד רובא להיתר א"צ לברר אף דאפשר לברר בקל עם שאלה יע"ש א"כ ה"ה בנ"ד באוונכרי דהוי דרבנן ויש רובא וס"ס דהוי ג"כ כמו תרי רובא. וברב עם תלמידו ג"כ כיון דהוי דרבנן עם חד רובא ג"כ א"צ לברר. דנחית חד דרגא מדאורייתא. ויעי' בב"י בא"ח (סי' תל"ז) ובמג"א שם. ויעי' בפמ"ג א"ח סדר והנהגת השואל (אות י"ב)

כח) ובלא"ה י"ל דזה לא מקרי אפשר לברורי בקל מה שהתלמיד ישאל מיד לרבו. כיון דמיירי דרבו הורה הלכה למעשה והרבה פעמים התשובה נחוצה עבור חולה וכדומה. או שאר דבר נחוץ ואם ישאל לו מיד טרם שיגיד תשובה להשואל יוכל לשהות זמן רב עד שיתרץ לו דמשכה שמעתתא כא"ח (סי' תל"א) בפרט לאסיק שמעתתא אליבא דהלכתא. ויכול להגיע עי"ז נזק להשואל. מ"ה בדרבנן הקילו. כיון דזה חששא רחוקה שיהי' טעות. ואף אם יהי' טעות יהי' שוגג בדרבנן דא"צ כפרה. אבל בדאורייתא אף אם יהי' שוגג מ"מ יצרוך כפרה מ"ה מותבינן תיובתא מקודם. וכ"ג הביא דברי שו"ת שיבת ציון (סי' כ"ט) דבשוחט איכא קצת טרחה לבדקו אם יודע ה' שחיטה. משא"כ בשואל אם בדק. וה"ה בשאלת תלמיד לרב אם הורה יפה מקרי טרחה. דפעמים נחוץ המעשה להלכה. ואם ישאל מיד יתעכב הדבר בדבר שיכול להיות נזק

כט) באופן אחר נלפע"ד לתרץ השגתו דבמידי דהרחקה חמור מדרבנן. דהנה הט"ז ביו"ד (סי' רכ"ח סל"ג ובסי' רי"ח סק"ד) העלה דתקנה שתקנוהו משום סייג הוי כאיסור דאורייתא וכ"ה בשמו בשו"ת פרי תבואה (ח"ב סי' א'). א"כ איך יפרנס הט"ז סוגית הש"ס בעירובין (דף ס"ז:) דבדרבנן עבדינן עובדא כו' ובדאורייתא מותבינן תיובתא כו'. הלא בדבר שהוא משום סייג דינו כדאורייתא. ולא עלי תלונתו. אע"כ דס"ל דכיון דדבר שהוא משום סייג אינו בסוג דרבנן רק בסוג דאורייתא. מותבינן בי' תיובתא והדר עבדינן עובדא. ומה שאמר בש"ס בדרבנן עבדינן עובדא לא נכלל בו מה שהוא משום סייג. וכן למה שהעלה כ"ג מש"ס ופוסקים דבמידי דהרחקה החמירו יותר מבדרבנן. איכא סתירה מהם לש"ס דעירובין הנ"ל. אע"כ ג"כ לומר דבמידי דהרחקה לא נכנס בסוג דרבנן רק בסוג דאורייתא. וא"ש. וכן למה דאמרינן בביצה (דף ג':) דספיקא דרבנן לקולא ובדאורייתא להחמיר ואיך יעשו במידי דהרחקה. אע"כ דכוונת הש"ס במידי דהרחקה דנכנס בסוג דאורייתא. וליכא סתירה. ומיושב השגתו עלי

ל) ומה שהשיג כ"ת מדברי הסמ"ע (סי' ר"ח) למ"ד כו' בכתובות (דף פ"א) א"כ גם בדרבנן אעל"מ עכ"ל. אינו השגה. דא תמיטתי' לכ"ת דברי הרדב"ז (ח"ה סי' ב"א ס"ח) שכ' וז"ל. ובאמת י"ל דוקא באיסור תורה לא מהני אבל בדרבנן מהני והא דכתובות (דף פ"א.) י"ל דשאני התם דעביד רבנן אחראין לשומרת יבם הוי כמוכר דבר שאינו שלו. א"נ משום פסידא לאחרינא שאני ולא מהני אפילו בדיעבד יע"ש. וכ"ה הט"ז בא"ח (סי' תקכ"ד סק"א) דבדרבנן אי עביד מהני די"ל מהא דכתובות פ"א דהרי הואיל ואמר רבנן לא ליזבין אי עבר וזבין לא הוי זביני' זביני היינו משום דליכא איסור בדבר וכ"א יעבור על התקנה ולכן אלמוה למלתא. אבל בדאיכא איסור דרבנן דלא חשידי לעבור עליו בדיעבד מהני ע"ש. ויעי' בר"ן סוכה (פ' לולב הגזול) בההוא דאשה מברכת לבעלה דאף שעבר אדרבנן דשנים מצוה לחלוק ותבא מארה מ"מ יוצא י"ח באופן דמשום שעבר אגזרה דרבנן לא אמרינן דלא יצא. ויעי' בס' שונה הלכות ברכות (דף ל"ג:) ויעי' בנוב"י (חח"מ סי' ל' אות כ"ח) שהעלה דבדרבנן ודאי אע"מ. וכ"ה בשו"ת חת"ס (חיו"ד סי' ו'). וכ' דאין ראי' מהא דכתובות פ"א הנ"ל משום דבממון הפקר ב"ד הפקר וכן נראה דעת הרי"ף פ' משילין שכ' דאי עבר ואקני בשבת דמהני והביא ראי' מהירושלמי על המשנה התם דוכולן מה שעשה עשה והש"ג מאריך בדברי הרי"ף והירושלמי. ע"ש. ועי' בנ"י בכתובות (דף פ"א) שנסתפק בזה. ועי' בשו"ת הגר"ע איגר (סי' קכ"ט) ובפמ"ג א"ח (סי' שס"ו מ"ז סק"ה). היוצא לנו מזה דדעת רוב פוסקים דאע"מ בדרבנן דלא כסמ"ע. וה"ה דמקלינן דבדרבנן עבדינן עובדא כנ"ל. ויש ראי' מזה לדברי. ומיושב השגתו

לא) ומה שכ' כ"ג וע"כ שהוא כפשוטו כדברי הנוב"י דמסתמא אמרינן שהתלמיד אינו רוצה רק לשאול הטעם של רבו ולסמוך שבוודאי יודע הטעם משא"כ באיסור דאורייתא שמחויב לשאול מקודם למדתני רבינו עכ"ל. אינו השגה. דז"ל הנוב"י שם. דהאי דעירובין אביי לאו בר פלוגתא דרבה הי' רק תלמידו ולא לחלוק עליו בא רק לאותובי ולשמוע ממנו מה שישיב על הקושיא ולכן עבדינן עובדא וסמכינן שבוודאי הרב יש לו טעם נכון ועי' ביו"ד (סי' רמ"ב) בש"ך (ס"ק מ"ב) עכ"ל. נראה שהי' קשה להתלמיד קושיא על פסק של רבו שהורה בטעות. רק דרוצה לשמוע מה שישיב על הקושיא דאולי הצדק אתו. רק אנן סמכינן שבוודאי הרב יש לו טעם. תדע שכוונתו כך. דרמז לדברי הש"ך שם. וראיתי בש"ך דמוכרח דלתלמיד הוא ספק אם לא טעה רבו. דאל"ה מאי מקשה הש"ך מפ' הדר דשם התלמיד אינו מסופק כלל רק שואל טעמו. ולמה לו לחלק בין רואהו עושה איסור בין כשהורה הלכה למעשה. אע"כ דתלמיד מסתפק אולי יחזור רבו כשישמע קושיתו. רק כיון דהוא מיעוט דלא שכיח שיטעה הרב. ולכן בדרבנן עבדינן עובדא. ועוד דאי נימא דלתלמיד ליכא ספק כלל רק שואל טעמו אמאי בדאורייתא מותבינן תיובתא כיון דליכא ספק כלל. בפרט דלשון תיובתא פירושו קושיא ולא שאלה כמ"ש הר' שמואל הנגיד בכללי הש"ס סוף ברכות. וכן מפורש בשו"ת הרדב"ז (ח"ד סי' י"ט) וז"ל והא דאמרינן בדרבנן עבדינן כו' בזמן שהרב יודע הדין וברור לו ועושה מעשה וא' מן התלמידים יש לו ספק כו' עכ"ל. וכן מבואר בשו"ת שאילת יעבץ (ח"א סי' ה') יע"ש. ובפרט דמקור דין זה טבע משו"ת תרומת הדשן ושם מפורש דמקרי ספק אצל התלמיד רק דהוי מיעוט דלא שכיח שיטעה הרב. ומ"ה בדרבנן עבדינן כו'. ומיושב השגתו

לב) ומה שכ' כ"ג וז"ל ויותר הי' לכת"ר להביא ממ"ש בתורת השלמים ה' נדה דאפילו בחזקה מהני ס"ס ואפילו לענין שאלה דא"צ לשאול רק באמירה לחוד. אלא שהפמ"ג (דיני ס"ס בש"ד ס"ק ל"ה) כ' ומיהו שם י"ל דרכה לטבול וצ"ע עכ"ל. אבל באמת אין זה נוגע כלל לכאן עכ"ל כ"ת. ויותר הי' לכ"ג להשיג עלי מדוע לא הבאתי ראי' לדברי מדברי תוה"ש שהובא בפמ"ג ביו"ד (סי' א' בש"ד סק"ד) וז"ל וכפי הנראה דא"צ לשואלו לבודק דהאיכא רוב בהמות אין טריפות ורוב מצוין מומחין הם הוי אידך מיעוטא דמיעוטא עי' בה' נדה (סי' קפ"ד וקפ"ה) ובמנ"י שם דס"ס וחזקה א"צ לשואלו דהוי כמו מיעוטא דמעוטא וה"נ כן הוא. עכ"ל