בכורי שלמה חלק א קיח

והרא"ה והרא"ש שהעלו דעובד כוכבים אין לו חזקת ממון כלל יע"ש. רק האיסור מונח על קרקפתא דגברא שלא יהי' אכזר וא"כ האיסור לא מונח על החפץ מ"ה ל"ש בזה מהבב"ע וכמ"ש בירושלמי פי"ג דשבת שמחלק בין קורע בשבת למצה גזולה ואמר תמן גופה עבירה ברם הכא איהו דקעבר יע"ש. א"כ דוקא בגזל מישראל דהתורה הקפידה שלא לגזול חפץ מחבירו א"כ האיסור בגוף הדבר. אולם בג"נ איהו דקעבר דמתאכזר וז"ב. וא"ש תירץ הרמב"ן דג"נ אינו מהבב"ע רק דלא הוה שלו רק ביאוש וש"ר. לפי"ז מתורץ קושית הט"ז על הלבוש דאף דכותי בכותי אסור מ"מ לא הוה מהבב"ע כיון דאפשר ע"י ישראל לגזוז דאז לא הוה מהבב"ע כנ"ל שוב גם ע"י נכרי שגזז ליכא מהבב"ע כסברת הפנ"י מתוך שיוצא בשאול יוצא נמי בגזול וא"כ אין העבירה מסייע להמצוה

ז) ומה שהשיג כ"ג על מה שכתבתי דבשלמא בהרכבה דאילן דאסור בין לישראל בין לעובד כוכבים דלא אפשר כלל באתרוג מורכב רק ע"י עבירה לכן כ' הלבוש משום מהבב"ע והשיג ע"ז מדברי שו"ת פני ארי' (סי' מ"ג) שהעלה בדעת הלבוש אפילו נטעו מי שאינו בר חיובא אסור וכדמשמע מיו"ד (סי' רצ"ה ס"ז) ע"כ. לפע"ד אינו השגה הלא לא מלבי כתבתי זאת וימחול כ"ג לעיין בקונטרסי (אות קכ"ד) דהבאתי דאשתמיטתי' לכמה מהאחרונים דברי הרמב"ם (בפ"י מה' מלכים ה"ו) וז"ל מפי הקבלה שב"נ אסורין בהרבעת בהמה ובהרכבת אילן בלבד ואין נהרגין עליהן עכ"ל ויעי' בכ"מ ובחידושי הר"ן סנהדרין (דף נ"ו.) ד"ה ר"א שהעלה ג"כ בדעת הרמב"ם וכ"ה בס' גופי הלכות (דף ק"ב) והיד מלאכי (אות תס"ז) והמל"מ בפ"א מה' כלאים והדרישה (בסי' רצ"ז) והפר"ח בליקוטי יו"ד ובשו"ת דברי יוסף (סי' נ"ד) והשיגו על הש"ך שלא כ"כ וכן איתא בדברי הריא"ז הובא בש"ג סוף פ"ק דקידושין וכ"כ הר"ן בפ"ק דקידושין ובתוס' שאנץ פרק הפרה הובא באס"ז שם ובהגהות מרדכי פ"ו דגיטין. היוצא לנו מזה דדעת רוב פוסקים דב"נ מצוה על הרכבת אילן וא"כ יקשה קושית השבות יעקב דאתרוג באילן לימו"ן אפשר דהוה מין במינו הבאתיו בקונטרסי (אות קכ"ה) אולם תרצתיו (באות קכ"ו)

ח) ומה שהשיג כ"ג עלי במה שהבאתי (אות פ"ז) קו' המג"א על הא"ח דמאי פריך כי גזזו אינהו ליהוי יאוש וש"ר והא מ"מ פסול ביוש"ר והקשה כ"ג דלא מצא כן במג"א שם עכ"ד. הנני להודיעהו כי באמת נפל טעות בהעתקה תחת מג"א צ"ל כפ"ת דהא הכפ"ת ד"ה ס"ס כי גזזו אינהו העלה כן בדעת הא"ח דאפילו לאחר יאוש וש"ר אפ"ה פסול ביו"ט ראשון ומקשה עליו מאוונכרי דמאי מהני דגזזו אינהו ויהי' יאוש וש"ר והא ביו"ט א' פסול אולם המג"א (בסי' תרמ"ט סק"ג) לא פירש כן בדעת הא"ח דנראה דס"ל בדעת האו"ח דמיירי לפני יאוש אבל לאחרים אפילו בלא יאוש מותר יע"ש. ומה שהשיג כ"ג על קושיתי על הכ"ת על האו"ח דהרי הישראל הראשון לא עשה עבירה כיון דגזילו מותר והשיג דהכא קאי לר"ה דגזל עובדי כוכבים אסור. אינו השגה דכוונתי דהרי הישראל הראשון לא עשה עבירה דאורייתא ושוב בדרבנן לא הוה מהבב"ע כנ"ל כשיטת רש"י בפסחים הנ"ל

ט) ומה שהשיג כ"ג על מה שהשבתי על דקדוקי של והשיב משה דחמיר טפי כשישראל עושה עבירה מעובד כוכבים ותרצתי כיון דגזל עובד כוכבים מותר לא עשה הישראל עבירה. והקשה כ"ג דהכא אזיל לר"ה דס"ל גזל נכרי אסור עכ"ד. אינו השגה לא מיבעיא לשיטת הערוך דגורס רבא בוודאי א"ש כנ"ל (באות ו') אלא אפילו לגירסת שאר פוסקים דגורסים ר' הונא מ"מ א"ש דהרמב"ן ס"ל דג"נ מותר מה"ת רק מדרבנן אסור וא"כ קיל אשר עשה ישראל מאם עשה העובד כוכבים דעובד כוכבים בעובד כוכבים אסור מה"ת לכ"ע ואף להפוסקים דלר"ה מה"ת ג"נ אסור מ"מ לפי, מה שהעלתי (באות פ"ח) בשם הח"צ אין האיסור מונח על האתרוג רק על קרקפתא דגברא א"כ לא נעבדה בה עבירה וכותי בכותי מונח האיסור על החפץ א"כ מיושב קושית והשיב משה

י) ומה שהקשה כ"ג עלי על מה שכתבתי (באות צ') דלכאורה יש בזה לפני עור במה דהוא לא יגזוז רק הנכרי והשיג כ"ג לפי מ"ש הח"י והפ"י דעיקר האיסור משום לעז בעלמא. א"כ ליכא לפ"ע עכ"ד. הנה אני לא כתבתי זה לקושיא רק לרווחא דמלתא ע"ד יגדיל תורה ויאדיר כיומא (דף י"ג.) בתוס' ד"ה דמגרש לה דכוונתי דאין להקשות כיון דאמר ר"ה ליגזוז הנכרי משום לפ"ע כיון דלא יצוה להנכרי לגזוז רק שצוה שהאוונכרי גופייהו לא יגזוזו וממילא יגזוז הנכרי בעצמו וא"כ א"ש אף לפי שיטת הריב"ש והנו"ב שהביא כ"ג דלא יקשה זה. אמנם באמת הוא קושית הר"ח אור זרוע כמו שהבאתי שם (באות צ"ב)

יא) מה שתמה כ"ג על התוס' שבת (ג' ע"א). דמ"מ אף בלא תרי עברי נהרא איסור דרבנן איכא בתוס' קידושין (דף נ"ו) ד"ה אבל דמותר לגמרי. יעי' בהגהות הגאון המנוח ר' אלי' גוטמאכער מגריידיטץ בש"ס דפוס ווילנא שעמד ג"כ ע"ז. ונלפע"ד לתרץ דיפה מקשים התוס' על רש"י שכ' וז"ל אבל מוכר זה יודע שהמעות מתחללות על הבהמה וחולין הן בידו ועבר על לפ"ע לת"מ עכ"ל נראה מלשון ועבר על לפ"ע דעובר על לפ"ע מדאורייתא. מ"ה מקשו שפיר דז"א דהא אינם בתרי עברי נהרא. וא"כ אין להקשות לפמ"ש התו' (דף ג') הנ"ל דעכ"פ איכא איסור דרבנן ז"א דאפשר לתרץ דדוקא אם המוכר עובר על לפ"ע מדאורייתא אזי יחזרו הדמים למקומם ונוכל לבטל המקח כדין מקח שנעשה באיסור דהמקח בטל. דהנה בשו"ת פנים מאירות (ח"א סי' ל"ד) חידש בהא דאמרינן כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני בנשבע שלא למכור. דדוקא כשהאיסור על שניהם אבל כשהאיסור על המוכר לבד כגון בנשבע שלא למכור אז אמרינן אי עביד מהני. דנהי דהמוכר עשה שלא כדין אבל הקונה יאמר לו מה לי לשבועתך יע"ש. ולכאורה קשה הא גם הקונה עובר על לפ"ע. וא"כ נימא גם בלוקח אי עביד ל"מ וממילא לא יחול הקנין דהא גם מצד הקונה איכא צד עבירה. ונלפע"ד לתרץ עפ"י מ"ש מהרי"ט בראשונות (סי' ס"ט) דלא אמרינן אי עביד לא מהני אלא בעבירה שיש בה משך זמן ולתקן מכאן ולהבא. אבל עבירה שרק לשעתה ועבר עליו מה דהוה הוה ולא אמרינן בה אי עביד לא מהני. וכה"ג גם רבא מודה לאביי ע"ש והנה בס' יד מלאכי (אות שס"ז) חקר מי שהושיט כוס יין לנזיר והנזיר לא שתה אותו הכוס אי קעבר המושיט משום לפ"ע משום דסוף סוף נתן המכשול לפניו או לא. כיון דלא נכשל באיסור ע"י ההוא הושטה לא מקרי תו מכשול ע"ש. שהעלה בנתן מכשול עובר אלפ"ע אף דאח"כ לא הי' המכשול ע"ש ב' מהר"א ששון (סי' קס"ב) דאף הלוה עובר משעת הלואה אלאו דל"ת מכשול שנותן מכשול למלוה לעבור אלאו דלא תשימון ושכ"כ הרש"ק בתשובותיו (סי' ע"ג) ע"ש. לפי"ז מיושב קושיתי על הפנים מאירות. כיון דלפ"ע עובר אף אי נימא דבטל המקח עכ"פ איהו מסר לו מכשול וכיון דלא ניתקן האיסור דלפני עור דמ"מ מסר לו מכשול תיכף כשמכרו ועבר על השבועה ועבירה זו אין לה משך זמן רק לשעתה עבר על השבועה ומה דהוי הוי שוב אמרינן א"ע מהני. מ"ה מהני המקח. אולם לכאורה יקשה על הרב פנים מאירות וגם על הרב יד מלאכי מסוגיא דקידושין הנ"ל דאמרינן דהדמים חוזרים למקומם והמקח בטל משום דאיכא לפני עור אצל המוכר כמ"ש רש"י וקשה נימא כאן ג"כ דלפני עור לא ניתקן אף אי נימא אי עביד לא מהני וא"כ נימא א"ע מהני ואמאי בטל המקח אע"כ דלפ"ע ניתקן אם נימא דלא מהני וא"כ קש' על הרב יד מלאכי דמוכח מכאן בהיפוך. ונלפע"ד לחלק דדוקא כשהעבירה נעשית מיד כגון בנשבע שלא למכור וא"כ כשמוכר. תיכף נעשה האיסור ונגמר האיסור. מ"ה אף אי נימא דל"מ שוב אינו נתקן הלאו דלפ"ע. דהא מ"מ הוא נתן מכשול לחבירו רק דאנן הוא דאמרינן דל"מ הקנין וכיון דאינו נתקן שוב אמרינן א"ע מהני. אולם במושיט כוס לנזיר דעדיין העבירה לא נעשית רק אח"כ כששותה הנזיר וא"כ לא נגמר הלפ"ע עד שהנזיר שותה וא"כ כשהנזיר אינו שותה שוב לא עבר כלל