בכורי שלמה חלק א קכה

דקפיד קרא רק על וודאי גזל ולא על ספק גזל

טז) לכאורה יש להקשות על הרב מוצל מאש ועל הרב חו"ד דבספק עשה מה"ת אסור אף להרמב"ם ובקרבן צריך להיות וודאי ולא ספק איך נפרנס סוגיא דתמורה (דף כ"ט.) דאמרינן שם וכל היכי דאסור להדיוט לא בעי קרא והא טרפה דאסור להדיוט ומעטי' קרא מגבוה כו' אצטריך סד"א ה"מ דנטרפה ואח"כ הוקדשה כו' יע"ש. ואמאי לא מתרץ דאצטריך היכי דהוי ס' טריפות או ס"ס דאז אצל הדיוט מותר מה"ת ואצטריך קרא לאסור דלקרבן פסול דאי ממשקה ישראל הו"א כמו דלהדיוט מותר ספק טריפה מה"ת ה"ה דמותר לקרבן אצטריך קרא לאסור ואין לתרץ עפ"י מה דאמרינן בבכורות (דף מ"א:) איצטריך קרא למעוטי ספיקא ובפ"ק דחולין (דף כ"ב:) גבי תחילת הציהוב שבזה כו' יע"ש. ז"א יעי' בתוס' חולין שם ד"ה אצטריך וביומא (דף ע"ד.) מה שכתבו לחלק בענין זה ולפי חילוקם אצטריך קרא הכא למעוטי ספיקא. שבתי וראיתי בשו"ת בית אפרים חאה"ע (סי' ב') שהביא בשם רבו לתרץ דעת הרמב"ם כמו שחידש הח"ד הנ"ל. והקשה עליו ממנחות (דף ה':) מן הבקר ל"ל ות"ל מק"ו מבע"מ והא שפיר אצטריך קרא לספק טריפה יע"ש ונלפע"ד לכאורה לתרץ קושיתי מתמורה דמשו"ה לא משני דאצטריך קרא למעוטי ספיקא כיון דידע דבקרבן איכא חזקת חיוב וכבר הוכיח בש"ס חולין (דף י':) דאזלינן בתר חזקה ושוב לא אצטריך קרא למעוטי ספק טריפה אולם עדיין קשה תינח בשאר קרבנות אבל בעולת נדבה באומר הרי זו עולה דליכא חזקת חיוב עדיין אצטריך קרא למעוטי ספק טריפה לכן נלפע"ד לתרץ דלא אצטריך קרא דמן הבקר על ספק טריפה דזה נלמד ממה דכתיב תמים דצריך שיהיה בוודאי תמים וכמש"ל הח"ד מש"ה אצטריך לחלק בין נטרפה ואח"כ נתקדשה וכו' [ולפ"ז נבין בטוב טעם ודעת מה שתי' בתמורה שם אח"כ סד"א ה"מ היכי דלא היתה לה שעת הכושר דנולדה טריפה ממעי אמה כו' קמ"ל ע"כ. דלכאורה אינו מובן החילוק בין אם נולדה היתה טריפה או אח"כ נטרפה. אולם לפי מה שהצעתי מובן החילוק דהוי אמינא דהא דס"ס אסור לקרבן דוקא בלא היתה לה שעת הכושר דאז עדיין לא אתחזק הרוב להיתר אז אסור לגבוה כיון דלא שייך בזה לאוקמא על החזקה דמעיקרא דהא נולדה כך אבל אם היה לה שעת הכושר הוה אמינא דלוקמי אותו על חזקה דמעיקרא משו"ה צריך קרא לפוסלו לפי זה מיושב קו' הב"א ממנחות הנ"ל] שוב ראיתי בשו"ת שו"מ (מהד"ת ח"ג סי' ל"ה) שהקשה על הח"ד ממנחות (דף ה':) ולא הרגיש שכבר קדמו בזה בשו"ת בית אפרים. ותירץ אף דלהדיוט שרי ומן הבקר אתי על עולת חובה אינו יכול לפטור עצמו מה שחייב להביא קרבן יע"ש

יז) אולם לכאורה יש להקשות לפי מה שהעלתי דבקרבן גם ספק וס"ס פסול בטריפות לקרבן א"כ לפי מה דאמרינן בסוכה (דף ל'.) והבאתם גזול ואת הפסח וגו' גזול דומיא דפסח כו' והנה בקרבן אף ס' בעל מום ג"כ פסול כיון דצריך שיהיה בוודאי תמים כנ"ל אם כן נימא גם גזול פסול בספק דומיא דפסח. אמנם באמת אינו קושיא דהא גדולה מזו מצינו במהב"ע דבשוגג לא שייך מהב"ע כמו שכתבתי לעיל (באות ט') בשם הר"ת בס' הישר וזה פשוט דאם הקריב קרבן שהוא טריפה בשוגג ג"כ פסול ואינו מכפר וא"כ חזינן דלא לכל מילי אתקש גזול לפסח וא"כ כש"כ ספק גזל שהתורה התירה בפירוש להדיוט דוודאי לא הוי מהב"ע ועדיף מעבירה בשוגג ויעי' בחת"ס בחי' לפ' לולב הגזול

יח) ומ"ש כ"ג שם דאפילו באין לו רק של גזל לא ניתן לדחות אפילו בספק גזל משל חבירו כדי לקיים המצוה כו' עכד"ק. יעי' בספר עטרת חכמים שתירץ קושית התוס' בר"פ לולב הגזול כעין זה יע"ש. והיוצא לנו מדבריו דבכעין נ"ד ליכא חשש משום שאינו שלו כיון דהמוכר העובד כוכבים גזזו והאוונכרי מברך עליו הוי יאוש בידיהו וש"ר ביד דידן ורק החשש משום מהבב"ע שנעבדה העבירה על ידי המוכר העובד כוכבים הגזזו וכיון דנוגע רק לענין איסור שוב מהני ס"ס או רוב כמ"ש לעיל

יט) ומ"ש כ"ג דיש לחקור אי שייך בהני אוונכרי איכא לברורי לגבי מי שמכר לו הקרקע להש"ך (בסי' ק"י בכללי ס"ס אות ל"ה) שהוכיח מזבחים (דף ע"ד.) דביש לברר על ידי בדיקה ס"ס אסור והפר"ח דחאו עכ"ד. הנה יפה כתב כ"ג ע"פ דברי הנוב"י (מהד"ק חיו"ד סי' ר"ה ונ"ז) דצריך שיתבררו שני הספיקות וכאן לא יצוייר להתברר ספק שמא אבותיו גזלוה ושוב א"צ לברר כלל. וכדברי הנו"ב מצאתי בשו"ת הגר"ע איגר (סי' ע"ז) ובח"ד (סי' ק"י) ובפרי תואר (סי' ט"ז סק"ז) ובביאורי מהרש"ל על הסמ"ג ה' נדה הובא בשו"ת בית יעקב (סי' פ"ד) ובישועות יעקב (א"ח סימן ח') וביו"ד (סי' א') יע"ש. אולם בנ"ד בלא"ה א"צ לברר כיון דאיכא רובא וס"ס דרוב מסייע דאבותיו גזלוהו והוי ס' גזל אצלו או דהוי שוגג וספק השני שמא אינו גזל כלל ובכה"ג לכ"ע א"צ לברר. וכן מצאתי בשו"ת חת"ס (חאו"ח בליקוטיו סי' י"א) שתירץ קושית הכ"מ בה' מעשר (פי"א ה"ג) דאה"נ כי היכי דהחמירו ברוב ה"נ החמירו בס"ס מיהו היינו בס' השקול אבל הכא הוי ס"ס וגם רובא דהא הספק שמא עישר הוי רובא דרוב ע"ה מעשרים והיכי דאיכא תרתי לא החמירו רבנן יע"ש. א"כ מוכח דבמקום רובא וס"ס א"צ לברר שישאלו עד שידעו בוודאי שעישרו. ואם כן ה"ה בנ"ד כיון דהוי רובא וס"ס ביחד לכן א"צ לברר. עוד נלפענ"ד דבאוונכרי א"צ לברר ע"פ מ"ש הרמ"א ביו"ד (סימן פ"ג) ואפילו בשאר דגים אין להחמיר לפשפש ולבדוק אם יש ביניהם דגים טמאים וע"ש בש"ך (ס"ק י"א) דאחזוקי איסורא לא מחזקינן ואפילו היכי דאיכא לברורי יעי' בחולין (דף נ"ו:) ולא היא אחזוקי ריעותא לא מחזקינן יע"ש ברש"י

כ) ומה שהעיר כ"ג (באות ה') על מה שכתבתי דלמ"ד ג"נ מדרבנן אסור לא שייך בזה שמא יתברר אח"כ שהיה אסור למפרע דכבר כיילו לן דבדרבנן עבדינן עובדא והדר מותבינן תיובתא ולא ניחוש אף אם יתברר אח"כ שהיה אסור ע"כ דברי. והשיג כ"ג עלי מדברי הנו"ב (מהד"ת חאה"ע סי' ל"ה). לפע"ד אינו השגה. דהנה בעירובין (דף ס"ז:) כתב רש"י בד"ה בדאורייתא מותבינן תיובתא וז"ל באיסור של תורה וחכם מורה בו היתר ויש בתלמידים שיודע להשיב ישיב קודם מעשה שלא נעבור על ד"ת אבל בדרבנן כגון ע"ח שבקינן לחכם לעשות כהוראתו עכ"ל. א"כ שפתי רש"י ברור מללו מדכתב שלא נעבור על דברי תורה דבדאורייתא איכא למיחוש שמא על ידי קושית התלמיד יחזור החכם מהוראתו ואז אכל איסור דאורייתא למפרע מ"ה מותבינן תיובתא והדר עבדינן אבל בדרבנן דאף אם החכם יחזור מהוראתו ונתברר שאכל איסור דרבנן לית לן למיחש בזה. והסברא נראה לפע"ד ברור כשמש דבשלמא, בדאורייתא כשיתברר דהוא אסור הוי ספיקא דאורייתא אבל בדרבנן הוי רק ספק דרבנן ולקולא וא"כ לא אכל איסור כלל אף אם יתברר דהיה אסור ואף דבמקום שאפשר לברר גם ספק דרבנן להחמיר וכמ"ש החו"ד (סי' ק"י) מ"מ בזה יפה כ' הנוב"י דאביי תלמידו דרבה ולא בר פלוגתי' ולא בא רק לשמוע מה שישיב על הקושיא וסמכינן שבוודאי הרב יש לו טעם נכון ויעיין בש"ך יו"ד (סי' רמ"ב סקי"ב) ומשום סברא זו הוי כמו ס"ס להקל בדרבנן דאז א"צ לברר בדרבנן דדוקא בדאורייתא אף דהוי כמו ס"ס מ"מ גם בס"ס היכי דאפשר לברר צריך לברר לכמה פוסקים ומ"ה מותבינן תיובתא והדר עבדינן עובדא אבל בדרבנן דנחית חד דרגא היכי דהוי ס"ס א"צ לברר ולמדתי זה ממה שכתבתי לעיל (באות י"ט) בשם החת"ס דאף בדאורייתא היכי דהוי רובא וס"ס א"צ לברר א"כ ה"ה בדרבנן דנחית חד דרגא דאף בס"ס גרידא א"צ לברר. לפי"ז בנ"ד שהעלתי במכתבי הראשון לפי סברת החק יעקב (סי' תנ"ד) דהחשש גזל באוונכרי הוא מיעוטא דמיעוטא וגזל עובד כוכבים הוא מדרבנן כמו שהעלתי שם לרב אשי א"כ הוא דומה ממש להא דעירובין בתלמיד עם