בכורי שלמה חלק א קלא

בדוק צריך לשאלו והאיבעי' קאי בליתי' קמן לישיילי' וכדמשני נמי בחולין (ב' ע"ב) כה"ג ושם (ג' ע"ב) ולא הוצרך לבאר זה דהא בכ"מ דאיכא לברורי מבררינן ואפילו ברוב' דעדיף מחזקה ברמ"א שמ"ה וע' בספרי זכ"י בפסחים ט"ב בדפי הס' (כ"ט ע"ג) מש"ש ע"ד הפוסקים ובחי' לברכות כז"א משש"ב. ועכ"פ לדהב"ח גם להרא"ש הוא כפשטות הסוגיא רק שהביא דהתוס' שמפורש יותר דצריך לשאלו ואפילו באיכא חזקה דהוה דאורייתא וכמ"ש ג"כ במנ"ע הנ"ל דמכש"כ בספד"ר בלא חזקה שהוא רק משום דתולין בצד הקל כמ"ד בב' קופות כו' שאני אומר כו' יעש"ב בדברים הנאמרים לפלפולא בעלמא בטעם ספד"ר לקולא ומ"מ מסיק דצריך שאלה משום דאפשר בשאלה הוי חזקה כמאן דליתא והדר הו"ל ספד"ר באתחזק דל"א ספד"ר להקל יעש"ב ובסו"ס מ"ה מ"ש לחלק לענין ס' ערלה ואין כדאי להאריך בכאלה בלי יסוד. ובאמת הר"נ כ' דאי איתא למשכיר קמן שיילינן לי' כדכתיבנא (והיינו במש"ל דלא נפק"ל מידי דאפילו חזקתו בדוק כל היכי דאפשר לברורי מבררינן) וכן פסק הרמב"ם פ"ב מחומ"צ ונראה שהבין דגם בהא דשיילינן לי' מבואר כן ברמב"ם ואף להסברא דחזקתו בדוק ממ"ש המשכיר בית לחבירו בי"ד ה"ז בחזקת בדוק וא"צ לבדוק דמשמע דאף דחזקתו בדוק ולאו משום ספק מ"מ רק בדיקה א"צ ומ"מ צריך למשיילי' וקו' הב"י הנ"ל מבהמה דסמכינן אחזקה לענין ח"י טריפות אינו מובן דהא לא מיבעי' לי' רק על אמירה ולא שיהי' צריך לחזור ולבדוק דאיכא טרחה וכמו שמחלק הפר"ח לאו"ח סתל"ז וכן פסק לדינא במנח"י כלל נ"ט סק"ח וע' בשו"ת ברית אברהם חאו"ח סל"ד (אות ג') דבדאיכא טרחה לא מקרי איכא לברורי יע"ש בחאה"ע (סי' כ"ב אות ה') ועכ"פ אין מקום לסברת הב"ח בין רובא דתלוי במעשה כיון דהוא רוב גמור מדאורייתא

ועי' בשו"ת שיבת ציון (סי' כ"ט) שהאריך לבאר דהב"י או"ח (סי' תל"ז) בהשוכר בית בי"ד חזרתו בדוק ומ"מ אם המשכיר בעיר צריך לשאלו כפסחים ד"א דמ"ש מבהמה דלא בדקינן אחר ח"י טריפות וכ' לבאר באורך דבשניהם הוי חזקה מכח רובא אלא דמ"מ איך מדמה בירור דשוכר בית בי"ד שאין בו טרחה רק דיבור בעלמא לבדיקת ח"י טריפות וכ"מ מהראב"ן שהביא הב"ח דאף לדידן אם השוחט לפנינו צריך לבדוק אם יודע ה' שחיטה וכשאינו לפנינו אוכלין משחיטתו בלי בדיקה ולא מטרחינן למרדף אחריו ומתרץ ג"כ קושית המלחמות ור"נ נגד שיטת הרז"ה דאף אי השוחט לפנינו א"צ לבודקו וסמכינן ארמ"א שמ"ה מה"ד למנ"מ לשייליה דהשוכר א"צ לשאול רק אם בדק ליל י"ד אבל בשוחט דיש קצת טרחה לבודקו אם יודע כל הלכות שחיטה ועי"ש (בסי' ל') משש"ב. ועי' במל"מ בפ"ד מבכורות בהא דעירובין לא"ב ודלמא לא שקיל מיניה דאף דספד"ר לקולא ביכול להתברר לא חשיב ספק כמ"ש הראשונים כו' יעש"ב. והיינו בדלא צריך רק לשייליה דליכא טרחה וכהא דהתם בעירובין. ועי' בשעה"מ ה' מקוואות (כלל ג') שהאריך על המל"מ דהא לענין ס"ס בדאורייתא סמכינן אפילו היכי דא"א שיתברר וה"ה בספד"ר וגם דספק חסרון ידיעה גרע טפי דנא חשיב נמי ס"ס. ומיהו בעיקר דינו דהיכא דהשליח כאן שיילינן ליה ולכ"ע ל"א ספד"ר להקל וכהא דפסחים במשכיר בית בי"ד ותמה ג"כ על הב"י וב"ח שהקשו מבהמה וכמ"ש הפ"ח דבהמה איכא טרחה ומסיק באריכות דספדרל"ק ובס"ס דהיכי דאפשר שיתברר ע"י טרחה אזלינן לקולא דא"צ לברר לכ"ע ועי' בשו"ת מוצל מאש (סי' י"ג) ואולם בתוס' עירובין ה"ב ד"ה וספק דבריהם ואמאי הא ספק דבריהם לקולא הא אפשר לצמצם ולברר דהתם תרי צדדים להקל יש כו' וא"כ כבר הוי כס"ס להקל כו' ועי' תוס' חולין (כ"ח:) ד"ה לפי דלעולם אפשר לברר ולמדוד בצמצום על ידי טורח אבל לא הטריחוהו חכמים למדוד מספק כו' ומבואר יותר בתו' בכורות (י"ז ב') ד"ה אפשר לצמצם כו'

יד) שוב ראיתי בהגהות שבסוף ס' יד מלאכי שהביא התוס' דעירובין דהיכי דליכא ס"ס אפי בדרבנן צריך לברר אף דאיכא טרחה וגם מתשו' תשב"ץ ח"א (סימן קס"ה) שלא הקילו בדבר שהוא מדרבנן אלא בספיקות דאזלינן בהו לקולא כיון שא"א לעמוד על בוריו הלכו א בו לקולא אבל מה שאפשר לעמוד על בוריו וכש"כ שבשעורין בדבר שאפשר למדוד ולעמוד על שיעורו אפילו בדבר שהוא מד"ס לא הקילו ובפירוש אמרו בפגה"נ לא תזלזל בשיעורין דרבנן עכ"ל. ותמהני על הגהות שבסו"ס י"מ שלא הזכיר מסוגיא דפסחים דביש טרחה אפילו בספק דדבריהם א"צ לברר והתו' דנקטו ס"ס הוא לרווחא דמלתא ועי' בחי' מהר"מ חלואה פסחים (ק"ח.) השתא דאתמר הכי כו' כלהו בעי היסבה ואף ע"ג דבדרבנן הוא והולל"מ ספיקא לקולא כיון דאפשר בלא טרחה ובלא הוצאה ש"ד דמהיות טוב א"ת רע עכ"ל ובר"נ פ"ה דפסחים (סוף רנ"א:) בענין הסיבה אע"ג דבעלמא ספד"ר להקל הכא כיון דלאו מלתא דטרחה הוא עבדינן לרווחא דמלתא. וכן פרש"י. וע' בס' פחד יצחק בערך ספיקא (בדף ס"ו ע"ב) משש"ב וע' בבינת אדם בשער רוב וחזקה (אות ט') שהאריך לחלק והעלה דבדבר שראינו בעינינו שהוא כך לעולם הוא בחזקתו ולא חיישינן כלל למקרה שמא נשתנה ולכך לא צריך שום בדיקה אפילו בלא טורח כלל. אבל בדבר שאנו סומכין על רוח"ז שמסתמא הוא כך צריך בדיקה לכתחלה אם אין בו טורח כו' יעש"ב. ועי' בשו"מ תלתאה (ח"א סי' י"ג) שכתב בפשיטות על מ"ש הב"י בהא דאבוה דשמואל עביד לברתיה מקוואות כו' ובלא"ה ל"ק דנהי דבסד"ר להקל אבל עכ"פ אי יכול לתקן בודאי מתקנינן כו' יע"ש. ובשו"ת מהר"ש שפירא להלכות פסח (סו"ס ג') במה שהאריך ובמ"ש וגם דגבי בדיקה דמורה היתר כמ"ש התוס' בסוגיין דבלא"ה אין סברא להחמיר טפי מבטבל דאורייתא אבל בשאר אסד"ר בכל גווני שיש בו צד היתר עפ"י הדין לא מצינו בכל הש"ס שיהיה צריך לברר ולשאול והעלה להקל נגד האחרונים יעש"ב שלא זכר מכל הסוגיות הנ"ל. וע"ש בחי' לפסחים בד"ה בעי מיני' כו' וגם נ' דבכה"ג הו"ל תרי דרבנן למ"ש התוס' פסחים (ל') ד"ה לישהינהו כו' דהרי הכא האיסור דרבנן ומה שצריך לברר איסורו הוא ג"כ דרבנן כדמוכח בתוס' בסוגיין ד"ה לאו משום דחזקתו בדוק כו' דלהכי מהני אמירתו כו' וביו"ד (סי' א') בהא דלא סמכינן אחזקה באיכא לברורי הוא מדרבנן גרידא אבל מדאורייתא סמכינן אחזקה לעולם. ומאי קאמר למנ"מ לישייליה אימא דבדיקת חמץ א"צ לשאליה גם כשהוא לפנינו ועב"ח (סתל"ז) ורק לר"ן ז"ל לשיטתו הוי בדיקת חמץ דאורייתא כשיטת רש"י והארכתי לפלפל בחי' ואכמ"ל בכ"ז ועי' בשו"ת ברית אברהם חא"ח (סי' כ"ב וכ"ג) שהאריך לפלפל והאריך להלכה דבחזקתו בדוק א"צ לשואלי'. וע' בס' ברכת אברהם בחי' לפסחים מ"ש ע"ד הר"נ להוכיח בדרך פלפול דמוכרח דע"כ צריך לשאול לבעליו גם אם הוא חזקת בדוק והרבה יש להאריך ואין רצוני להכנס בזה בפלפולים

טו) ומ"ש כ"ת דאין ראיה מבדיקת חמץ מהא דמספק"ל אי צריך לברר להה"מ פ"ב מחמץ בשם הרא"ה דבדיקת חמץ שתחלתה באה על הספק החמירו בספיקה יותר מבשאר ספיקות דבריהם. ועי' בשו"ת תפארת צבי חיו"ד (סו"ס ס"ח) בספד"ר היכי דאיכא לברורי דלא מקלינן ובסוף תשו' מים עמוקים האריך עשיית מעשה או בירור בעלמא (ולא מצאתי מקומו) ובמ"א (סי' תל"ז) משום דיש חז"א שואלין דהתם יש חזקת בדוק לכן ס"ד להקל אבל לא משום ספד"ר וגם מש"כ הואיל ונתקן על הספק מחמירין לאו כללא הוא בכ"מ דהא בדמאי שנתקן ג"כ על הספק וע' בלח"מ ה' חמץ דאף שם אין מחמירין רק בקביעות וע"ע בס' אמרי צרופה לפסחים (ט') סוה"ד טעמא דחזינא כו' דיל"ד להה"מ לפ"ז לא מקשי ממגורה דספק מוציא מידי ודאי דשאני חמץ דהחמירו אף בספיקא מכ"ש בוודאי. ועי' בספרי זכ"י לפסחים (ט"ו ע"ב) בד"ה והנה שיטת רש"י כו' שהארכתי בדהה"מ וע"ש בסוף מכתבי שהערותי מזה ועי' בשו"ת מוהר"נ יפה (סט"ו) בחאו"ח והמעיין בספרי בזה ימצא סתירת הרבה דבריו מעצמן ואכ"מ