בכורי שלמה חלק א קלג

אהא דכ' הרמב"ם ז"ל דהטוחן כותי לא חיישינן שהחליף עם תבואת ע"ה דהוי ס"ס. וכ' הכ"מ כיון דרבנן אחמיר וחששו למעוטא דרוב ע"ה מעשרין הן החמירו דלא מהני ס"ס עכ"ל. והעלו הפוסקים בסברתו כיון דס"ס דשרי הוא מטעם רובא כמ"ש הרשב"א בתשובה (סי' ת"א) וא"כ בדמאי דלא מהני רוב ה"ה ס"ס לא מהני יע"ש. לפ"ז א"ש דאמרינן שם בחולין אפשר גזרו על תערובות דמאי ומסתייע מילתא דר"א למיכל איסור. ע"כ. פירוש אפילו נימא דמה דהיה שוגג הוי ליה כמו ספק. והוי ספיקא דרבנן ג"כ לא מהני בזה. דהא גם ס"ס לא מהני בדמאי דנתקנה על הספק. ומ"ה צריך כפרה ושוב הוי תקלה. אבל לעולם בשאר איסורי דרבנן היכא שהיה שוגג א"צ כפרה כיון דאצלו הוי סד"ר ולקולא. ומה שכ' כ"ג דאדם מועד לעולם יעי' בתו' ב"ק (דף כ"ז:) דאף דאדם מועד לעולם אף בשוגג היינו באונס קרוב לאבידה. אבל באונס הקרוב לגניבה פטור. ויעי' תו' ב"ב (דף צ"ג:) וב"מ (ד' צ"ד:) וב"ק (דף ה'.) ועי' באסיפת זקנים שם וצ"ע קצת וה"ה באומר מותר שטועה בדין ג"כ דומה לאונס הקרוב לגניבה. ועי' בח"מ (סי' שע"ח ס"א) ובטור שם

ה) ומה שהשיג כ"ג (באות ב') על דברי הנתיבות וז"ל כ"ג. אמנם בדברי הנתיבות מבואר כן בלי שום סברא ורק ממ"ש ותדע מהא דעירובין (דף ס"ז:) כו' ומלבד שזה נסתר מעיקרו ע"פ דברי הנוב"י שהזכרתי מכבר. ובלא"ה יש לדון בזה להט"ז ביו"ד (סי' צ"ט סק"ט) שה"ר מתו' בכורות (כ"ג א') ד"ה סבר דטועה בדין עדיף משוגג. עכ"ל. הנה השגתו מדברי הנוב"י תרצתי בעזה"י בתשובתי הקודמת (בסי' ל"ג אות כ'). ומה שהשיג כ"ג מדברי הט"ז אינו השגה. דכבר השיגו על הט"ז שם הפר"ח והכרו"פ והח"ד דהתו' בבכורות לא כתבו זה רק למאן דס"ל שוגג מותר. ויעי' בח"ד שם שהעלה דמ"מ לדידן דס"ל ג"כ דבשוגג מותר אומר מותר ג"כ מותר. א"כ אומר מותר לא עדיף משוגג. וצדקו דברי הנתיבות. שוב ראיתי שכ"ג בעצמו רמז לדבריהם

ו) ומה שכ' כ"ג וז"ל והרי קיי"ל כרבא דאומר מותר אנוס הוא ובשבת (דף ע"ב:) שוגג בלא מתכוין דפטור אפילו בשבת. ואף דהתו' שם ובמכות (דף ז':) דדוקא גבי גלות פטור מ"מ הא כ' שם דאומר מותר קרוב לאונס יותר משוגג עכ"ל כ"ג. מה דפשיטא לכ"ג דקיי"ל כרבא דאומר מותר אנוס הוא. ובאמת תלוי בפלוגתת הראשונים בגירסא בין אביי לרבא מהופכת בתו' שבת (דף ס"ח:) ד"ה אבל תינוק כו' כמ"ש מגיני שלמה שם שהיה להם גי' מהופכת. גם לא מצאתי בדברי התו' בשבת (דף ע"ב:) ובמכות (ז':) דאומר מותר קרוב לאונס יותר משוגג דהא כתבו להדיא דדוקא גבי גלות ממעטינן משום דכתיב בשגגה טובא. יע"ש. ומה שרמז כ"ג לרש"י שבועות (דף י"ח.) ד"ה ואי בע"ה. כוונתו ג"כ למ"ש רש"י בד"ה אכל שני זיתי חלב כו' שהרי לא למד שמוזהרין ישראל לפרוש מן נשותיהם סמוך לווסתן ואין זה אונס אלא שוגג. כו' עכ"ל. א"כ כוונת כ"ג בזה לא היה השגה להנתיבות רק לראיה. דאומר מותר לא הוי כאונס רק כשוגג. ומה שכ' כ"ג מתו' זבחים (דף ק"ח:) ד"ה שוגג. ג"כ אינו השגה דאדרבה מזה מבואר דגרע משוגג. דאל"ה רק שדומה יותר לאונס כיון שמיעט שוגג א"כ כ"ש אומר מותר. אע"כ דאומר מותר די"א דקרוב למזיד מ"ה איצטרך למיעוטא. דדומה לשוגג. ומה שכ"ג רמז לרש"י כריתות (דף ב' סוף ע"ב) כוונתו על מה שכתב רש"י בד"ה ועל לא הודע כו' אבל אומר מותר לגמרי דעוקר כל הגוף לאו שוגג הוא אלא אונס הוא ופטור עכ"ל. לכאורה הוא השגה גדולה על הנתיבות. אולם לפענ"ד אינו השגה. כשנדקדק היטב בלשון רש"י, דכוונת רש"י לחלק דדוקא באם ידע גוף האיסור רק שלא ידע חילוקי הדין אז דוקא מקרי שוגג. למשל עכו"ם כסבור זבוח וקיטור אסרה תורה ול השתחואה וניסוך. וטעה בפרט אז מקרי שוגג אבל כשלא ידע כלל ואומר מותר לגמרי לעבוד ע"ז ועוקר כל הגוף לאו שוגג הוא אלא אנוס הוא ופטור עי' סנהדרין (דף ס"ב.) באומר מותר לגמרי ע"ש. וכעין חילוק זה מבואר בתה"ד (סי' רט"ז) הובא ברמ"א באה"ע (סי' י"ג) ובח"מ וב"ש יע"ש ורמזו גם כ"ג. ויעי' בדברי רש"י שם ויראה מדויק היטב חילוק זה. תדע דחילוק זה מוכרח דהא רש"י כ' בשבת (דף ה':) ד"ה אינו חייב כו' ותורה לא חייבה אלא מלאכת מחשבת וגמרינן ממשכן שיתכוין לעשות המלאכה אבל לא יודע שהוא שבת או כסבור שמלאכה זו מותרת עכ"ל. ואם נימא דדעת רש"י דבכל מקום אומר מותר אנוס הוא א"כ בלא"ה פטור דאונס רחמנא פטריה. כקשית תו' זבחים (דף ק"ח:) ד"ה שוגג. אע"כ דרש"י ס"ל ג"כ דאומר מותר הוי כשוגג ולא כאונס. רק במקום שלא ידע כלל אז הוי כאנוס. וכמו שכ' רש"י בשבת (דף ס"ח:) ד"ה פטור. דאומר מותר אנוס הוא ולא שגגה היא. יע"ש דמיירי בתינוק שנשבה לבין העכו"ם דבזה הוי כאנוס דזה עוקר כל הגוף ולא ידע כלל מאיסור. שוב מצאתי חילוק זה בדעת רש"י בדברי שו"ת חת"ס חח"מ (סי' כ"ב) שהאריך בזה ומחלק כן. אך דאשתמיטתיה במחכת"ר דברי רש"י בשבת (דף ה':) ולא הביא ראיה לחילוקו. גם לא הביא דברי התה"ד הנ"ל לחזק חילוקו ובאמת החילוק מוכרח. כנ"ל. א"כ צדקו דברי הנתיבות. ומה שרמז כ"ג מנחות (דף מ"ט גם כן אין כוונת כ"ג להשגה. דשם מבואר דאומר מותר שוגג הוא כמ"ש רש"י ד"ה ובאומר מותר לשנות דהיינו שוגגין עכ"ל. א"כ הוי סייעתא. ומה שיש להעיר מזה לענין הלכה אדבר עוד מזה. אי"ה

ז) ומה שרמז כ"ג לירושלמי גיטין (פ"ה ה"ה) בוודאי אין כוונתו להשגה רק לסייעתא. דתנן המטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור כו' דר' יוחנן ס"ל דמזיד חייב משום קנס. ואמר התם עד כדין כסבור שהוא חולין היה יודע בה שהיא תרומה וכסבור שמותר לטמאותה נשמעינה מן הדא כו' ומסיק דאומר מותר דינו כשוגג ולא קנסו יע"ש. וזכה כ"ג לכוין בראיה זו לשו"ת תורת חסד (חא"ח סי' כ"ח) מהגאון אבד"ק לובלין. והוא הוסיף להוכיח מדברי ירושלמי דתרומות אמתני' דהמעשר בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל ר"ש בשם ר' אבהו בשוגג באיסור. ופי' המפרש דבשוגג באיסור שלא ידע שאסור לעשר בשבת לא קנסו אותו. יע"ש. א"כ מוכח דאומר מותר הוי כשוגג

ח) ונלפע"ד להביא ג"כ ראיה לנתיבות מדברי ירושלמי תרומות (פ"ח ה"א) וז"ל. מה בין סבר שהוא שומן ונמצא חלב שהוא חייב מה בין סבור שהוא מותר ונמצא אסור [כצ"ל] שהוא פטור. לא אגיבו מה [פי' לא השיבו דבר מה על זה. פ"מ] אמר לון נמלכין מינן או הודע אליו חטאתו והביא השב מידיעתו חייב על שגגתו. יצא זה שאפילו יודע אינו פורש עכ"ל. ואם נימא דדעת ירושלמי דאומר מותר הוי כאנוס למה ליה למיעטיה מקרא דאו הודע אליו. תיפוק ליה דאונס רחמנא פטריה כנ"ל. אע"כ דירושלמי ס"ל דאומר מותר הוי כשוגג מ"ה איצטרך קרא למעוטי. וז"ב בעזה"י

ט) ומה שהקשה כ"ג מדברי תו' ב"ק (דף צ"ה.) סוף ד"ה דאתי בעל ארעא כו'. וכן מה שהביא כ"ג משו"ת תרומת הדשן לחלק בין ע"ה לת"ח דבת"ח אומר מותר הוי כמזיד. הובא באה"ע (סי' י"ג). לפענ"ד אינו השגה. יעי' בשו"ת עדות ביעקב (סי' מ"א) שהקשה על הרב תה"ד הנ"ל מהאי שמעתא דהנהו קבוראי דאכשרינהו רב הונא אף דידעי איסור חילול יו"ט אלא דסברי דמצוה קעבדי וכו' וה"ה גבי מניקת אף דידע איסור מנקת וגם שהיא מנקת אלא דטעה דחודש העיבור בכלל מקרי שוגג. וכן הקשו הר מהר"ח אלפנדרי והרב מהר"א אלפנדרי בתשובה הנז' על תה"ד ומ"ה תירץ מהר"א הנ"ל דהרב תה"ד לא אמרה רק בנדונו אף דבעלמא כה"ג חשוב שוגג. ודייקא נמי דקאמר התה"ד וז"ל לאו שוגג מקרי לענין זה. יע"ש. וכן העלה בשו"ת משאת משה (בח"מ סי' ט"ז דף מ"ט ע"ד) וכ"כ בשו"ת מהר"ש הלוי (באה"ע סוף סי' י"ב) הובא בברכי יוסף בח"מ (סי' ל"ד ס"ק י"ד) ונראה דמסכים לדבריהם. ע"ש. א"כ