בכורי שלמה חלק א יב

אע"כ דס"ל דבזה ליכא איסור רבית כלל. ולא הי' צריך לכתוב בפירוש דבזה ליכא רבית כיון דכתב דא"צ לשלם ממילא משמע דאם רוצה לשלם מותר. וגם משום דפשיטא היא דמותר מטעמים הנ"ל כיון דא"צ לשלם לא הוי שומא כלל, ובכל זאת אף שראיתי שיש להביא, ראי' לקושייתי מדברי ח"ד אלו. לא הבאתי ממנו ראי' כיון דמתנגד להדין שחדשתי דבערב בשעת הלואה על הקרן מהני גם על הרבית אף בלא קנו מידו על פי סברת מהריב"ל ואספ"ז. וגם יש לצרף לזה שיטת הרשב"א בתשובה שהובא ביתה יוסף וש"ע חו"מ (סי' ק"ד סט"ו) ובש"ך חו"מ (סי' ע"ב ס"ק קס"ב) שהבאתי בחיבורי (חיו"ד סי' כ"ה אות ט"ו) שס"ל דרבית מיקרי בשעת מ"מ דלא כהראב"ן הנ"ל. וא"כ נלפע"ד להכריע דדוקא בערב על הרבית לחוד אז דוקא קיי"ל כהראב"ן דצריך שיהי' קנו מידו כפי שנראה דהראבי' מודה לו בזה אבל באם ערב לו על הקרן והרבית ביחד בשעת הלואה. דאז שייך סברת מהריב"ל ואספ"ז הנ"ל אז יש לסמוך על שיטת הרשב"א דרבית מקרי בשעת מ"מ: וא"צ שיהי' קנו מידו. ומהני הערבות ומ"ה לא חששתי לדברי הח"ד דאשתמיטתיה במחכת"ר שיטת הרשב"א ומהריב"ל ואספ"ז הנ"ל

ומה שתמה עוד מעכת"ר על הגאון זכ"י שליט"א ועלי שלא זכרנו מסי' כ"ב עד סי' כ"ז את דברי הח"ד (בסי' ק"ע סק"ה) שרצה בתחלה לומר ולדמות אגר נטר כשכירות מטלטלין עכ"ל. הנה מלבד שהח"ד בעצמו דחה זה והסכים להש"ך דהוי כשלא בשעת מ"מ. בלא"ה א"ש דלא הצרכנו להביא דמיון זה מדברי הח"ד. יעי' בחיבורי (חיו"ד סי' כ"ב אות ד') שתמה הגאון זכ"י שליט"א דאשתמיט להאחרונים. מש"כ הש"ך בחו"מ (סי' קכ"ט ס"ק י"ב) דרבית מקרי שלא בשעת מ"מ ואף שהקצה"ח השיג עליו. אולם בנתיבות שם (היינו בסק"ד) הסכים להש"ך. וימחול כתר"ה לעיין שם בנתיבות שכ' שם וז"ל ומ"מ בערב לעכו"ם בעד הרבית אף דאגר נטר במעות דומה לשכירות מטלטלין אפ"ה לא הוי רק כערב שלא בשעת מ"מ כמבואר ביו"ד (סי' ק"ע בהג"ה) ועי' בס' חות דעת שם מה שחלקתי בזה עכ"ל הנתיבות. וא"כ כיון שהזכיר דברי הנתיבות לאיזה צורך הי' לנו עוד להביא דברי הח"ד דהיינו הך. ולענין תירוצו של הח"ד עי' בחיבורי חיו"ד סי' כ"ו) מה שכ' בשם הש"ך בחו"מ (סי' ס"ו ס"ק ק"ז) ב' שו"ת הרשב"א. ותו לא מידי: ובזה אשים קנצי למילין אלה דברי אוהבו מקרב לב ונפש דוש"ת באהבה רכה ואהבת עולם

שלמה אברהם בהמופלג יר"א כש"מ דניאל זאב רזעכטע נ"י

פתח השער

א) בב"ק (דף ס':) יתיב רב אמי ורב אשי קמי' דרב יצחק נפחא מר אמר לי' לימא מר שמעתא ומר אמר לי' לימא, מר אגדתא כו' אימא לכו מילתא דשווייא לתרווייהו כו' יע"ש. ולאשר ידעתי כי יש אנשים אשר חובבים פלפול ויש אשר חובבים אגדתא אימא מילתא דשווייא לתרווייהו בעזהי"ת

ב) הנה בשבת (דף פ"ח.) ויתיצבו בתחתית ההר, א"ר, אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם א"ר אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא, אמר רבא אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש דכתיב (אסתר ט') קימו וקבלו היהודים קיימו מה שקיבלו כבר ע"כ. ויעי' בתוש' ד"ה כפה עליהן הר כגיגית. שהקשו מהא דאמר בפ"ק דע"ז (דף ב':) כלום כפית עלינו הר כגיגית דמשמע דאם הי' כופה עליהן לא היה להן תשובה והכא אמר דמודעא רבה לאורייתא יע"ש שתירצו בדוחק

ג) ונלפע"ד לתרץ דהנה הרשב"א ז"ל בחי' הקשה על הא דאמרי' מכאן מודעא רבה לאורייתא הא קיימא לן דדינא דמלכותא דינא ומכ"ש אצל הקב"ה דמחוייבין לקבל גזירתו והאיך שייך בזה טענת מודעא. ונלפע"ד לתרץ קשיית הרשב"א ע"פ מ"ש בחו"מ (סי' שס"ט ס"ו) בד"א שהמוכס כלסטים בזמן, שהמוכס עכו"ם או מוכס העומד מאליו או מוכס העומד מחמת המלך ואין לו קצבה אלא לוקח מה שירצה. אבל מוכס שפסקו המלך ליטול דבר קצוב [ואפילו צוה שישראל יתן יותר מעכו"ם מ"מ מקרי דבר קצוב לכל יש. מהרי"ק שורש קצ"ה רמ"א] והעמיד מוכס ישראל לגבותו למלך ונודע שאדם זה נאמן ואינו מוסיף כלום על מה שגזר, המלך אינו בחזקת גזלן משום דינא דמלכותא דינא עכ"ל, היוצא לנו מזה דבגזרה שעשה המלך שיש לו קצבה אז דוקא דינא דמלכותא דינא. אבל בגזירה שאין לו קצבה לא אמרינן בי' דינא דמלכותא דינא

ד) והנה התוס' שם בשבת ד"ה כפה עליהן הר כגיגית הקשו דהא כבר הקדימו נעשה לנשמע ותירצו בדוחק. אמנם כבר קדמם בקושיא זו במדרש תנחומא פ' נח (סי' ג') וז"ל וא"ת על התורה שבכתב כפה עליהם את ההר והלא משעה שאמר להן מקבלין אתם את התורה ענו כולם ואמרו נעשה ונשמע מפני שאין בה יגיעה וצער והיא מעט אלא אמר להן על התורה שבע"פ שיש בה דקדוקי מצות קלות וחמורות והיא עזה כמות וקשה כשאול קנאתה לפי שאין לומד אותה אלא מי שאוהב הקב"ה בכל לבו ונפשו ובכל מאדו כו' עכ"ל. א"כ זכינו דכפיית ההר הי' רק על התורה שבע"פ. אבל תורה שבכתב קבלו ברצון בלא כפי'. ומיושב קו' התוס' בשבת

ה) והנה מבואר בחו"מ (סי' ב') דכל ב"ד אפילו אינם סמוכים בארץ ישראל אם רואים שהעם פרוצים בעבירות ושהוא צורך שעה דנין בין מיתה בין ממון בין כל דיני עונש ואפילו אין בדבר עדות גמורה כו' עכ"ל. וכ' הפרישה דאף דאין כל העם פרוצים אלא יחיד מהם יכולים לענוש אותו היחיד שלא מן הדין כפי ראות עיניהם וכ"כ הש"ך שם יע"ש. א"כ נראה דכיון דהתורה נתנה לישראל תורה שבע"פ נתנה להם הרשות לדון כפי ראות עיניהם אף שלא מן הדין כשיהי' צורך שעה דבזה נראה בעליל דהתורה נתנה רשות לחכמי הדור להוסיף בה תקנות וגזרות וסייגים כפי הצורך שעה. לכן לפענ"ד מקרי תורה שבע"פ דבר שאין לו קצבה. דדוקא תורה שבכתב בלא תורה שבע"פ הוא דבר קצוב תרי"ג מצות במכות (דף כ"ג:) דרש ר' שמלאי שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו למשה בסיני שס"ה כמנין ימות החמה רמ"ח כנגד איבריו של אדם, ואמר רב המנונא מאי קראה תורה צוה לנו משה תורה בגימטריא הכי הוו. והקשו תורה תרי"א הוו אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום ויעי' בס' המצות לרמב"ם (שורש א') שאין ראוי למנות בכלל הזה המצות שהן מדרבנן דאיך נאמר בדבר ההוא שהוא מדרבנן שהוא מכלל המנין אבל הערונו עליו מפני שטעו בו רבים ומנו נר חנוכה ומקרא מגילה מכלל מ"ע כו'. יע"ש שסיים והזהירנו יתברך מעבור דבר מכל מה שתקנו אותו או גזרו ואמר לא תסו' וגו' ע"כ. א"כ נראה בעליל דתורה שבכתב יש לו קצבה. אבל תורה שבע"פ אין לו קצבה כיון דרשות בידם לתקן תקנות וגזירות בכל שעה אף שלא מן הדין. ומצאתי בצל"ח ברכות (ד' מ"ח) דדרבנן מקרי אינו קצוב לענין ערבות יע"ש. וא"כ בדבר שאין לו קצבה כבר העלתי מחו"מ דלא שייך בזה דינא דמלכותא דינא וא"כ מיושב שפיר קשיית הרשב"א. דשפיר אמר בש"ס מכאן מודעא רבה לאורייתא כיון דכפיית הר כגיגית הי' רק על תורה שבע"פ וזה מקרי דבר שאינו קצוב דלא שייך ביה דינא דמלכותא דינא

ו) ולפ"ז נבין היטב מה דאמר רבא בשבת שם אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש דכתיב קימו וקיבלו היהודים קיימו מה שקבלו כבר פירוש דאף דבעת קבלת התורה לא רצו לקבל מרצונם הטוב רק תורה שבכתב. לאשר בזה דינא דמלכותא דינא. אבל תור' שבע"פ לא רצו לקבל כיון דבזה דינא דמלכותא לאו דינא כיון דהוא דבר שאין לו קצבה מ"מ בימי אחשורוש קבלו מרצונם הטוב אף תורה שבע"פ והוסיפו מקרא מגילה. דהוא עשה דרבנן מכלל תורה שבע"פ וכמ"ש הרמב"ם בריש ה' מגילה ויעי' במגילה (דף י"ד) מ"ח נביאים ונביאות נתנבאו לישראל ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה חוץ ממקרא מגילה. וכ' רש"י ד"ה חוץ ממגילה וז"ל וא"ת נר חנוכ' כבר פסקו הנביאים אבל בימי מרדכי ואסתר היו חגי זכריה ומלאכי ע"כ. ויעי' בירושלמי מגילה (פ"א ה"ה) ד"ז שמונים וחמשה זקנים ומהם כמה נביאים מצטערין על הדבר כתב אלה המצות, שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה ומרדכי ואסתר מבקשים לחדש לנו דבר לא זזו משם ונשאו ונתנו בדבר עד שהקב"ה האיר עיניהם מן התורה כתיב כתוב זאת זכרון בספר. זאת מה שכתוב כאן. זכרון מה שכתוב בנביאים. בספר מה שכתוב במגילה. ויעי' רמב"ן על התורה בפ' שופטים בפסוק לא תוסיפו על הדבר. ויעי' בס' המצות להרמב"ן (בשרש הב') בסופו וז"ל כבר אמרו במגילה (דף י"ד) מ"ח נביאים כו' למדנו אותנו בזה כו' כל התקנות והגזירות אינן תוספת אבל הם גדר וסייג לתורה אבל מקרא מגילה היא תוספת לפי שנכתבה בתורה והוקבעה חובה לדורות אלא שסמכו על חיובה בק"ו הזה. ועל כתיבתה מן הרמז שמצאו כתוב זאת זכרון בספר עכ"ל הזהב. היוצא לנו מזה דבמה שהוסיפו מקרא מגילה דוקא מוכח דקבלו עליהם תורה שבע"פ. דבשביל זה מקרי אינו קצוב כיון דהוי הוספה על התורה. וגם מפני התקנות והגזירות שיוכלו לתקן נקרא אינו קצוב כנ"ל. גם יש להסביר זה הא דתורה שבע"פ מקרי דבר שאין לו קצבה. ע"פ מה שהובא בס' רמתים צופים בשם אדומו"ר הגאון הקדוש מאור הגולה כקש"ת מוהרי"ם זצ"ל בעהמ"ס וחי' הרי"ם. בשם רבו אדומו"ר הגאון הקדוש כו' מו"ה שמחה בונם זצ"ל על מה שהקשה המג"א (בסי' תצ"ד) כיון דקיי"ל דבז' בסיון ניתנה התורה. א"כ למה אומרים בו' בו זמן מתן תורתנו ע"ש ובחי'. ותירץ הרב הצדיק הנ"ל. שיש לדקדק מה שאומרים זמן מתן תורתנו ולא לשון קבלה כמאמרם משה קיבל כו' כי בקבלה אינו שייכות זמן. שבכל יום זמנו מוכן ועומד. לכן אמר זמן מתן. אכן עיקר ויסוד התורה נאמר (בפ' שופטים) ע"פ התורה אשר יורוך. וכן בכל דור ודור כמו שהצדיק גומר את הדין ע"פ תוה"ק כן יקים. והראה לנו השי"ת שקיים כדברי משה רבע"ה שהוסיף יום אחד מדעתו ולא שריא שכינתא עד צפרא ונתוודע לו שהתורה נתונה לנו במתנה להצדיקים וחכמי התורה וזהו היום ביום הששי תיכף ולכן אנו אומרים ביום הששי זמן מתן תורתנו עכ"ד ודפח"ח. יע"ש. ולאשר נתנה התורה לחכמים אשר כפי שיגזרו ויחדשו אז בהכרח יסכימו לזה גם בשמים. וכמו שהבאתי בהקדמה ב' דרשות הר"ן ז"ל (דרוש ה') שאף אם יהיה שכל האנושי היפך האמת בכל זאת ההלכה כמו שיפסקו החכמים בארץ וגם בשמים יסכימו לזה כמו דאמרינן בפסחים (דף קי"ד) אין משגיחין בבת קול דלא בשמים הוא ומ"ה קיי"ל בח"מ (סי' ב') דב"ד מכין, ועונשין שלא מן הדין כפי הצורך שעה א"כ אין לך דבר שאינו קצוב יותר מזה

ז) לפ"ז מתורץ קושיית התוספ' בשבת הנ"ל. שהקשו ממסכת ע"ז דמשמע דאם הי' כופה עליהן לא היה להן טענת מודעא והכא אמר דמודעא רבה לאורייתא. דאפשר לומר דלע"ג רצה לתת תורה שבכתב ולא רצו לקבלה, כמבואר בספרי פ' זאת הברכה וז"ל בתחלה הלך לבני עשו ואמר להם מקבלין אתם את התורה אמרו לו מה כתיב כה אמר להם לא תרצח כו' ועל כך הבטיחו אביו ועל חרבך תחיה כו' עכ"ל. א"כ יפה אמרינן בע"ז שהאומות יאמרו כלום כסית עלינו ההר כגיגית אבל אם הי' כופה עליהם ההר כגיגית לא הי' להם טענת מודעא כקשית הרשב"א דדינא דמלכותא דינא. ובזה לא שייך תירוצי דהוי דבר שאין לו קצבה דהא תורה שבכתב יש לו קצבה. וא"כ מחוייבים לשמוע מצד דד"ד [דמספרי הנ"ל נראה שלא רצו לקבל גם תורה