בכורי שלמה חלק א קד

סימן כח

ב"ה י"א תשרי תרמ"ט לפ"ק פיעטרקוב

לכבוד ידידי ורב חביבי הרב הגדול החריף ויראת ד' עליו חופף מופלג בתורה ובמעשים טובים כש"ת מו"ח שלמה אברהם רזעכטע בהמופלג הגביר יר"א מו"ה דניאל זאב נ"י

א) הנה בעת עברי על דברי הקונטרס פרי עץ הדר אשר שלח כבוד תורתו אלי הנני להעיר על איזה דברים בחפזי ולא אבין בספרים. על מה שכתבתי לכבוד תורתו בתשובתי שציין כת"ר עליו (אות כ"ט) על מה שהביא מעכת"ר בשם החתם סופר (חלק או"ח בסי' קפ"א) שמסתפק בכל לימני"ס דמדינתינו הוי בוסר אף שהוא כביצה. וכתבתי ע"ז הנה אם נימא כדברי הח"ס דאתרוג פחות מכביצה פסול משום בוסר א"כ ע"כ דאתרוג כביצה לא הוי בוסר אם כן מכ"ש לענין לימו"ן. כונתי היה דאתרוג כשיוגמר להיות פרי ממש הוא גדול מאד כמו ארבעים לימנע"ס ביחד ויותר והוא כמו באניע"ס שלנו הגדולים מאד ולימנ"ע היא קטנה כמו ביצה כמו הלימנע"ס שלנו ואפשר גדול יותר. ואם כן אם לימנ"ע כביצה הוי בוסר שבעת שהיא כביצה לא מוחסר ממנה רק מעט א"כ מכ"ש אתרוג שבעת שהוא כביצה חסר ממנו הרבה ולימנ"ע רק חלק ארבעים שבה בוודאי הוי בוסר ובזה יסתלקו איזה השגות מעכת"ר

ב) מה שכ' כת"ר בתשובתו (סי' כ"ז אות י' י"א) על מה שתרצתי השגתו על האלשיך לחלק בין חיוב מתנות כהונה לדין מצוה דרמיא עליה דבשה אף דאמרינן שה אף מקצת שה היינו משום דכל צד שיות שבו חייב ואינו צריך ליתן רק חצי המתנות אבל באתרוג דמצוה דרמיא עליה הוא כיון דאין כאן רק חצי אתרוג איך יוכל לצאת כיון דלקח רק חצי אתרוג

ג) וכ' כת"ר לתרץ על מה דאיתא בגיטין (בדף מ"ב.) המית מי שחציו עבד וחציו ב"ח נותן חצי קנס לרבו וחצי קנס ליורשיו. וכתב הרשב"א דהיה נותן חצי וז"ל ולא דמי לשור של שני שותפים בב"ק (דף מ') דאמרינן כופר ולא חצי כופר דכופר אחד אמר רחמנא ולא חצי כופר דהכא שאני כיון דאינו בן חורין אלא חצי וצד חירות שבו ממש משלם כופר שלם הוא אלא שכופרו פחות משאר עבדים הוא וכ"כ הריטב"א שם יעו"ש. הרי מבואר ברשב"א דזה מיקרי כופר שלם ודומה הדבר למקדש חצי אשה דאינה מקודשת. והמקדש חצי שפחה וחצי בת חורין מקודשת דכל צד חירות שבה מקדש והביא דברי התוס' בב"ק (דף מ') בד"ה כופר שלם אמר רחמנא ולא חצי כופר וז"ל דוקא לענין כופר דכפרה היא מסתמא כפרה שלימה צריכה. אבל לענין תשלומין אמר לקמן ה' בקר אפילו ה' חצאי בקר וא"כ מביא דאף בכופר בעינן כפרה שלמה. וא"כ הוא דומה ממש למצוה דבעי כולה ואפ"ה מבואר בגיטין בחצי עבד וחצי בן חורין נותן חצי כופר דצד חירות שבו הוא משלם כופר שלם

ד) ולפענ"ד לא דמי דשם בכופר החיוב על האדם לשלם כופרו כופר שלם שיהי' לו כפרה שלימה ובשור של שני שותפים שמגיע כופר שלם ואם אינו משלם כולו אין לו כפרה. אבל חצי עבד וחצי בן חורין אינו מגיע רק חצי והוי זה החצי כופר שאינו מגיע רק החצי

ה) אבל באתרוג שעליו חובת גברא ליקח אתרוג ומחויב ליקח אתרוג שלם ומה לנו בזה אם חלק האתרוג כולו אתרוג הא הוא מחויב ליקח פרי שלם שהוא כולו אתרוג ולא חצי הפרי אתרוג

ו) ואף אם נימא דאין אנו צריכין דוקא ליטול כל הפרי אך אם אינה שלימה פסולה משום חסר וכאן פועל חלק הלימע"ן שלא יהיה חסר ושיהיה לקיחה תמה עכ"ז מכופר אין ראיה. דשם שפיר הוי כופר שלם שאינו מגיע יותר אבל כאן הוי רק חצי פרי אתרוג וחצי שני אינו אתרוג אך דנימא דחצי השני פועל שיהיה לקיחה תמה כיון שהי' פרי שלימה עם המין השני

ז) עכ"ז אפשר לומר לפי מאי דקאמר הגמרא (בדף ל"ה) ואימא פלפלין וקאמר בגמרא אי יקח חדא לא מנכרי לקיחתה ואם יקח שנים או שלשה פרי אחד אמר רחמנא ולא ב' וג'

ח) ונלפע"ד כמו היכא דלוקח שני פירות ממין אחד קאמר בגמרא פרי אחד אמר רחמנא ולא ב' וג' ה"ה בלוקח פרי אחד ובה שני מינים פרי עץ הדר ולימע"ן או תפוח ג"כ פסול דהתורה אמרה רק מין אחד פרי עץ הדר ולא פרי עץ הדר ומין אחר

ט) אך הנה התוס' כתבו בסוטה (דף י"ח) דהיכא דנתן לאשה שני גיטין כשרים בכל אחד כשר לגרש בו והוא נותן שניהם פסול מטעם ספר אחד אמר רחמנא ולא שנים והביאו ראיה ממאי דהגמ' קאמר כאן פרי אחד א"ר ולא ב' וג'

י) והטורי אבן חלק עליהם דרק בפלפלין כיון דמוכרח לקחת שנים או ג' דאחד לא מינכרי לקיחתה שפיר אמרינן אחד ולא שנים כיון דע"כ צריך להיות שניהם ויוצא בשניהם. אבל בגט דכל אחד כשר ויוכל לגרש בו לא איכפת לן מה שנתן לה שנים כיון דבכל אחד מתגרשת בלבדו וכן כתבתי בחידושי ושם חזון הרביתי

יא) וא"כ באתרוג היכא דחצי אתרוג וחצי מין אחר דבאתרוג גופו לא היה יוצא דהרי אינו פרי שלימה ולא היה לקיחה תמה ואילו היה יקח מזה המין השני לא היה יוצא וע"כ צריך גם המין השני שיהיה לקיחה תמה ויוצא ביחד בפרי עץ הדר ומין אחר ושוב פסול מטעם מין אחד אמר רחמנא ולא ב' מינים. ועוד יש להעיר הרבה הערות אך כי עיף אנכי מחמת הצום יום הקדוש דאתמול

עתה הנני להעתיק למר קונטרס אחד בענין אתרוגים מורכבים מה שחידשתי כעת בעזה"י בענין זה מה שלא נדפס עוד

א) הנה על דבר אתרוג המורכב רוב הפוסקים ככולם מחמירים שפסול לברך עליו אך הבית אפרים (בחלק א"ח בסי' נ"ו) יצא ראשונה לדין להתיר אתרוגי קארפו וקולא דידיה דניהו דאתרוג המורכב פסול היינו רק הגדלים על אילן המורכב בעצמו היינו שלוקחין יחור של אתרוג ומרכיבין בעץ לימו"ן שאז יגדל אתרוגים כמבואר ברש"י בסוטה (דף מ"ג:) בד"ה מרכיב זה האתרוג הוא פסול אבל אם לקחו יחור מזה היחור שתחבו בעץ לימו"ן ונטעו אח"כ בארץ האתרוגים הגדלים עליו כשרים לברכה לא מיבעי אם לקח מיחור זה בעצמו שהוא כולו אתרוג רק שקלט הכח מעץ הלימו"ן להוציא פרי יותר טובה דבודאי כשר אך אף אם גדלו אח"כ ענפים רבים ע"ז היחור כטבעו והענפים הללו גדלו מיחור הזה בצירוף כח עץ הלימו"ן ולוקח אח"כ מאלו הענפים חדשים יחור ונטעו בארץ האתרוגים הגדלים עליו ג"כ כשרים לברכה

ב) והתחיל לבאר הטעם דלשיטת הלבוש דטעם אתרוג המורכב משום שנעבד בו עבירה זה אין בו עבירה דאיתא בירושלמי בכלאים דהיכא דלקח אגוז ותחב במין אחר הנקרא פרסק לוקח ממנו יחור ונוטע בארץ וא"כ הוי הנטיעה הזאת נטיעה היתר ולא איסור ולא הוי בא בעבירה ואי משום שהיחור הראשון בא בעבירה והכל בא עי"ז משום זה לא הוי מהב"ע ולא ביאר הטעם בבירור מדוע זה לא הוי מצוה הבא בעבירה

ג) ולפענ"ד דזה לא הוי שוב מהב"ע דהנה כבר הבאתי בחיבורי מה שהקשה הט"ז על שיטת הלבוש דאתרוג מורכב פסול משום שנעבדה בו עבירה. והקשה דהא איהו לא עביד עבירה רק העכו"ם עבד עבירה בהרכבה ולא חשוב אצלו מהב"ע כמו בגזל דהיכא דאחד גזל יוכל חבירו לצאת בו כדאיתא בגמרא גבי הני אוונכרי.