בכורי שלמה חלק א קכב

וכתב לי תשובה אשר אין לו הלבנון רק מה שיש בזכרונו ע"ד הפלפול להלכה למעשה וגם הוסיף בזה הערה נכבדה אחרי אשר האריך למעניתו לאסור אתרוגי קארפו בטוב טעם ודעת וז"ל ורק מה שהנני נבוך בשנה הזאת שנת השמיטה ושנינו בפ"י מה' דשביעית אין מוציאין פירות שביעית מארץ לח"ל ולפ"ד המבי"ט ובנו מהרי"ט דשביעית נוהגת בשל גוי והגאון החסיד בעל השלה"ק החמיר מאוד בזה כדבריהם ראוי להתעורר בדבר הוצאתם מא"י לחו"ל ב' הולכתם ממקום למקום. ג' שביעית תופס דמיו ד' ואין עושין סחורה בפירות שביעית. ה' בשהקונה ינהג בהם כבכל שנה וירקחם ויעברו עליהם זמן הביעור. ו' שאין מוכרין פירות שביעית במנין וכדומה להמעיין בזה בסוגית הש"ס בפסחים ובסוכה. ואמנם כי רוב חכמי ארץ ישראל שבאותו הדור הסכימו לדעת מרן הב"י ובס' פאת השלחן האריך בזה כו' ע"כ לשונו הזהב. והאריך בזה בפלפול נחמד ונעים שאין בזה שום חשש שביעית ומפני האריכות לא העתקתיו ואני כשפניתי מעט מעסקי עניתיו כיד ד' הטובה עלי ולא השגתי עוד תשובתו בזה. ועתה הנני להעריך לפני כ"ג אשר בעזה"י עלה במצודת שכלי לפלפל בדברי כת"ר הקדושים ולהצדיק נפשי מהשגותיו הנכבדות כי אתענג לשעשע באהבת תורה עם כ"ג ואתו הסליחה אשר אטריחו עוד בענין זה כי הכרתי ענותו תרבני ואינו ח"ו לקנתר רק להשתעשע עמו

ב) מה שכתב כבוד גאונו (באות א') להשיג עלי וז"ל במה שכתבתי לדקדק בלשונו שכתב דזה חששא רחוקה שהמוכר לישראל יהיה גזלן כו' וע"ז השיב דהרוב הוי דאבותיו או מוכריו גזלוהו דלגבי דידהו הוי ספק השקול והביא בשם הפ"י דהוי מיעוטא דמיעוטא גזלנין ועדיין לא ביאר שום סברא לחוש יותר על אבותיו שגזלוהו והניחו לו בירושה ממה שיש לחוש על העובד כוכבים המוכר לישראל כו' עכד"ק. לפע"ד הסברא פשוטה דכיון דיש ספק מי גזל אם המוכר הכותי בעצמו או אביו או זקנו עד אלף דור ונפל הספק בינו ובין אבותיו הרבים עד אלף א"כ הסברא יותר דהגזל נצמח מהרוב דהוא אבותיו והוי אצל המוכר רק ספק גזל משנאמר דהמוכר בעצמו גזלו והוי ודאי גזל אצלו. דהמוכר הוי רק מיעוטא דמיעוטא נגד אבותיו הרבים ולזה גם ר"מ לא חייש כדאמרינן בע"ז (דף ל"ד) ואף לשיטת המרדכי (בפ' הזרוע תשל"ז) שס"ל דלא מקרי מיעוטא דמיעוטא מה שהוא בתכלית המיעוט רק דומיא דגבינות בית אונקיא יע"ש. ה"ה בנ"ד ג"כ הרוב אין גזלנין ובהמיעוט גזלנין מסייע דהוי רק ספק גזל אצל המוכר וא"כ הוא דומה לגבינת בית אונקיא ולא חיישינן לי' כלל אליבא דכ"ע

ג) ומה שהשיג כ"ג שם למה הוצרכתי לומר דהוי ספק השקול לגבי אבותיו לחוד כיון דעיקר תירוצי דלגבי האוונכרי לגזוז בעצמם לעשות הספק בידים אסור אבל לגבי העובד כוכבים המוכר הוי רק ספק גזל. כלומר וא"כ אף אם נימא דרובא גזלנין מ"מ לגבי המוכר הוי רק ספק גזל דמותר לעובד כוכבים ולדידן מותר כשגוזז המוכר הכותי כיון דלגבי הנכרי המוכר רק מיעוטא עכד"ק. נלפע"ד דהוכרחתי לומר דהוי ספק השקול אם הוא גזל כלל דאם נימא דהוי רובא גזל רק דלגבי המוכר הוי מיעוטא אז לגבי המוכר לא מקרי ספק גזל רק ודאי גזל משום הרוב ונעבדה בו עבירת הגזל בשביל שגזזו. ואף דהרב הפמ"ג בריש שער התערובות (חקירה ג') העלה דלא אזלינן בנכרי בתר רוב וכ"כ בשו"ת חתם סופר (חיו"ד סי' קי"ט) וכבר קדמם בזה הרדב"ז בתשובה (ח"ג סי' תקמ"ז) יע"ש. מ"מ בנ"ד כ"ע מודים דאזלינן בתר רוב כיון דהוא לחומרא וכמ"ש בנו"ב (מהד"ת חאה"ע סי' מ"ב) דהא דלא אזלינן בב"נ בתר רוב דוקא להקל אבל להחמיר בוודאי אזלינן בתר רוב דלא עדיפא מישראל יע"ש. ואף שכ"ג הביא (באות ו') דברי שו"ת ברית אברהם (חיו"ד רסי' כ"ד) שהעלה דלהחמיר לא מהני רובא אצל ב"נ אשתמטתי' להרב ברית אברהם במחכת"ר דברי הנוב"י שהבאתי ודבריו מוכרחים מסנהדרין (דף נ"ח) יע"ש וא"כ בנ"ד הוי אצל המוכר הכותי מצד הרוב וודאי גזל מ"ה הוכרחתי לומר דהוי ספק השקול אם הוא גזל כלל ולהצד דהוי גזל יש רוב דאבותיו גזלוהו ומ"ה לא חיישינן למיעוטא דשמא גזלו המוכר בעצמו והוי רק מיעוטא דמיעוטא ובפרט לשיטת הפ"י שהבאתי

ד) ומה שהשיג כ"ג שם וז"ל ודהפ"י שאין לחוש רק משום חומרא בעלמא ע"כ דמיירי גם על השדות שיש להם בירושה מאבותיהם ע"כ לשונו הזהב. לא זכיתי להבין הלא הפ"י כ' זאת על אוונכרי דהוי רק מיעוטא דמיעוטא גזלנין ואני ג"כ מיירי מאוונכרי וא"ש סברתי

ה) ומה שכתב כ"ג שם להשיג וז"ל ואולם בעיקר יסוד דבריו דלפמ"ש התיבת גומא (פ' נח) כו' וכ' דבס' גזל דמותר לישראל ואי הוה אסור לעובד כוכבים קשה מי איכא מידי דבזה לא שייך סברת הר"ן בסנהדרין דדין גזל ישנו גם בישראל ולא הבנתי דמ"ש ס' גזל מכל הספיקות דשרי מה"ת לישראל דלא שייך בס' מי איכא מידי כיון דמ"מ גוף האיסור נאמר לגבי' וכיון דודאי גזל ישנו גם בישראל דממילא בספק גזל לא גרע משאר ספיקות וכה"ג כתבו לענין שיעורין דלא ניתנו לב"נ דהיינו כיון דסתם אכילה בכ"ש רק הלמ"מ דלעונשין אין חייבין אלא בכזית וכמ"ש המל"מ בה' חמץ (פ"א ה"ז) כו' עכ"ל. ולפע"ד אינו השגה. דהנה בחולין (דף ל"ג) הקשו התוס' בד"ה אחד על הא דאמרינן שיעורין לב"י נאמר ולא לב"נ הא מי איכא מידי וכו'. ותירצו דאף דכותי אסור במשהו בשר וגיד ועצם וישראל לא מתסר אלא בכזית הא אמר ר"י ח"ש אסור מה"ת עכ"ל. וכוונתם דכל דאסור עכ"פ אף דאינו לוקה לא שייך בי' מי איכא מידי דלישראל שרי. לפי"ז נלפע"ד לדחות מ"ש הפמ"ג ביו"ד (סי' ס"ב) בשם הרב מהר"ר יעקב דאבמה"מ ח"ש מותר משום דהטעם דח"ש אסור משום חזי לאצטרופי ואבמה"ח בחלקו בחוץ פטור לא שייך הטעם דח"ש יע"ש. ואף דדפח"ח אולם דבריו אינם להלכה דא"כ הדרא קושית התוס' לדוכתא מי איכא מידי ולדבריו לא שייך תירוץ התוס' דהא באמה"ח גם ח"ש מותר ויעי' ברמב"ם בה' מלכים (פרק ט') שכ' ג"כ דלא ניתנו שיעורין בב"נ. אע"כ דלא כדבריו. וגם באמה"ח ח"ש אסור מה"ת. לפי"ז א"ש בכל הספיקות אף דבישראל מותר מה"ת ובב"נ אסור מה"ת מ"מ כיון דעכ"פ ספיקא דאורייתא עכ"פ מדרבנן להחמיר שוב לא שייך בי' מי איכא מידי דלישראל שרי כיון דעכ"פ אסור מדרבנן כעין תירוץ התוס' הנ"ל. ואין לדחות דזה דוקא בח"ש שאסור מה"ת אבל באיסור דרבנן דקיל לא ז"א דמצינו דאיסור דרבנן חמיר מח"ש דשבועה חלה על ח"ש מדלא הוה מושבע ועומד מהר סיני עליו. אולם על איסור דרבנן אין שבועה חלה מדהוה מושבע ועומד עליו מלא תסור וכמ"ש ביו"ד (סי' רל"ט ס"ו) יע"ש בש"ך סק"ך בשם תשובת מהרלב"ח (סי' ק"ג) לדעת הר"ן יע"ש, וא"כ א"ש דבכל הספיקות אף דמותר מה"ת אצל ישראל מ"מ מדאסור עכ"פ מדרבנן לא שייך בי' מי איכא מידי דלישראל שרי והוא כ"ש מח"ש שאסור שכ' התוס' אבל לענין גזל דכבר העלו האחרונים דס' גזל התירה התורה מקרא דמי בעל דברים דיליף מיני' הממע"ה. וכמ"ש בקונטרסי (אות פ"ג) וגם מדרבנן מותר ס' גזל ולא החמירו בזה ואפשר שטעמו עפ"י מה שכייל בט"ז ביו"ד (סי' קי"ז) ובח"מ (סי' ב') דמה שהתירה התורה בפירוש לא יכלו חכמים לאסור והוא כעין מ"ש התוס' בב"מ (דף ס"ד:) וכיון דבס' גזל מותר גם מדרבנן הדרא הקושי' מי איכא מידי דלישראל שרי כו' דבזה לא שייך סברת הר"ן בסנהדרין דדין גזל ישנו בישראל דהא ס' גזל לא שייך כלל בישראל ושרי אף מדרבנן אע"כ דגם בב"נ מותר ס' גזל וא"ש תירוצי על קושית הט"ז על הלבוש מאונכרי וכעת מצאתי עוד כתירוצי דבאוונכרי הוה ס' גזל בנוב"י (מהד"ת חאו"ח סי' קל"ג)

ו) אולם לכאורה נוכל לשדות בו נרגא דהא כתבו התוס' בחולין שם לר"ל דאמר ח"ש מותר מה"ת כדי שלא יקשה עליו דלמא לית לי' ההוא כללא כו' יע"ש. ולפמ"ש למה הוצרכו התוס' לומר כן כיון דר"ל עכ"פ מודה דמדרבנן ח"ש אסור א"כ שוב נוכל לתרץ גם לר"ל קושי' זו דמי איכא