בכורי שלמה חלק א קלה

יז) ונלפע"ד להביא עוד ראי' דאומר מותר הוי שוגג מדברי התוס' דשבת (דף ס"ט.) ד"ה עד שישגג כו' אלא שבשעת אכילה הי' סבור דמותר לעבור על שבועתו עכ"ל. יע"ש דזה נקרא שוגג וחייב קרבן. ועוד ראי' מדברי רש"י בפסחים (דף ע"א:) ד"ה הפסח ששחטו בשבת שלא לשמו. וכסבור כשם שמותר לשמו כך מותר שלא לשמו עכ"ל. וקתני במתני' בזה דחייב חטאת א"כ מבואר דטועה בדין מקרי שוגג וכ"ה המג"א (בסי' רמ"ח ס"ק י"ח) דאם הלך תוך ג' ימים לשבת מפני שסבר שמותר לילך תוך ג"י הו"ל שוגג ויש לו אלפים אמה לכל רוח. יע"ש. וכן מבואר בח"מ (סי' ל"ד סעיף י"ב) אם העידו על אדם שמוחזק בכשרות שהלוה ברבית לא נפסל כו' או שהי' טועה וסבור שאין אסור בדרך ההוא עכ"ל. וע"כ דהטועה נקרא שוגג ויעי' בסמ"ע שם סק"ל. ויעי' בשו"ת הגרע"א (סי' ר"ה) שהעלה דטועה בדין לא עדיף משאר שוגג ועכ"פ לא גרע משוגג. היוצא לנו מכל זה דיפה כוונתי לדברי הנתיבות שהעלה דבדרבנן בשוגג לא בעי כפרה וראייתו ברורה ממה שאמרו בעירובין (דף ס"ז:) בדרבנן עבדינן עובדא כנ"ל דאומר מותר וטועה בדין דינו כשוגג גם מצאתי בס' נחלת יעקב (מהגאון מליסא זצ"ל) במס' ביצה תשובה לנכדו הגאון מוהר"א תאומים ז"ל אבד"ק זבארוב שהביא ג"כ דברי זקנו הנתיבות (סי' רל"ד) דמה"ט במוכר לחבירו דבר איסור דרבנן א"צ להחזיר הדמים כשכבר אכלו משום דל"ש בזה שהוא קץ באכילתו דהא היתרא קאכיל דל"ג על השוגג. והסביר נכדו הגאון ז"ל הדבר דנראה ההבדל שבין איסור תורה לדרבנן דבאיסור ד"ת חל שם איסור על הדבר בעינן מלבד האיסור שחל על האדם לבלתי אכל ממנו הדבר הנאסר בעצמו סורו טמא יקרא לו דאף אם אכל בשוגג דלא פשע מאומה באכילתו צריך כפרה הואיל ודבר איסור קאכיל משא"כ באיסור דרבנן אין כאן שם איסור על הדבר החפץ בעצמו היתרא הוא רק מד"ס גזרו על האדם לבלתי אכל ממנו ואם שגג ואכל והוא לא ידע ואשם א"צ כפרה כלל דהתירא קאכיל והאריך בסברא זו בפלפול עצום ונפלא. יע"ש ויעי' בס' נועם ירושלמי במס' דמאי (פ"ג) שהעלה כהנתיבות בדעת ירושלמי יע"ש. א"כ מיושב השגת כ"ג על הרב הנתיבות ועל דברי

יח) ומה שהשיג כ"ג עלי (באות ג') ח"ל ולהפיק רצונו כו' וכ"ז [מה שכתב בסי' אות כ'] בלי יסוד ומה ענין זה לס"ס רק דלסברתו הוי מיעוטא דלא שכיח שיטעה הרב ומ"מ היכא דאיכא לברורי צריך לברר כשיתברר מעצמו כו' עכ"ל. הנה בעיקר דבריו שמוזר בעיניו מה שדמיתי מיעוטא דלא שכיח לס"ס אתמהה. יעי' בשו"ת הרשב"א (סי' ת"א) ובפ"י כתובות (דף ט':) ד"ה אי למיתב. וז"ל ולפ"ז צ"ל דהא דמקילין בס"ס לענין איסורא היינו כמ"ש הרשב"א דס"ס הוי כמו רוב. כו' יע"ש. ואף דמרשב"א בתשובה הנ"ל נראה דס"ל דס"ס עדיף מרוב מ"מ רוב פוסקים ס"ל דהוי רק דומה לרוב ויעי' בשו"ת תורת חסד (חא"ח סי' ז') שהעלה דגם לדעת הרמב"ם שס"ל סד"א מה"ת לקולא ג"כ מטעם רוב. ובפרט ברוב כזה שהמיעוט לא שכיח אפשר מודה הרשב"א בתשובה דדומה ממש לס"ס ויעי' בשו"ת שב יעקב (חיו"ד סי' מ"ח). א"כ יפה דמיתי זה לזה

יט) ומה שתמה כ"ג (באות ג') עלי דבג"נ אף דהוי דרבנן מ"מ כיון שעומד להתברר מאליו בזה ספיקא להחמיר דבזה לכ"ע מבררינן ואפילו למ"ד דבס"ס לא מבררינן וכהא דריש כתובות דשמא יבואו עדים ויתברר האיסור למפרע עכ"ל. כוונת כ"ג כיון דבמתני' היתה התקנה לאו דוקא באשת כהן או פחותה מבת שלש. רק גם בשאר נשים דיש ס"ס כמ"ש התוס' ד"ה שאם. ואפ"ה חיישינן וע"כ הסברא משום דעתיד להתברר ממילא שמא יבואו עדים שזינתה. לפענ"ד אינו השגה דלשיטת רש"י שפי' שמתוך שיתברר הדבר ויבואו עדים שזינתה ברצון. נראה דהתקנה היתה אף דהוי ס"ס כדי שיהי' לו קול ויבואו עדים ויתברר הדבר שזינתה ברצון. לא דחיישינן דאם לא נתקן כן יתברר ממילא ויביאו עדים אדרבה כיון שזינתה בעדים והתראה אם לא יבואו עדים לב"ד ידור עמה לעולם באיסור. אלא אדרבה התקנה היתה שיתברר בעדים ולא ידור עמה באיסור. ואף דהוי ס"ס להיתר איך חיישינן למיעוט. אינו קושיא. ונלפע"ד לתרץ דמצינו בריש גיטין (דף ב':) סתם ספרי דדייני מגמר גמירי. ורבנן הוא דאצריך. ונדחקו בטעם הדבר אמאי הוצרכו רבנן לומר בפני נכתב כיון דסתם ספרי דדייני מגמר גמירי. וכ' הרמב"ן ז"ל וז"ל דבאמת כשאנו דנין על איש פרטי אמרינן שבוודאי הוא מן הרוב ולא חיישינן למיעוטא. אמנם כשחז"ל רוצים לתקן תקנה עבור כל העולם שפיר תקנו אף בשביל מיעוט העולם כיון דבכללות העולם יש מיעוטא. יע"ש. הובא בס' מפרשי הים לב"ק. א"כ ה"ה בזה עשו תקנה עבור העולם שבתולה נשאת ליום הרביעי: אף דהוי ס"ס לא עדיף מרוב. ויש עכ"פ מיעוטא וחשו בשביל המיעוט כדי שיתברר הדבר בעדים ויצילו את המיעוט. וא"כ אינו ענין כלל לסברת כ"ג. ולשיטת התוס' ודאי ל"ש סברת כ"ת דהתקנה היתה בשביל אשת כהן או פחותה מבת שלש רק משום לא פלוג רבנן תקנו בכל הנשים. א"כ לא מוכח דינו של כ"ג מזה. באופן אחר יש לדחות ראי' זו מכתובות ע"פ דברי שו"ת טוב טעם ודעת (מהד"ג סי' רמ"ו) שאעתיק לקמן (אות נ"ז)

כ) ומה שכ' כ"ג שיש הרבה ראיות לזה. ואח"כ מצא בס' בית יצחק (שער הספיקות סי' ל"ו) דהיכי דיש לחוש שיתברר האיסור דהוי לחומרא בספד"ר כהא דקידושין (דף מ"ה:) כו' עכ"ל. הנה אני לא ראיתי יותר ראיות ממה שכ' כ"ג ומס' בית יצחק. ובא לידי ס' בית יצחק וראיתי שיסוד דינו למד מקידושין שם. נתקדשה לאבי' והלך אבי' למדה"י ועמדה ונשאת כו' רב אסי אמר אינה אוכלת שמא יבא אבי' וימחה ונמצאת זרה אוכלת בתרומה למפרע כו' עכ"ל. ע"ש. ולכאורה קשה הא ד"ת ארוסה אוכלת בתרומה רק משום גזרה אסורה. והוי רק סד"ר שמא ימחה וסד"ר לקולא. ומזה הוכיח דסד"ר לקולא דוקא בספק שלא יתברר לעולם כו'. משא"כ אם הדבר בעצמו יוכל להתברר שלא ע"י מעשה האדם איך מקילין עכשיו ולאח"כ אפשר שיתברר איסורא והוי כחוכא ולכן חיישינן הכא שמא יבוא אבי' וימחה כו' עכ"ל

כא) ולפענ"ד אין ראי' זו מכרעת ללמוד ממנו למקום אחר. דלכאורה קשה על רב אסי דמה בכך שיתברר אח"כ שזרה אכלה בתרומה ועברה על איסור דרבנן. מ"מ בעת האכילה הי' סד"ר לקולא. ואף דנראה אח"כ שהי' בטעות לא גרע מאומר מותר דהוי רק כשוגג כנ"ל ובשוגג באיסור דרבנן א"צ כפרה כמו שהעלה הנתיבות (סי' רל"ה) וא"כ שוב אף שיתברר אח"כ שימחה ג"כ לא עשתה איסור למפרע וא"צ כפרה. ושוב מותר לאכול ואין לחוש שיתברר ממילא

כב) אולם באמת אינו קושיא. דהנה הפמ"ג ביו"ד (סי' צ"ט סוף ס"ק י"ב) כ' שם וז"ל. וא"כ לכאורה בטועה בדין קרוב למזיד הוא כו'. ואין ללמוד ממנו לשאר איסורים ותרומה עון מיתה החמירו בי' טפי עכ"ל. וכ"נ דמסכים לזה הגר"ע איגר בהגהותיו למשניות תרומות (פ"ב מ"ב) שרמזו. יע"ש. לפ"ז אפשר לומר דדוקא בתרומה דחמור משאר איסורים דאמרינן בי' אומר מותר קרוב למזיד. א"ש דברי רב אסי דאסורה לאכול שחשש שיתברר אח"כ דזרה אכלה תרומה למפרע דעכ"פ לא עדיף מאומר מותר וג"כ הוי אצל תרומה כמזיד וא"כ צריך כפרה מ"ה ס"ל דאינה אוכלת שמא יבוא אבי' וימחה. אבל לעולם בשאר איסורין דאומר מותר הוי רק כשוגג. ובדרבנן א"צ כפרה אז באמת גם בספק שיתברר אח"כ ממילא ג"כ מותר. כמו שהבאתי לעיל (סי' ל"ג אות כ') ראי' מעירובין (דף ס"ז) דבדרבנן עבדינן עובדא והדר מתבינן תיובתא. ולא חיישינן שיתברר אח"כ דטעה. ונלפע"ד עוד ראי' דבשאר איסורים לא אמרינן סברא זו מא"ח (סי' תל"ט ס"ב) ב' צבורין אחד של חמץ כו' א"צ לחזור ולבדוק. וכ' המג"א סק"ה דמיירי שביטל וא"כ אינו אלא ספד"ר ע"ש: וקשיא לי לפי סברתו של הבית יצחק הנ"ל