בכורי שלמה חלק א קיט

אלפ"ע וניתקן האיסור וא"כ ה"ה בנ"ד בלוקח במעות מעשר שני בהמה לאכלה חוץ לירושלים דאם יאכלה בירושלים לא נכשל כלל באיסור רק באם יאכלה חוץ לירושלים אז יגמור הלפ"ע וא"כ לא נגמר האיסור בעת המכירה ויש להעבירה המשך זמן ושוב אי נימא דבטל המקח גם הלפ"ע ניתקן מ"ה הפנים מאירות מודה דבזה אמרינן דבטל המקח וניתקן האיסור דלפ"ע

יב) לפי"ז מיושב קושית כבוד גאונו דיפה כ' התוס' דל"ש כאן לפ"ע כיון דלא קאי בתרי עברי נהרא ואין להקשות דעכ"פ איסור דלפ"ע מדרבנן איכא כמ"ש התוס' בשבת (דף ג.) אינו קושי'. דנהי דדעת הסמ"ע (בח"מ סי' ר"ח) דגם בדרבנן אמרינן אי עביד ל"מ וראיתו מהא דר' יוסף כתובות (דף פ"א:) כיון דאמור רבנן לא ליזבין לא הוי זביני זבינא. אולם דעת הפמ"א דבדרבנן א"ע מהני דשאני האי דר"י דהתם הוא הפקעת זכותא דאחרינא ובהא כיון דחסו חכז"ל יאמרו שלא להפקיע זכותא אפילו בדיעבד לא מהני וכ"כ הגר"ע איגר דבדרבנן אמרינן א"ע מהני מדאמר רחמנא כל מלתא דאמור רחמנא משמע דאורייתא. ויעי' בשו"ת חת"ס (חיו"ד סי' ס"ו) שכ' שקרוב לוודאי דבדרבנן מהני מטעמא אחרינא וכ"נ דעת הרי"ף פ' משילין שכ' דאי עבר ואקני בשבת דמהני יע"ש. לפי"ז א"ש נהי בדלא קאי בתרי עברי נהרא עכ"פ איסור דרבנן יש מ"מ בדרבנן שוב לא אמרינן א"ע ל"מ. וא"כ יפה מקשו בתוס' אמאי חזרו הדמים למקומם והמקח בטל מ"ה מפרש פירוש אחר ומיושב קושית כ"ג

יג) מדי דברי נלפע"ד לתרץ קו' התוס' על רש"י דכ' דעובר אלפני עור אף דלא קאי בתרי עברי דנהרא ע"פ מ"ש הפר"ח באו"ח (סי' תצ"ו) בכללי מנהגי איסור (כלל כ"ג) בלפ"ע דלא אסרינן רק כדקאי בתרי עברי דנהרא לאו דוקא בכי ה"ג שאינו יכול ליטלו מעצמו בשום אופן כלל אלא כל שאין האיסור מזומן לפניו והוא מביאו לביתו ומזמין לפניו האיסור כקאי בתרי עברי נהרא חשבינן לה ע"ש. וכ"ה במשפטי שמואל (סי' קל"ד) לפי"ז נוכל לומר דבנ"ד מיירי דהמוכר הביא הבהמה להלוקח לביתו והזמין לפניו האיסור ומ"ה הוה כמו תרי עברי דנהרא וא"כ עובר אלפ"ע כמ"ש רש"י

יד) קשיא לפע"ד לפי דברי המל"מ בפ"ד מה' מלוה ולוה הבאתיו (באות צ"ג) שהשיג על הפנים מאירות (ח"ב סי' ק"ה) והעלה דדוקא בנזיר דהאיסור דלפ"ע לא הי' נעשה אם לא הי' מושיט זה הכוס ולפי"ז אף אם הושיט אינו עובר אבל גבי ריבית דאם לא הי' לוה זה הי' הלוה אחר עובר אלפ"ע בשביל שלוה זה לא נפטר מלפ"ע יע"ש. וקשה לפי מה שכ' התוס' בקדושין (דף נ"ו.) ד"ה אבל דמותר משום דלא הוה בתרי עברי דנהרא דאם לא יקח ממנו יקח מאחר. הלא אף אם יקנה מאחר יעבור האחר אלפ"ע ושוב גם בזה איכא לפני עור. ואין לתרץ דפירושו דיקח מנכרי ובנכרי ליכא לפ"ע. חדא דהיו להתוס' לומר דאם לא יקח ממנו יקח מנכרי. ומדסתמו התוס' מאחר משמע דיקח מישראל אחר ג"כ ליכא לפ"ע. שנית לפי שיטת הגינת ורדים (כלל מ"ג) דגם בנכרי איכא לפ"ע. א"כ לא משכחת בלא לפ"ע, אולם קו' שני' יש לתרץ עפ"י מה שחידש בשו"ת אמונת שמואל (סי' י"ד) באיסור דשרי לישראל ואינו אסור אלא לב"נ שרי להושיט ולא אמרינן בזה לפ"ע דל"ד למושיט יין לנזיר התורה אסרה עליו כשיהי' נזיר יע"ש א"כ בנ"ד דאצל הנכרי ליכא איסור למכור הבהמה והאיסור רק על ישראל א"כ לא עדיף מישראל כל שאינו מוזהר עליו דל"ש בי' לפ"ע. וא"כ א"ש אף לשיטת הגינת ורדים. אולם קושי' קמייתא עומדת דהו"ל להתוס' לומר דיכול ליקח מנכרי כנ"ל. וצריכים לדחוק דלאו דוקא נקט אחר וצ"ע

דברי ידידו הדורש שלום תורתו באהבה המשתחוה מרחוק מול הדרת קדשו מצפה לתשובתו

שלמה אברהם בלא"א מורי מו"ה דניאל זאב רזעכטע נ"י

סימן לב

ב"ה ועש"ק בעשירי למב"י תרמ"ב שאוול

ישגא שלום בביתו ורענן בהיכלו כבוד הרב הגדול החריף ובקי צמ"ס קנקן חדש מלא ישן תורה וגדולה במקום אחד עולה כקש"ת מוהרש"א רזעכטע נ"י ולכאל"ש

א) מכתבו היקר הגיעני וכו' במה שכתבתי לדקדק בלשונו שכתב דזה חששא רחוקה שהמוכר לישראל יהיה גזלן כו' וע"ז השיב דהרוב הוי דאבותיו או מוכריו גזלוהו דלגבי דידהו הוי ספק השקול והביא דהפנ"י כ' דהוי מיעוטא דמיעוטא גזלנין. ועדיין לא ביאר שום סברא לחוש יותר על אבותיו שגזלו והניחו לו בירושה ממה שיש לחוש על העובד כוכבים המוכר לישראל. ודהפנ"י שאין לחוש רק משום חומרא בעלמא ע"כ דמיירי גם על השדות שיש להם בירושה מאבותיהם. ולא ידעתי למה הוצרך מעלתו לזה שיהיה ספק השקול לגבי אבותיו לחוד דעיקר תירוצו דלגבי האוונכרי לגזוז בעצמם ולעשות הספק בידים הוי ספק השקול דהחשש בכל גווני גם על אבותיו וכמ"ש בש"ג. אבל כשיגזוז העובד כוכבים המוכר דאם אבותיו גזלו הוי לגבי העובד כוכבים בעצמו ספק גזל אי נימא דמותר לעובד כוכבים ומשום החשש שגזלו בעצמו לא הוי ספק השקול. ואולם בעיקר יסוד דבריו דלפמ"ש התיבת גומא (פ' נח) בספק אמה"ח להושיט לב"נ דלהרמב"ם דסברא החיצונה להחמיר ומש"ה גלי בממזר להקל משא"כ בב"נ. וכ' דבספק גזל דמותר לישראל ואי הוי אסור לעובד כוכבים קשה מי איכא מידי דבזה לא שייך סברת הר"ן בסנהדרין דדין גזל ישנו גם בישראל. ולא הבנתי דמ"ש ספק גזל מכל הספיקות דשרי מה"ת לישראל דלא שייך בספק מי איכא מידי כיון דמ"מ גוף האיסור נאמר לגביה. וכיון דוודאי גזל ישנו גם בישראל דממילא בספק גזל לא גרע משאר ספיקות. וכה"ג כ' לענין שיעורין דקיי"ל דלא ניתנו לב"נ דהיינו כיון דסתם אכילה בכ"ש רק הלמ"מ דלעונשין אין חייבין אלא בכזית וכמ"ש המל"מ בפ"א מחמץ ה"ז ומשו"ה בב"נ דליכא הלכתא ממילא דסתם אכילה בכ"ש משא"כ לר"ל דסתם אכילה בכזית ה"ה בב"נ ועי' בכו"פ (סי' ס"ב סק"ג) ובראש יוסף לחולין (ל"ג.) וע"כ דאין כאן לר"י משום איכא מידי כיון דעיקר האיסור נאמר גם לישראל בכשיעור ומכל שכן אי לא אימעוט ישראל רק מספיקא ועי' בפמ"ג בפתיחה כוללת סדר הנהגת השואל (אות מ"ב) שהעלה ג"כ דספק מותר בב"נ ועי' בחת"ס חיו"ד (סי' י"ט) שמבואר ג"כ מדבריו שאצל ב"נ י"ל דין חזקת היתר אבל מספק היה אסור לב"נ וע"ש שלא נאמר אחרי רבים להטות לגבי ב"נ לענין ביטול ושם (בססי' ע') כ' שהולכין בב"נ בדי"נ אחר רוב דיינים. ועי' בשו"ת נוב"י מ"ת (חאה"ע סמ"ב) דל"א בב"נ כל דפריש רק בישראל נאמר אחר רבים להטות וע' בשו"מ תנינא ח"א (סוסי' פ"ו) בד"ה והנה מ"ש הרמב"ם שה"ר ג"כ לדהפמ"ג ועי' רדב"ז ח"ג (סתקמ"ז) ועי' בשו"ת ברית אברהם חיו"ד (רסי' כ"ד) דלגבי' ב"נ לית לן לימוד לאוקמי אחזקתיה וכל הספיקות שוין לגבי' כו' וא"ל דא"כ גם רוב לא יועיל לגבי ב"נ כמו בחזקה דלגבי ב"נ לא אזלינן בתר רובא כו' ז"א דודאי היכי דמותר לישראל מטעם רוב אהני השחיטה ושייך ליכא מידי דלישראל שרי ולב"נ אסור. אבל להחמיר לנכרי מחמת רוב או חזקה לא שמענו ולא שייך זה. וי"ל דתליא בפלוגתת הפוסקים שהובא בפלתי (סי' ס"ג ס"ק כ"א וסי' ק"י ס"ק י"ג) אי רובא נחשב לוודאי או דהוה ספק והתורה התירה ספק זה וי"ל דלא הותרה לגבי ב"נ. וע"ע בשער נפתלי בשו"ת (סט"ו) בישוב קושית הש"א על הרמב"ם פ"ט ממלכים ה"י למה צריך אזהרה גם על אמה"ח דהא אין אבר שאין בו משהו בשר כיון דלא ניתנו שיעורין לב"נ דלכאורה למ"ד (בזבחים ע"ח) הפיגול והנותר שבללן דא"א שלא ירבה מין אחד על חבירו ויבטלנו בפיו אך אי לב"נ לא שייך ביטול איסורין נסתר