בכורי שלמה חלק א קכד

יג) ומ"ש כ"ג (באות ד') להשיג דאפילו ס"ס לחומרא לא מהני בברכות ע"כ. יעי' בס' בני חייא בא"ח (סי' שפ"ז) בשם כמה פוסקים דספק ברכות להקל היינו בדליכא אלא ספק אחד אבל היכי דאיכא תרי ספיקי לחומרא אזלינן בספיקו לחומרא ומברכין וכן העתיק בשמו בס' יד מלאכי בכללי הדינים (ערך ס') בלי חולק. וכ"נ מאו"ח (סי' תרפ"ט) ומס' ברכי יוסף שם (באות טו"ב) בשם הס' בית דוד (סי' רס"ח) יע"ש. ואף להפוסקים דלא מהני ס"ס בברכות מ"מ היכי דבלא"ה רבו הפוסקים לברך מודו דמברכין וכ"כ בס' ארצות החיים (סי' ז' סק"כ) יע"ש. וה"ה בנ"ד דבלא"ה הוכחתי דרוב אינם גזלנים ועוד דהרוב מורה דאבותיו גזלוהו והוי ס' גזל אצל המוכר ומותר בכגון זה כ"ע מודים דסמכינן על ס"ס אף לענין ברכה. ועוד דכבר העלה הרדב"ז (בסי' תרכ"ט) דלא אמרינן ספק ברכות להקל אלא כשהמחלוקת בברכה אבל כשהמחלוקת במצוה עצמה ואנן נקטינן כחד מינייהו מצינו לברך ע"כ. הביאו גם כ"ג. ונלפע"ד להביא ראיה לדבריו מדברי הראב"ד (בסוף ה' מילה) שצריך לברך על מילת אנדרוגינוס מפני שספק לחומרא מדאורייתא יע"ש בכסף משנה. א"כ חזינן דכיון דהיכי דספק על גוף המצוה יכולין לברך מספק וא"כ כש"כ בס"ס לחומרא. ועי' בשו"ת והשיב משה (חא"ח סי' כ') שכ' דאף אם היה חשש דאורייתא על האתרוגים המורכבים הלא כיון דאין מבורר פיסול האתרוגים המורכבים בודאי ויותר מסתבר להכשירן א"כ עכ"פ לא הוי רק כספיקא דדינא ואם כן בספק מורכב כגון אתרוגי קארפו הוי ס"ס עכ"ד. וקשה דאיך מהני ס"ס הא עכ"פ לא יוכל לברך עליהם. אע"כ כיון דהספק הוא על המצוה עצמה נוכל לברך וכן יש להוכיח משו"ת בית אפרים (חא"ח סי' נ"ו) באופן זה יע"ש. וכן יש להוכיח מס' בית לחם יהודה ביו"ד (סי' רע"ט) בס"ת שיש בו טעות ונתערב חיפש ולא מצא יש להתיר משום ס"ס יע"ש. ויעיין ביעיר אוזן (ערך ב' אות כ"ט) דהעלה דגם המבי"ט ס"ל כהרדב"ז וא"כ ה"ה בנ"ד מדהוי ס"ס בגוף המצוה ושוב מהני גם לענין הברכה

יד) ומה שהעיר כ"ג שם וז"ל ובלא"ה היה לדון בסברת מעכת"ר משום ס"ס למ"ש בתשו' הרא"מ כו' אך להרא"מ בפי' לסמ"ג דלא אמרינן ספד"ר לקולא אלא בדיעבד וכן בס"ס דאורייתא לקולא עכ"ד. ומשמע שאפילו יהיה ס"ס המתהפך והגם שתמוה מסוגיות דעלמא שמתירין לכתחלה בס"ס איסור ערוה ואיסור מאכל ובדרבנן בס' אחד אפילו לכתחלה וכ"מ מתשו' הרשד"ם (סי' נ') ויעי' בשו"ת מוצל מאש (סי' י"ג) דכוונתו דדוקא לענין שהוא ל"ת שרינן ס"ס אפילו לכתחלה כו' אבל לענין קיום מצות ואפילו דרבנן לא שרינן אפילו באלף ספיקות כו' הרי החיוב מוטל עליו יעש"ב. והארכתי ע"ד הח"ד בפתיחה לס"ס ואכמ"ל. ועכ"פ בכאן לענין קיום המצוה דאתחזק חיובא לא מהני לצאת בס"ס עכ"ל הזהב. הנה דברי המוצל מאש הבאתי אני גם כן בקונטרסי פרי עץ הדר (אות קנ"ז) לסניף. אולם בנ"ד נלפע"ד גם הרב מוצל מאש מודה דמהני ס"ס דהנה לכאורה צריכים להבין סברת המוצל מאש דאמאי לא מהני ס"ס בעשה. ואף דכ' דאתחזק חיובא מ"ה לא מהני בס"ס. קשה לדעת הרשב"א בתשובה (סי' ת"א) דס"ס עדיף מרוב ועכ"פ לא גרע מרוב ורובא וחזקה רובא עדיף. א"כ עדיף מחזקת חיוב. אולם סברת המוצל מאש הוא כעין סברת הח"ד בפתיחה לס"ס. והרגיש בו כ"ג במ"ש הח"ד לתרץ דעת הרמב"ם ז"ל דבספק בעשה אף להרמב"ם יש להחמיר מדכתבה התורה תמים צריך שיהיה וודאי תמים. ומש"ה ס"ל להרב מוצל מאש דגם ס"ס לא מהני מדאינו וודאי. אולם עדיין אינו מובן דע"כ לא כתב הח"ד כן רק על ספק אחד דהוי לחומרא מדאורייתא ומש"ה מוכח שפיר רוב לדעת הרמב"ם דאינו מותר משום ספק רק משום רוב אבל בס"ס דהוא כמו רוב כהרשב"א הנ"ל ואמאי לא מהני ס"ס בעשה. ונלעפ"ד לתרץ דלכאורה קשיא דברוב טהור ברה"י כמבואר בתוספתא דטהרות ובנדה (דף י"ח.) דתשע צפרדעים ושרץ ביניהם דטהור יע"ש. והא בס"ס ברה"י מבואר בטהרות (פ"ו מ"ד) דכל הספיקות שאתה יכול להרבות ברה"י ספיקן טמא יע"ש. א"כ חזינן דס"ס גרע מרוב. ז"א קושיא דכבר עמד ע"ז הרב פ"י בק"א על הרשב"א. ומצאתי תירץ נכון ע"ז באחרונים דכל הענין דס"ס הוא משום דבחד ספק אף אם נימא דמדאורייתא אסור מ"מ אינו רק משום ספק והוי ספק השקול וא"כ הספק השני מכריע יותר להיתר מאיסור ועדיף מרוב עכ"פ ספק השקול. וודאי לא הוה ולכך מתירין בס"ס דכל ספק שאינו שקול לא מקרי ספק כלל. ולפ"ז בס' טומאה ברה"י דמסוטה גמרינן לעשות הספק כוודאי ואם כן פשיטא דבחד ספק לא שרינן ליה ולכך החמירו בס"ס ואף כל הספיקות שאתה יכול להרבות החמירו בכל הספיקות משום לא פלוג יע"ש. וא"כ זה דוקא בספק טומאה ברה"י מדספיקו טמא ועשאו כוודאי. אבל בנ"ד דנהי דגם בספק אחד מה"ת לחומרא מ"מ אינו בתורת וודאי רק משום ספק ושוב אם יש עוד ספק מצטרף לס"ס שהוא כרוב ואף דאיכא חזקת חיוב מ"מ ס"ס עדיף מרוב. וכמו שהביא בס' הפלאה ראיה דס"ס הוי כמו רובא דאיתא קמן דהרי ר"מ חייש למיעוטא וברובא דאיתא קמן גם ר"מ לא חייש למיעוטא. וכמ"ש המרדכי פ' הזרוע (רמז תשל"ז). ובס"ס גם ר"מ לא חייש למיעוטא. אולם צריכין לתרץ דברי המוצל מאש כיון דגם בספק אחד דהוא לחומרא בעשה מטעם דהתורה אמרה שיהיה בוודאי תמים וא"כ אם הוא ספק הוא אסור מצד וודאי מדאינו וודאי תמים. ושוב לא מצרף ס' השני שיהיה רוב כיון דספק הא' לא החליש הספק להקל בזה דכיון דאינו וודאי בוודאי אסור הוא מה"ת. וא"כ הוא דומה לספק טומאה ברה"י כנ"ל וא"ש דברי המוצל מאש. והנה הח"ד (בסי' ק"י) חידש לענין ס"ס במקום חזקה דכל שאין הס' במעשה המכשיר כל שעשה וודאי השחיטה רק שיש ספק אם היה נקב בוושט דאז לא מהני בה השחיטה מ"מ כיון דוודאי עשה בה המעשה המכשיר רק דאנו באין לומר שנעשה בה מעשה האוסרה עליך הראיה שנעשה בה מעשה חדש האוסרה ובכה"ג מהני ס"ס אף במקום חזקת איסור יע"ש. וא"כ בנ"ד כיון דנוטל אתרוג זה לברך ועושה מעשה המכשיר רק דהספק הוא שמא גזל ונעבדה בו עבירה בכגון זה עליך הראיה שנעשה מעשה האוסרה. וא"כ א"ש דהיכי דאיכא ס"ס לא שייך לאוסרה מטעם דאיכא חזקת חיוב ומטעם דס' האחד הוא להחמיר והוי כוודאי דהא עליך להביא ראיה שנעשה מעשה האוסרה ושוב בזה אינו כוודאי ומהני ס"ס לצרפו לרוב דבנ"ד ב' הספיקות נגד החזקה וממילא מותר בנ"ד לברך עליו דהוי כרוב ומודה המוצל מאש בנ"ד דמהני ס"ס

טו) באופן אחר נלפע"ד לומר דהרב מוצל מאש מודה בנ"ד דמהני ס"ס: דהנה סברתו פשוטה כמ"ש הח"ד בדעת הרמב"ם דעשירי וודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק ותמים וודאי ולא תמים ספק וקשה כנ"ל דהא רוב עכ"פ מהני ואמאי לא מהני ס"ס ואפשר לומר דס"ל כסברת התוס' בב"ב (דף כ"ד.) ד"ה לימא דרוב או קרוב הוי וודאי וכ"כ התוס' בנדה [דלא כסברת הכרתי בבית הספק (בסי' ק"ט) שכ' בדעת הרמב"ם דס"ל כסברת הרא"ש מפליזא הובא באסיפת זקנים בב"מ (דף ו':) דרוב לא הוי רק ספק והתורה התירה הספק] אבל ס"ס נהי דמהני מ"מ לא יצא מגדר ספק ואף דאינו ספק השקול עכ"פ וודאי בירור לא הוי ולא עדיף ס"ס מרוב לפי סברת הרא"ש מפליזא דאינו בירור ומש"ה במצות עשה לא מהני דצריך דוקא שיקיים העשה בוודאי. לפ"ז בנ"ד דנרצה לפסול האתרוג משום דנעבדה בו עבירת הגזל והא כל הוכחה דפסול גזל הוא משום דהבאתם גזול וגו' כסוכה (דף ל'.) א"כ מוכח דהתורה לא קפדה רק על וודאי גזל ולא על ספק גזל דהא חזינן דהתורה התירה ספק גזל כנ"ל וכיון דקפדה התורה רק על וודאי גזל לענין מהב"ע הוא דומה לל"ת ודוקא כשהספק בעיקר האתרוג אם הוא אתרוג או לימו"ן וכדומה אז צריך שיהיה וודאי אתרוג ולא ספק. אבל בנ"ד הוא וודאי אתרוג רק הספק הוא מטעם נעבדה בו עבירה והא מוכח