בכורי שלמה חלק א קכ

זה יע"ש שהאריך לפלפל. וכעין זה העלה בשו"ת זכרון יצחק (סי' ק"ח) למ"ד ביו"ד (סצ"ט) דעצמות איסור מצטרפין משא"כ באמה"ח ועי' ב"ח יו"ד (סי' ס"ב) ואם כן נ"מ דב"נ מצווה על אמה"ח בנתערב עם היתר. ורק אי בד"נ לא שייך ביטול ליתא לכ"ז. ואף להפמ"ג (בסי' ס"ב בש"ד סק"א) שצידד באמה"ח דחייבה התורה אף שלכד"א הרי גידין ועצמות מצטרפין ליתן טעם מ"מ לרש"ל (שבועות כ"ג) בתוס' ד"ה דמוקים דלר"ש דכ"ש למ' לוקין גם שלכד"א ואם כן בב"נ דלא ניתנו שיעורין חייב גם בשלכד"א ועי' בשו"ת רע"א ובדו"ח באוכל אמה"ח שלכד"א ואכמ"ל. ובשו"ת פני אריה (סע"ד) האריך בטוב טעם בישוב קושית הש"א הנ"ל. וע"ע בשו"ת בנין ציון (ח"ב סי' קי"ח) ותירוצו הראשון מבואר ג"כ בחת"ס חיו"ד (סוסי' ע') ותירוצו השני דנ"מ אי אית ליה לב"נ בשר מה"ח אי להושיט לו אף אבר שלם וכבר הקדימו הפ"א ודחאו דהיכי שאם לא יושיט לו איסור זה יאכל איסור אחר ליכא נתינת מכשול. והארכתי לפלפל בכמה אופנים ואכמ"ל

ב) ואמנם במה שכ' לבוא מצד ס"ס להקל לגבי עובד כוכבים המוכר לישראל ולא הוה משם אחד כיון דהספק האחד מתיר יותר מחבירו דאף אי גזלוהו אבותיו הוי אצל העובד כוכבים המוכר לישראל רק ספק גזל דמותר לב"נ דלא מועיל רק דלא מקרי נעבדה בו עבירה אם גזזוהו. אבל אם לא גזל הוא ולא אבותיו מותר לאוונכרי גופי' לגזוז בעצמו. והיינו דלגבי עובד כוכבים המוכר ליכא רק ספק אחד כנגדו דאי גזלו אבותיו ממילא הוי לגביה ספק גזל ולא הוי ספק השקול ורק להש"ך (בסי' ק"י סקט"ו) במחודשים דלעולם אנו צריכין להתחיל דלמא אין כאן איסור כלל. ואיך נוכל להתחיל ספק דלמא גזלוהו אבותיו הלא יותר טוב להתחיל דאין כאן אפילו ספק איסור שלא גזל כלל שמתחלה צריכין לדון אם יש כאן כלל דבר זה שאתה רוצה לאסור בשבילו ול"ד לעובדא דמהרא"י דהכא לא הוי הספק השני מתיר יותר דמוכרח לומר שגזל מאבותיו וכנ"ל. ותו דזה רק במקום שהספק השני היה מועיל לצרפו לרוב אבל הכא גם בשני הספיקות לא הוה רק בגדר ספק אחד השקול דאזלינן לחומרא וכמ"ש התוס' בסוגיא דפ"פ דס"ס לא מהני נגד רובא. ואולם להפנ"י בכתובות שם דמהני ס"ס אף במקום רובא דברצון למהוי פלגא ופלגא ועי' בכו"פ בבית הספק דהיא מחלוקת הרמב"ם וראב"ד בשפחתו של מציק אי שייך רוב במקום ס"ס ועי' בשו"ת תפארת צבי חיו"ד (סוסי' ס"ה) ובשו"ת תשואות חן (סי' ט"ז) ובשער נפתלי לאה"ע (סי' י"ג) בד"ה ובענין מעוברת ומניקת חבירו יעש"ב ובשו"ת אבני קודש (סי' י') ועי' בשו"מ תנינא (ח"א סי' כ') מ"ש לחלק בזה לפי דרכו יעו"ש בפלפולו. ובעיקר החקירה בספק משם אחד שכ' הפלתי מהה"מ פ"ג מה' אס"ב ה"ב היה לו להביא מפורש מדברי הרמב"ם דהוי ס"ס בה' בכורים פי"ב הכ"א יע"ש בראב"ד ובכ"מ ובט"ז יו"ד (סי' שכ"א ס"ק י"א). והכו"פ הרבה בקושיות דהא על הרוב הן משם אחד ועיין שם בחו"ד שמחלק במקום דאיכא ריעותא ברורה כגון בפ"פ שלא נמצא לה בתולים רק שיש שני עניני מתירין ואין ספק אחד תלוי בחבירו בעינן שיהיה משני שמות אבל בספק ריעותא א"צ שום תנאי וע"ש בביצת אדם בכללי ס"ס (סנ"ג) וגם בזה לא יתיישבו כל הס"ס שהעיר הכו"פ וגם לא משמע כן מכמה סוגיות והפ"ח (כלל י"ב) כ' מתשובת רשב"א (סי' אלף ת"ו) שכ' שיש להתישב בדבר והבין משום דהוה משם אחד כיון שהגיעה לכלל שנים ליכא לספוקי אסימנין וכ"כ הב"ש (בסקנ"ה סקכ"א) אבל בת' הרשב"א (סי' רצ"ח) דבספק הכניס עובד כוכבים ידו ונתק הסרכא דמותר מטעם ס"ס וע"כ כיון דאיכא תרי צדדים להתיר וכמ"ש המנ"י בקוה"ס (סעיף י"א סק"כ) ומ"ש שצריך להתיישב דאינו מתהפך דאם הביאה ב' שערות ל"ל דהוי שומא ושלא הגיעה לשנותיה והוי חד ספק ועי' ט"ז יו"ד (סט"ו סק"ד) ומ"ש התוס' דשם אונס חד דאת"ל ברצון ל"ל בקטנות דלא שייך רצון וכמו שדחה הכו"פ דהתוס' מכח ס"ס המתהפך דל"ל ספק ברצון ודלמא קטנה וכ"מ מפרש"י ותוס' גיטין מה"ב בס"ת ביד עובד כוכבים כיון דאיכא תרי צדדים שנכתב לשמה וכיון שהאיסור מכח העובד כוכבים צריך לדון תחלה אי כתבו וא"צ להתהפך אם כתבו לשמה וכ"מ מהכ"מ (רפ"ט מאס"ב ופ"י משחיטה ה"ו) וביו"ד (קפ"ז סעיף יו"ד בהג"ה). ובזה יונח גם עיקר הסברא דמשם אחד כיון דס"ס מטעם רוב לרשב"א וברוב סנהדרין אזלינן בתר המחייבין מטעם אחד רק דתלוי אם האיסור מצוי ובדאיכא תרי צדדים להקל הוי אינו מצוי ודעת הכנפי יונה ביו"ד בדיני ס"ס דאף להתוס' אינו רק בספק אונס דרוב יש לו קול אבל בספיקות גמורות אפשר דמש"א מהני ובבית יצחק בשעה"ס (סי' י"ז) האריך דש"א מדאורייתא הוי ס"ס גמור רק דחכמים החמירו במיעוטא דשכיח יעש"ב. וכבר מבואר בפמ"ג בש"ד סק"א שנסתפק אי מש"א לא הוי ס"ס מה"ת או מדרבנן ועי' במל"מ פי"ח ממעשר ה"ח דרבנן החמירו אפילו בס"ס כו' יעש"ב ואכמ"ל

ג) ובלאו הכי הרי להרא"מ בפי' לסמ"ג ה' מגילה והובא בפ"ח או"ח (סי' תקפ"ט) דס"ס בתרי גברא לא אמרינן ולכך טומטם אינו מוציא אפילו את מינו ועי' בשו"ת מוצל מאש (סי' י"ג) ובשו"ת חמדת שלמה חאה"ע (סי' י"ז) משש"ב. והכי נמי הספק בתרי גופי אם אבותיו גזלוהו וגם על המוכר לישראל בעצמו ועבפ"ח בכללי ס"ס (ס"ק יו"ד) שהביא ג"כ דברי הרא"מ וע"ש בכלל י"ב מ"ש מהרא"י והא בלא"ה דספק הראשון מדאורייתא הוי בתרי גופי וי"ל דעדיפא מיניה קאמר. ולק"מ להב"ש (סי' ב' ס"ק י"ד) וכן במנ"י (כלל וסי' ק' ס"ק כ"ד) ומסיק דבספק חלל שבאנו לדון רק על האלמנה מאותה משפחה ובה נולדו הב' ספיקות יחד כשנשאה והכא נמי כשבאנו לדון על הנולדים אם נולד מעז שביכרה. ועי' בשו"ת תפארת צבי (סי' ס"ה) שני גופין אמרי' אם לא הוחזק איסור ובספ"א בגבינות לא הוחזק איסור על הפרה כו' וע"ע בשו"ת זית רענן (ח"ב סמ"א אות ג') דאפ"ל דרשב"ץ ס"ל כרשב"ם (ב"ב קל"ד:) גבי י"ל בנים דנאמן משום ס"ס דהוי בשני גופים ובהא דטומטם י"ל כתי' הט"א שם ועי' בשעה"מ ה' מקוואות (כלל ג') בד"ה ודע (ובפי"ט מאס"ב הכ"ג) ובספרי זכ"י בריש יבמות בתוס' ד"ה או שנמצאו ואכמ"ל

ד) וגם דלהפמ"ג ביו"ד (סי' י"ז במש"ז ס"ק ט"ז ובפתיחה כוללת לה' ברכות (אות ד') דאפי בס"ס לקולא בברכות וא"כ לא שייך כאן משום ס"ס דא"כ יצטרך לבטל הברכה על הלולב וע"ש באו"ח (סי' ז' במש"ז) בד"ה שאלה דמדלא כ' בסתע"ג ס"ו דיטיל מים וישפשף ש"מ דאפילו ס"ס לא מהני ורק דזה לא חשיב ס"ס כיון דצריך לעשות בידים וכמובא ג"כ בפמ"ג (בר"ס תס"ז.) ובזה ניחא ג"כ הב"י בסקנ"ח בטיבולו במשקה שחולק ער"י שיביא עצמו לידי חיוב. ובלא"ה לכמה רבוותא דס"ס בפוסקים לא חשיב ס"ס וכמ"ש הכנה"ג בחאה"ע (סי' ס"ח) הגהות הטור (אות כ"ב) ועי' בספרי זכ"י בסוף תשובתי הראשונה ליומא (ס"ג) ד"ה ובעיקר דהמנ"י כו' מ"מ מבואר כן דהפמ"ג מהא דלעיל וכן ביעיר אוזן להרחי"ד אזולאי במערכת סמך (אות ל"ג שהכריע דאפילו בכמה ספיקות טובא אין לברך וגם בחי"א (כלל ה' אות ו') וע"ש בנש"א שהביא דהפר"ח באו"ח (סימן תפ"ט) דטעם התה"ד שהובא בב"י משום ס"ס והשיג עליו אולם עי' בש"ך יו"ד (סי' כ"ג סק"ח וסי' פ"ד סקנ"א) דספיקא דפלוגתא עדיף מספק בגוף המעשה ועי' בח"י (סתס"ז סק"י) ובמנ"י בתורת השלמים מחודשים (סעיף א' וב') ועי' פמ"א ח"ב סי' א') ד"ה ועוד אומר אני כו' שנראה שחולק עליו וכ"ה בשו"ת שבס"ס בלח"י על יו"ד שחולק על הש"י בזה שלא היה לפניו התורת השלמים ומחידושיו שבירר דבריו

[ויש לפלפל ג"כ דגם בספק ברכה דהוא דרבנן מ"מ אתחזק חיובא מכבר לקיים המצוה ולברך גם כן מקודם כשתבוא לידו וע"ע בשו"מ תנינא ח"ד (סי' ס"ז) מש"ש כה"ג היכא שכבר אכל דבר שנתחייב בברכה. אך זה מבואר הביטול מכ"מ שאמרו כן ספק ברכות להקל גם בקיים