בכורי שלמה חלק א קל

וע' תוס' שבועות (ג'.) ונזיר (נ"ז ב') דלר"ה דלא מקיש מקיף לניקף כו' ובר"נ פ"ג דמכות דמדמה קטן לעכו"ם. ובכריתות (ט"ז א') במשנה ואלו היו מחויבים בל"ת מדאורייתא רק מדאינו בר עונשין למה לא יתחייב בחינוך גם במידי דרבנן כחגיגה (ו'.) ואף שזה יש לדחות וכמ"ש בזכ"י במתני' ד"ה איזהו יעש"ב. וכן מהא דפטורין מראי' להתוס' דמיירי בקרבן ואף דאיכא נמי ל"ת דלא יראו פני ריקם. ואף דאין מזה הכרח דהיכי דליכא עשה ליכא לחייבינהו משום הלאו כמ"ש במקא"ח מכ"מ. אבל למש"ל בכוונת הש"ס אין הכרח כלל מזה ורק כיון דלאו בני דיעה נינהו דע"כ לממעטינהו מקרא דאיש ואשה שלא להזהיר עליהן ומ"מ במזיד הוי בר תקלה כמו בגדול בכה"ג וכנ"ל באורך. ואולם באלי' רבא להגר"א על משניות בנדה פ"ה מ"ה לפי דרכו אדרבה מסוגיא דשם להיפוך דפיתוי קטנה אונס הוא שהקשה דמאחר דמשני ר' יוסף בקטנה כיון דמזידה היא תקלה נמי איכא מה הדר ופשיט רבא מקטן וניחא לי' דרבא סידר האי שינויא דקטנה דיחוי בעלמא הוא די"ל ואם בא עלי' א' מכל עריות דקתני היינו חוץ מבהמה דקטנה לאו מזידה היא כדאמרינן בעלמא פיתוי קטנה אונס הוא וא"נ מדעתה עשתה היא כמפותה והוי אונס והיינו דפשיט מקטן דקתני בהדיא ונסקלת על ידו כו' יעש"ב בדבריו. ואין להאריך כאן יותר בפרט זה שדשו רבים

ט) ובמה שכתבתי מר' אשי דאכפי' לרפרם לשלם לפרש"י ששרף שטר בילדותו וכ' דהוא להיפוך מדאכפי' לרפרם. וז"א דהאי כפי' היינו בדברים כתו' (ב"ב ח' ב') וע"ש ומסתמא הודה לו ג"כ ר"א דאל"כ תקשי' ארפרם כיון דאינו מחויב אפילו לצי"ש מצד כפרה איך הי' שייך לכופו וע"ש בשמ"ק שכ' באופן אחר יע"ש ומיהו אינו מוכרח כ"כ כדמצינו בב"מ (פג.) דינא הכי א"ל ארחות צדיקים תשמור לפמה"ד יע"ש

י) ובמה שכתבתי מנזיר כ"ג בנתכוון לאיסור וע"ז כתב דהתם איסורא דאורייתא. וזה ג"כ למה שכתבתי דבאיסור דרבנן כשיתברר מעצמו צריך לחוש לכתחלה ומכש"כ כשסמך על הרוב והי' ג"כ איסור. וכן במה שהזכרתי מהס' מנחת עני לא הי' כוונתי לסייע כל דהוא כיון שבספרו לא הזכיר שום ראי' לדבריו רק להראות שאין זה פשוט כ"כ בעיני כל דלהמחבר הנ"ל פשוט דצריך כפרה והיינו ג"כ בנ"ד דצריך לברר באיסור דרבנן. גם במיעוט היכי שיתברר מעצמו

יא) ועל מ"ש מפמ"א במצא אחד מח"י טריפות דאי לאו דא"צ לברר הי' מחויב כפרה שהשיב משבועות י"ח כיון דמדרבנן אסור לאו אונס הוא. ועדיין אף שלא הי' אונס כיון דהוא רק מיעוטא אינו אסור רק מדרבנן וע"כ מוכרח דגם בדרבנן צריך כפרה. ולפי דרכו הי"ל להעיר גם מתוס' שבת (ד' א') בהא דהתירו לו לרדות דכיון דמניח משום דאנוס מאיסורא דחכמים לא מחייב ג"כ סקילה. ופשיטא דאם אסור מדרבנן לא מחשב אונס

יב) ומה שכתב במה שכתבתי מפסחים ד' דגם בדרבנן שאפשר לברר האיסור בלא טרחה מבררינן דא"כ תיקשי לדעת פסקי מהרא"י דסמכינן אס"ס אף היכי דאפשר לברורי ע"י טרחה וממילא ה"ה בספד"ר ואיכא לברורי דלא מטרחינן לי' וא"כ מה מיבעי' לי' עכ"ל. ובאמת מבואר גם בלשון השואל בתשו' הרשב"א (סי' ת"א) וכ"כ הפר"ח בקו' הספיקות דחד ספק בדרבנן וס"ס בדאורייתא דין אחד להם ובפרט להרמב"ם דס"ס לקולא דספק הראשון רק מדרבנן וא"כ הוה ספד"ר. אבל לא ידעתי על מה סובב התחלת דהא המהרא"י בפסקיו וכן דעת הרב בסוף דיני ס"ס וכמו שהביא בד"מ מספקי מהרא"י וכמ"ש בש"ך מיירי ע"י טרחה דדמי ממש להא דפסחים. ויעי' בפמ"ג בדיני ס"ס בש"ד על הש"ך אות ל"ה. ומיהו בדיקה שע"י טורח כי הכא הרב מיקל אבל שאלה בעלמא צריך כמו בריש פסחים לישיילי' כו' יע"ש. ובחו"ד בבית הספק וע' בתיבת גומא מהפמ"ג בפרשת מסעי בספק דרבנן שיש לברורי ע"י טורח יש בו מהספק כי היכי דאיכא לברורי בקל פשיטא דמבררינן בספד"ר כו' יע"ש באורך ובכ"מ בספרו ובסוף הס' בחקירה ד' בד"ה ואפילו כו' באיכא לברורי בקל ע"י דיבור מבררינן שכ' בפ"מ שיש לספק אי מה"ת צריך או מדרבנן ומ"ש שמשמע מדהרא"ש כדברי מהרא"י מדכתב ולא איפשטא הך איבעי' ויראה שיכול לבטל והוה ספד"ר ואזלינן לקולא וכן פוסק הרמב"ם להקל א"כ מוכח משם דא"צ לברר האיסור עכ"ל. ואין זה ענין לדברי דעכ"פ להרא"ש דמספקא לי' אי חזקתו בדוק והוה ספיקא דדינא פשיטא שצריך לשאלו ולא היקל היכי דביטלו רק בבדיקה דהוה טרחה. ומלשון הרי"צ גיאות שחזקתו בדוק ולא כתב שהשוכר יבטלנו נראה דאף למאי דאיפשט דחזקתו בדוק צריך לשאלו והרי הרא"ש מסייע להדיא ומתוך דברי הר"י משמע אפילו חזקתו בדוק כשישנו בעיר צריך לשואלו וכ"כ הרי"צ גיאות בא"י אם הוא בדוק צריך לשאלו כו'. ועי' בשו"ת שב יעקב חא"ח (סי' ה') שה"ר מסוגיא דהכא שכ' הרא"ש ולא איפשטא האיבעי' והוה ספד"ר וכן פוסק בטור ובשו"ע וא"כ סמכינן לכתחלה אספד"ר אף דיכול לבדוק ויצא מס' אפ"ה כדי שלא להטריח כמבואר באיבעי' סמכינן אספד"ר ומקילין כו' עכ"ל. וע' בחי' מהר"מ חלואה לפסחים דאפילו ביטול דהוה דרבנן כיון דאפשר למיבדקי' בדקינן לי' דוודאי ליכא למ"ד דבית בי"ד בחזקת שאינו בדוק אלא דמיבעי' לי' אי חזקתו בדוק כו' ומאי קא מיבעי' לי' כיון דספד"ר לקולא אלא ש"מ כיון דאפשר למיקם עלה דמילתא כו' בספיקא צריך בדיקה וכן בכל ספד"ר או ס"ס בדאורייתא כל שאפשר לעמוד על בוריו ש"ד אין מתירין עד שיעמדו עליו עכ"ל

יג) ועי' בשו"ת מנחת עני חאו"ח (סי' י"ט) שתמה על הרא"ש שכ' ומתוך דהר"י שהרי זה מוכרח גם מסוגית הש"ס דאמר למאי נ"מ לשיילי' ולא מיבעי' לי' אם צריך לשאלו וע"כ דאף אי חזקתו בדוק צריך שאלה בדאיתי' קמן ומכ"ש כיון דלא איפשטא האיבעי' דמיקל בביטול משום ספד"ר ודאי דצריך שאלה כיון דאיכא לברורי. וע"ש (באות ב') שתמה על פי' הר"ן להתוס' ע"ב בד"ה לאו משום דחזקתו בדוק דנהי דבעי שאלה מ"מ סגי בעדות אשה או קטן או נימא דחזקתו בדוק וא"כ אכתי הומ"ל הנ"מ אי נשים וקטנים אומרים דבדק אימא דמבע"ל אי חזקתו בדוק וסגי בקטן ואשה ועבד דשוב א"צ לשיילי' או אין חזקתו בדוק ובעי שאלה לגדול ומזה כ' דהתוס' ס"ל בפי' הקושי' מאי נ"מ בהאיבעי' אי חזקתו בדוק כיון שיוכל לתקן בקל לשאול לגדול. וכבר הקדימו האו"ח לפסחים להקשות על שיטת הר"נ והפר"ח ושהב"ח כ' לפרש בענין אחר הא דקאמר למאי נ"מ ויתיישב קו' הנ"ל ודבריו דחוקים. וע"ש שכ' על הר"נ שאין פירושו מכריח שכן הדין די"ל דה"ד מנ"מ לישיילי' הכ"פ מנ"מ בבעי' זו דמספקא לך הלא כיון דספק הוא נשיילי' להוציא מידי ספק. גם ראייתו מפ"ק דחולין יל"ד דדוקא שחיטה דאורייתא צריך למשיילי' ולא בבדיקה דרבנן. אכן מדהתוס' מוכח דכן הדין אף למאי דפשיט תניתוה הכל נאמנין כו' ואור"י דמיירי כשהבעה"ב בעיר אף דחזקתו בדוק כיון דאיתי' בעיר צריך לישאל הימינו כו' וכ"ה הרא"ש ומתוך דהר"י משמע כו' אבל ממאי דקאמר תלמודא למנ"מ לישיילי' איכא לדחויי כו' יע"ש עוד על קושית הב"י מבהמה כו' דהתם חזקת כשרותה ממילא משא"כ בבית בדוק דאפשר ע"י סיבה שלא בדקו לכך צריך לשאול ומטע"ז בשוחט דחזקת מומחין ע"י לימוד יעש"ב. ודהב"ח בכוונת הגמ' למנ"מ לישיילי' קשה לכוין דהרי זה בעצמו להר"י הבריי' באה לאשמעינן דא"צ לשאלו ומה מתמה על בעל האיבעי' וכבר דחה הפר"ח דהב"ח שאין זו שיטת התלמוד. ויש לבאר דהרא"ש בדרך יותר מרוח ואכמ"ל. ועכ"פ כבר נכלל כל דברי המנחת עני בדהב"ח ורק מה שהוסיף ליישב בזה שיטת הרמב"ם בדברים דחוקין ודחויין מעצמן במה שלא הביא דין זה דשמעתין דמוכח דבדאיתא קמן צריך לשאלנו וכמו שהוכיח הר"נ מה"ד למנ"מ לישיילי' ואימא דהיא גופי' קמבעי' לי' אי צריך לשאלו א"ו דאף אי נימא חזקתו בדוק צריך לשאלו כיון דאפשר לברורי' יעש"ב. ואף שאין זה שאלה מה שלא הזכירו שסובר כיון דהוא פשוט ג"כ לבעל האיבעי' דגם בחזקתו