בכורי שלמה חלק א יג

שבכתב שכתוב בה לא תרצח]. אבל במס' שבת דכפיית ההר לישראל היה תורה שבע"פ דהוי דבר שאין לו קצבה שפיר שייך טענת מודעא. דל"ש בזה דד"ד. ומיושב שפיר קושית התוס'

ח) לפ"ז מתורץ ג"כ קשית הרשב"א שהקשה עוד דאם ישראל יכלו לטעון טענת מודעא קודם שקבלוהו בימי אחשורוש האיך נגלו מארץ ישראל מפני שלא שמרו את התורה הא הי' להם טענת מודעא ע"ש. אולם לפי מה שהעלתי בעזהי"ת מיושב קושייתו. דהא עכ"פ תורה שבכתב היו ישראל מחוייבים לשמור שקבלו ברצון וא"כ ל"ש בזה טענת מודעא. וכיון דלא קיימו גם תורה שבכתב מ"ה גלו. ומיושב קשיית הרשב"א

ט) לפ"ז מתורץ קשיית התוס' בשבת (דף פ"ח.) ד"ה מודעא רבה וז"ל והא דאמר בנדרים (דף כ"ה) שכרת משה ברית עם ישראל על התורה והמצות והשביעם על כך ובפ' אלו נאמרין (דף ל"ז) שקבלו את כל התורה בהר גריזים ובהר עיבל. אור"ת דעל פי הדיבור היה והרי כבעל כרחם אבל בימי אחשורוש קבלו, מדעתם מאהבת הנס עכ"ל ותירוצו דחוק קצת דמלשון קבלו את כל התורה נראה שמדעתם קבלו. אולם לפי מה שהעלתי ב' המדרש תנחומא א"ש. דהא תורה שבכתב קבלו ברצון. א"כ י"ל דקאי על תורה שבכתב אבל תורה שבע"פ שלא רצו לקבל ברצון רק ע"י כפיית ההר כגיגית בוודאי יש טענת מודעא. וגם השבועה לא מהני באונס כנדרים (דף כ':) יע"ש. ויעי' נזיר (דף ג':) אמרו מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין הרשות ופריך יין מצוה מאי קדושה ואבדלתא מושבע ועומד מהר סיני הוא. ופירש ר"ת ור"י וכל רבני צרפת וכי מושבע מהר סיני הוא דאיצטרך קרא לרבויי לאסור הא אינו אלא מדרבנן לקדש על היין ופשיטא שהנזירות חל עלי' מאחר שאינו מושבע עליו מהר סיני לשתותו יע"ש. נראה בעליל שעל דרבנן אינו מושבע ועומד וי"ל מטעם הנ"ל כיון דתורה שבע"פ קבלו בכפי' לא חל השבועה באונס. [ויש להעיר על זה משבועות (דף נ"ט) ויעי' ברמב"ן בס'. המצות בשרש הראשון שהרגיש בזה. ויעי' בס' מגלת אסתר שהשיג עליו. ויעי' בר"ן פ' שבועות שתים בתרא ובר"ן נדרים (דף ח'.) וביו"ד (סי' רל"ו ס"ב) ובסי' רל"ט ס"ו ואכמ"ל]

י) לפ"ז נראה לפענ"ד לתרץ קשיית הצל"ח בחי' לשבת שהקשה דלמה הוצרך לכפות ההר כגיגית והלא התנה הקב"ה בשעת הבריאה אם יקבלו התורה מוטב ואם לאו יחזיר העולם לתוהו כמו דאמרינן שם בש"ס. ומתרץ בדוחק. אמנם לפי מה שהעלתי א"ש בעזהי"ת. דאפשר לומר דתנאי הזה התנה הקב"ה אם לא ירצו לקבל התורה כלל היינו אף תורה שבכתב. אבל אם יקבלו ישראל על כל פנים תורה שבכתב כדאי הוא שהעולם יהי' עומד עליו ולכן הי' צריך הקדוש ב"ה לכפות ההר כגיגית מפני תורה שבעל פה. ומיושב קושיית הצל"ח

יא) הנה אמרינן בע"ז (דף ג') אמרו לפניו רבש"ע תנה לנו מראש ונעשנה אמר להן הקב"ה שוטים שבעולם מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת כו'. אלא אעפ"כ מצוה קלה יש לי וסוכה, שמה לכו ועשו אותה כו'. מיד כל א' וא' נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו והקב"ה מקדיר עליהם חמה כבתקופת תמוז וכל אחד מבעט בסוכתו ויוצא עכ"ל. ולפי פשוטו תמוה. א) למה בחר ה' במצות סוכה לתת להם. ואי משום דהוי מצוה קלה שאין בה חסרון כיס כדמפרש שם. להראות דאף מצוה קלה בלא חסרון כיס לא יחפצו לעשות. תינח אם לא היו רוצים לעשות להם סוכות. אבל אמרינן שם מיד כל א' וא' נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו. רק אחר שהיה מקדיר עליהם החמה היו בועטין ויוצאין. ב) למה באמת היו מבעטין במצות סוכה אחרי שהיו יודעים שבא יום הדין לדון אותם וצוו לנסות אותם שרוצים ג"כ לקיים מצות

יב) ונלפע"ד לבאר דברי הש"ס ע"פ מה דאמר הש"ס שם (בדף ב':) אמר להם הקב"ה במה עסקתם אומרים לפניו רבש"ע הרבה שווקים תיקנו הרבה מרחצאות עשינו הרבה כסף וזהב הרבינו. וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה. אמר להם הקב"ה שוטים שבעולם כל מה שעשיתם לצורך עצמיכם עשיתם תקנתם שווקים להושיב בהן זונות כו' עכ"ל. ואמרינן שם (בדף ג'.) דכיון דאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו ואמרו תנה נו מראש ונעשנה. לכן נתן להם מצות סוכה להראות להם דבועטין. ולכן נלפע"ד דמ"ה בכוונה בחר השם במצות סוכה דייקא להראות להם דראוים לקבל עונש. ע"פ מה שראיתי בס' רמתים צופים בשם אדומו"ר הגאון הקדוש בעל חידושי הרי"ם זצ"ל ביאור על מאמרם ז"ל ולקחתם לכם ביום הראשון ראשון לחשבון עונות כו'. וביאור כי עיקר היצר הוא שלא להתיישב בדבר במתינות כי אז לא יעשה העבירה מחמת גדר שהתורה עומדת לפניו. אבל לאחר שעשה העבירה לפעמים הוא תוהה על הרוב העבירות שעשה ועושה לעצמו חשבון לעשות תשובה. ולזה הוא השר סיחון עומד כנגד זה שלא להניחו לעשות חשבון. וזהו סיחון מלך חשבון. והענני כבוד הי' משפיל כל הרים ומבטלים כל הקליפות והחיצונים. ולאחר שמת אהרן נסתלקו ענני כבוד אז בא סיחון. וזהו וישמע מלך ערד כי מת אהרן. ואחר שימי סוכות באים שהם בחי' ענני כבוד אזי יוכל לעשות חשבון עונות ע"כ דברי קדשו. והיוצא מדבריו שמצות סוכה יש לה סגולה זו שיוכל לחשוב עונותיו ולהתודות. וי"ל מ"ה נתן להם הקב"ה מצות סוכה כדי שבאם יכנסו לתוך הסוכה יתוודו על עונותיהם ויודו שמה שתקנו שווקים ומרחצאות הכל לצורך עצמם תקנו ולא לצורך ישראל. ומ"ה כשנכנסו להסוכה הקדיר להם החמה. היינו שהי' נותן בהם חמימות והתלהבות להתודות על עונם כי מה שעשו הכל לצורך עצמן ולא לטובת ישראל. כסגולת מצות סוכה לעורר להתודות ומ"ה בעטו ויצאו מהסוכה. משום שפחדו שבאם יתוודו על עונותם לא יהי' להם שום התנצלות בדין. ומיושב למה בחר ה' במצות סוכה לתת להם [ולא מטעם שהיא מצוה קלה] גם א"ש למה היו מבעטין בה

יג) בחולין (דף ע'.) תלמיד חכם צריך שילמוד שלשה דברים כתב שחיטה ומילה כו' אף קשר של תפילין וברכת חתנים וציצית עכ"ל. האמנם הדברים אמיתים גם בפשוטן שצריך הת"ח ללמוד דברים האלה הנחוצים. מ"מ י"ל ג"כ מה מרמזים ע"ד הדרוש להזהר בהם. כתב מרמז למה דאמרינן בקידושין (דף ל'.) ושננתם שיהיו ד"ת מחודדים בפיך שאם ישאלך אל תגמגם כו' כמ"ש כתבם על לוח לבך. הרי דלשון כתיבה נופל על מי שחוזר לימודו וזכרו ויעי' בספרי פ' ואתחנן. ובספר לקח טוב ובס' עיר גבורים (פתיחה ב' מי"ב) כן מצוה להת"ח שיחזור תמיד על לימודו שלא ישכח כמאמר חז"ל באבות (פ"ג מ"י) השוכח דבר אחד ממשנתו כו'. שחיטה מרמז על היצה"ר לזבוח יצרו בתורה כמ"ש בויק"ר (פרק ט') ויעי' סוף סוכה (דף נ"ב.) לע"ל ישחוט הקב"ה את היצה"ר. והיינו כאמרם ז"ל בברכות (דף ה'.) לעולם ירגיז אדם יצ"ט על היצה"ר אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה כו'. ואם לאו יקרא ק"ש כו'. אם לאו יזכיר לו יום המיתה. וכפי זה י"ל באופן אחר קצת. דמה שאמר שם כתב מרמז על תורה דבזה ירגיז היצ"ט על היצה"ר. ושחיטה מרמז על ק"ש דכ' בק"ש בכל לבבך דרשו חז"ל בשני יצריך. היינו שישחוט את היצה"ר ויהפך כולו לטובה. ומה שאמרו מילה מרמז כנגד יזכור לו יום המיתה ע"פ מה שכ' בספר השל"ה הקדוש (אות פ"ה). גדולה מילה שדוחה צרעת. כי ברית הלשון תולה בברית המעור. א"כ היא. סיבה להציל מלשון הרע שבאים נגעים עליו. וז"ש שומר פיו ר"ל מילה גימטר' פ"ה. ולשונו מלה"ר שומר מצרות נפשו מצרעת. לז"א מי האיש כי הנימול נקרא איש יע"ש. והנה ידוע מה דאמרינן בע"ז (דף ה') ובברכות (דף ל"ב) ובתנחומא פ' צו דארבעה חשובים כמתים עני מצורע סומא ומי שאין לו בנים יע"ש. א"כ מצורע נקרא מת. וא"כ ע"י המילה שניצל מלה"ר ניצול ממיתה. וזה כוונת הש"ס בברכות שיזכיר לו יום המיתה היינו להצילו מלה"ר שענשו שנידון בצרעת שנקרא מת. ואידך מ"ד דס"ל אף קשר של תפילין כו' יע"ש. י"ל דהנה אמרו בברכות (דף י"ד:) כל האומר ק"ש בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר. וקשר מרמז על גדולה גבורה תפארת ג' אבות. קשר של תפילין בסוד הדעת. ומשה זכה לדעת הראהו קשר של תפילין כמ"ש בתיקוני זוהר. וצריך הת"ח ללמוד לקשר כל המדות הנ"ל יחד שהיא בחי' קשר של תפילין שהיא בחי' הדעת. ויעי' סנהדרין (דף צ"ב) ובמכילתא בשלח ורש"י פ' תצא דאין דעה אלא רוח הקודש. והעיקר לת"ח שיזכה לבחי' רוח הקודש שהיא השראת השכינה כמ"ש רש"י בע"ז (דף כ':) חסידות מביא לידי רוח הקודש. שהיא השראת השכינה יע"ש. והיא בחינת דעת. ואף דקיי"ל דגדול תלמוד שמביא לידי מעשה מ"מ עיקר התכלית היא מעשה המצות ולירד בפנימיות של המצות ולזכך החומר לקדש כל האברים שיוכל לשרות עליו השכינה וגם התורה יהיה לשמה וכמו שהעלה הב"ח באו"ח (סי' מ"ז) וז"ל. ונראה דכוונתו יתברך מעולם היתה שנהי' עוסקים בתורה כדי שתתעצם נשמתינו בעצמות ורוחניות וקדושת מקור מוצא התורה. ולכן נתן הקב"ה תורת אמת לישראל במתנה שלא תשתכח מאתנו כפי שתתדבק נשמתינו וגופנו ברמ"ח אברים ושס"ה גידים ברמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת שבתורה ואם היו עוסקים בתורה על הכוונה הזאת היו המה מרכבה והיכל לשכינתו יתברך שהיתה השכינה ממש בקרבם כי היכל ה' המה. ובקרבם ממש היתה השכינה קובעת דירתה והארץ כולה היתה מאירה מכבודו ובזה יהי' קישור לפמליא של מעלה עם פמליא שלמטה והי' המשכן אחד כו' עכ"ל יע"ש וימצא נחת. ומה שאמרו חז"ל שילמוד ברכת חתנים היינו כמ"ש בלבוש אה"ע (סי' ל"ד) וז"ל ועכשיו נהגו שאינו מברך לא המקדש עצמו ולא שליחו אלא אחר מברך כדי שלא לבייש את מי שאינו יודע לברך כו' עכ"ל. וכבר אמרו חז"ל בקידושין (דף ו'.) שכל מי שאינו בקי בטיב גיטין וקידושין לא יהי' לו עסק עמהם. ונראה שם בש"ע דהברכות ראוין לאב"ד ולת"ח דוקא יע"ש. לכן צריך ת"ח שילמוד ברכת חתנים. ומאן שהוסיף ג"כ ציצית יעי' תקוני זוהר (תיקון י"א) דכל מאן דאתעטף בעטיפא דמצוה כאילו איתקין כורסייא לקוב"ה. ואמרינן במנחות (דף מ"ג:) וראיתם אותו וזכרתם ועשיתם ראי' מביאה לידי זכירה. זכירה מביאה לידי עשי' כו' יע"ש. ואמרינן שם מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע לכסא הכבוד יע"ש. ואמרינן שם ששקולה מצות ציצית כנגד כל המצות.. ויעי' שבת (דף ל"ב:) כל הזהיר בציצית זוכה ומשמשין לו שני אלפים ושמונה מאות עבדים יע"ש. וה' יטע בלבנו אהבתו ויראתו לעבדו בכל לבבנו ובכל נפשנו ומאודנו בלי שום פנוי'

יד) ברכות (דף ל':) במתני' חסידים הראשונים היו שוהין שעה ת ומתפללין כדי שיכוונו לבם לאביהם שבשמים עכ"ל לכאורה אינו מובן הלשון של שוהין ואם כוונתם לומר שהיה להם הכנה לפני התפלה כמ"ש הכון לקראת אלהיך היה להמתניתן לומר חסידים הראשונים היו מכינים עצמם ומתפללין כו'. ועוד מאי רבותא אשמעינן במתני' שהחסידים הראשונים שהיו בימי התנאים היה להם הכנה שעה אחת לפני התפלה. הלא גם בדור הזה נמצא חסידים מכינים עצמם לפני התפלה יותר משעה אחת הרבה. וכבר אמרו בשב' (דף קי"ב:) אם הראשוני' כמלאכים כו' והמדרש צווח דרשוני וחיו

טו) ונלפע"ד ביאור דברי קדשם. כי החסידים הראשונים בזמן התנאים בודאי הי' להם דביקות גדול בהשי"ת והיה להם השראת השכינה ממש מרוב דביקות. לכן היו צריכים לשהות שעה אחת קודם התפלה להפסיק מעט מדביקותם. שעי"ז יוכלו אחר כך לעלות למדרגה יותר גבוה דידוע דמלאכים נקראים עומדים והיינו מפני שעומדים תמיד במדרגה אחת ולא יוכלו לעלות למדרגה יותר גבוה. אבל בני אדם נקראים מהלכים מפני שהולכים ממדרגה למדרגה