בכורי שלמה חלק א קטו

נגד החזקה שיש לו לאדם שלא חטא ובחזקת כשרות הוא עומד. אבל כאן מיירי דהעד מעיד רק שזו החתיכה חלב ואסור לאכלו. וא"כ כיון שלא יאכלנו כדברי העד ישאר האדם בחזקת שלא חטא. ואם כן שוב מהני העדות עכ"פ לענין איסור שיהיה אסור לאכול חתיכה זו כיון שאינו נגד החזקה. ומש"ה מהני אח"כ גם לענין כרת ומלקות וקרבן כיון שכבר הוחזק והעדות היה מועיל עכ"פ מקודם לענין איסור. אבל באתרוג כל העדות שהאתרוג אינו מורכב הוא רק לענין מצוה. דלענין אחר ליכא נ"מ כלל כנ"ל. ואם כן דנין תיכף רק אם כשר לברך עליו או לא. ומש"ה לא מהני כיון שהוא נגד חזקת חיוב דהוי כחזקת איסור. ואין לדחות דזה לא הוי כלל נגד החזקה רק דהעד בא לברר החזקה. ז"א כמו שהעלתי בקונטרסי פע"ה (סי' כ"ה אות קס"ז) דעכ"פ הוי נגד חזקה דמעיקרא דנתחייב במקצת אתרוג ולא יצא מחזקה זו עד שיהיה בירור שבירך על אתרוג כשר שאינו מורכב יע"ש. ועל אופן זה נוכל לתרץ יתר השגותיו שם. היוצא לנו מכל זה דסברת מהרש"ק אמת. ואם כן צדקו גם דברי כ"ג שהשתמש בסברא זו וטעמי האוסרים אתרוגים מורכבים נצבו כמו נד

והנני נותן תשואות חן לכ"ג אשר כבדני ושלח לי קונטרסו היקר מה שחידש כעת להדפיסו ביחד עם קונטרסי דבריו א"צ חיזוק. וראוים למי שאמרם. מלאים זיו. ומפיקים נוגה. ולא נפניתי כעת לעיין בהם אם נמצא בהם דברים מתנגדים לדברי. וגם מפני יראת האריכות אשר הארכתי בזה די. ומטרת קונטרסו ג"כ להוסיף בראיות שאין לברך על אתרוגי קארפו. מה שנראה כעת גאוני הדור רובם מסכימים על זה

אלה דברי אוהבי מוקירו ומכבדו כערכו הרב דו"ש באהבה רבה משתחוה מרחוק מול הדרת קדשו

שלמה אברהם בלא"א המופלג אי"א כו' מו"ה דניאל זאב רזעכטע נ"י

סימן ל ב"ה יום ד' תרומה תרמ"ב שאוול

ישגא שלום בביתו ורענן בהיכלו כבוד הרב הגדול החריף ובקי קנקן חדש מלא ישן צמ"ס כש"ת מו"ה שלמה אברהם רזעכטע נ"י ולכאל"ש

מכתבו בצירוף קונטרסו הארוך פע"ה (הוא סי' כ"ה) הגיעני בעתו בעת היותי עומד בכתיבתי ענין. אשר שמחתי בראותי גודל שקידתו מאיש כמוהו י"ב אשר זכה לשתי שולחנות תורה וגדולה במקום אחד. ואם כי הי' לפלא מה מצא בי להעמיס עלי העיון במה שכבר דשו רבים ראשונים ואחרונים והמה מדברים שאין להם שיעור אחרי אשר כבר כתב אלי בסוף ימי קיץ העבר לשאול אותי להודיעו אשר אם ארצה לעיין בקונטרסו אזי ישלח לי קונטרסו אשר מהעדר מכתבי אליו חשבתי כי לא יטרח מעכ"ת יותר בהעתקתו במה שהוא אליו לתועלת מעט אחרי אשר כבר ידעתיו מכבר חילו לאורייתא ועלי הוא למעמסה רבה אשר אין עתותי בידי ובכל זאת אחרי שכבר שלח חשבתי להשיבו במוקדם בפאצט ראשון כדרכי לאחר שאגמור הענין שהייתי עומד אז וכו'

במה שהאריך (באות פ"ג פ"ד) בקו' הט"ז על הלבוש מהנהו אוונכרי דהוי ס' גזל וסתר בעצמו (באות פ"ה) דהכא החשש דהוי וודאי גזל אצל העכו"ם המוכרו שגזל הקרקע וממילא נעבדה עבירה ומה שדחה דאצל המוכר הגוזז הלולב הוי ג"כ רק ספק גזל דמסתמא קנה הקרקע רק החשש שמא גזל המוכר לעובד כוכבים זה וקרקע אינה נגזלת ועם כל אריכות דבריו לא ביאר שום סברא מה פסקת לחוש יותר על העובד כוכבים המוכר לעובד כוכבים הב' הגוזז ממה שיש לחוש על המוכר הזה ולמה לא הוה ספיקא דאורייתא דשמא המוכר הגוזז גזלו והכל משם אחד ורק בעיקר ההנחה מחשש שמא גזלו העכו"ם ע"י נו"ב מ"ת חא"ח סקל"ד אך מהריב"ש בסי' רע"ג דעכו"ם רובן גזלנין נינהו ובההוא אוונכרי כוודאי גזל נחשב דסתם עכו"ם גזלנין נינהו דאל"ה בס' גזל מהני שינוי החוזר כדמוכח מהא דלוקחין מהן כר מלא מוכין משום שינוי ואף דהוי שינוי החוזר יע"ש ובשו"ת רמ"ץ חא"ח סי' מ"ט משש"ב ומש"ש באות ד' על היש"ש פ"י דב"ק דין נ"ח דכשמיעוט והרוב שניהם שוין שברור שיש רוב גזל ומיעוט משלו וכן כשאינו ידוע כלל רק מחשד שמוחזק בגזלן ולא נחשד שלא יהי' אף המיעוט משלו דמודה שמואל דאסור ליקח ממנו ובח"מ שס"ט סתם דבריו דמשמע שא"צ שיהי' בירור שהמיעוט משלו ובעצמו כ' שמרמב"ם לא משמע כדבריו יע"ש. וגם מה שהבין החק יעקב סי' תנ"ד סק"ו בהבנת הט"ז ס"ס תרמ"ד מקושיתו דהגוזל בתרא בהא דרב אשי אינם מוכרחים די"ל דהתם היי ג"כ לרא"ש לחוש לכתחלה רק משום חומרא בעלמא כיון שאפשר שיתברר אח"כ שהי' איסור וכמ"ש ג"כ הפ"י בסוגיין בד"ה וליקנהו בש"מ דאינו אלא מיעוטא דמיעוטא ומהכ"ת לחוש שגם הקרקע גזולה ועיקר מלתא דר"ה לחומרא בעלמא שאם יבוא אדם ויערער הרי למפרע מהבב"ע והוי נמי ברכה לבטלה ולענין שינוי מעשה ליכא חשש שמא יבא ויערער שלא נתיאש יעש"ב. וכה"ג בכתובות (ט'.) דפריך ואמאי ס"ס והא להמקשה דלא ידע דמיירי באשת כהן הו"ל להקשות אמתני' שאם הי' לי' טענת בתולים הוי ס"ס ולפי"ז י"ל דהא בס"ס היכי דאיכא לברורי לא מבררינן רק ביוכל להתברר מעצמו שהי' אסור למפרע ולכן ל"ק רק אר"א דנאמן לאוסרה עליו שכה"ג בכ"מ דביש חשש שיעשה איסור למפרע דמבררינן לכ"ע. ומה שהאריך עוד מעלתו באות פ"ו בישוב קו' הט"ז על הלבוש דאוונכרי דאפשר בהיתר ע"י ישראל אחר ולא הוה מהבב"ע כיון שאפשר בלא העבירה כמ"ש הפ"י ואין לו ביאור דהרי ר"ה הוא דאמר ליגזזינהו אינהו דאם יחתוך ישראל מן המחובר הוי מהבב"ע ובאמת לר"ה לשיטתי' ב"ק קי"ד ב' דגזל עכו"ם אסור לישראל מה"ת וא"כ גם לגבי ישראל אחר הוי מהבב"ע. והמ"א בסי' תרל"ז סק"ג מביא בשם הרשב"א דרש"י נקיט מישראל לאו דוקא וה"ה מעכו"ם ועי' כפ"ת ורק להנו"ב מ"ת חא"ח סקל"ד שישב דלהמ"א אפילו גזל עכו"ם אסור מ"מ לא הוה מהבב"ע רק דלא הוי לכם ולכן נקיט רש"י הטעם דאף אי יאוש קני הוי מהבב"ע דאי הי' הקרקע מעכו"ם לא שייך הטעם משום מהבב"ע. ועכ"פ לא שייך בהא דר"ה דאפשר בהיתר כיון דגם בישראל עיקר החשש שמא גזל הקרקע מישראל וכנ"ל. ומה שהאריך בד' הפ"י בענין שואל שלא מדעת בלולב עי' בנו"ב שהביא ג"כ דברי הכפ"ת לקמן (ל"א א') בד"ה ורבנן לטעמי' דבסוכה כשר אף ששאל שלא מדעת מריבוייא דכל האזרח א"כ י"ל דגם בלולב אמרינן דלא הוי מהבב"ע אלא אם גוזלו ממש אבל בשביל ששאל שלא מדעת לא יחשב מהבב"ע דזה נהנה וזה לא חסר וגם ניחא לי' למעבד מצוה בממוני' יעש"ב. וממילא אין מקום ג"כ לקושיתו במה שהביא מהמ"א (סי' תרמ"ט) שהקשה על הא"ח דבגזל לולב ומכרו לחבירו דהוי יאוש וש"ר אפ"ה פסול ביו"ט ראשון ומאי פריך ליגזזינהו אינהו הוי יאוש וש"ר והא פסול מ"מ ביוט"ר (ולא מצאתי כן במ"א דבס"ק ט"ו הוא ענין אחר שמקשה דאפילו לגזלן עצמו כשר). והקשה דהרי הישראל הראשון לא עשה עבירה כלל כיון דגזילו מותר וז"א דהכא קאי לר"ה דגזל עכו"ם אסור. וגם מש"כ דבשלמא בהרכבה דאילן דאסור בין לישראל בין לעכו"ם דלא אפשר כלל באתרוג מורכב רק ע"י עבירה לכן כ' הלבוש משום מהבב"ע באמת כ' בשו"ת פני ארי' (סי' מ"ז) שלהלבוש אפילו נטעו מי שאינו בר חיובא אסור וכדמשמע ביו"ד (סי' רצ"ה ס"ב) שאסור מד"ס לישראל להניח לנכרי שירכיב לו אילנו כלאים וע"כ דסובר דליכא איסור מדאורייתא משום לפני עור ואף שכ' דאיכא למ"ד דאפילו ב"נ מצוה על הרכבת אילן לא כתב אלא לרווחא דמלתא יעש"ב ועי' בחת"ס חאו"ח (סו"ס ר"ז) ונדחה ג"כ קושית השב יעקב (ח"א סל"ז) שדברי הלבוש דחוים מעיקרא בטעם זה דהא לרמב"ם פ"ט ממלכים ופ"א מכלאים