בכורי שלמה חלק א קה

ד) כתבתי בחיבורי דלשיטת הט"ז יוקשה דא"כ מאי הקשו בתוס' בריש לולב הגזול דלמה לי הטעם דאתרוג של אשירה פסול משום כתותי מכתת שיעורי' ולא משום דהוי מהב"ע וקשה דהא הוא ג"כ לא עשה עבירה רק הנכרי אשר נטעו לאשרה וע"כ צ"ל דשאני גזל דלא הוי עבירה בגוף הדבר דגוף האתרוג לא בא על ידי עבירה אך שהעבירה הוא מה שהאתרוג ברשותו בגזילה וכיון שבא האתרוג ליד אחר שלא גזלו ואצל האחר הוי יאוש וש"ר ובא לידו בהתירא כדברי הפוסקים דמש"ה יאוש לחודא לא קני כדאי' בב"ק (דף ס"ו) משום דבאיסור' אתי לידו אבל בש"ר לזה השני אתי לידו בהיתרא ונסתלק האיסור הראשון והשני לא עשה עבירה שפיר יוצא בו אבל באשירה שהאתרוג גדל בעבירה והאתרוג גופי' בא ע"י עבירה אף לגבי השני שלא עבד פסול וא"כ ה"ה בכלאים כיון שהאתרוג גדל בעבירה פסול לכל אף להשני שלא נטעו

ה) ובזה תרצתי עוד שוב מאי דקשה על הלבוש דהרי התוס' כתבו שם בלוה"ג דכל היכא דנסתלק איסור הראשון לגמרי לא הוי מהב"ע אף לגבי הראשון כגון היכא דקאי ביאוש ובשינוי מעשה דעתה הוא שלו לגמרי ואינו צריך להחזירו לא הוי מהב"ע וא"כ ה"ה בכלאים דאיסור מהנטיעה הראשונה נסתלק לגמרי ולא הוי מהב"ע וכתבתי שם דע"כ אנו צריכין לחלק בחילוק הנ"ל בין היכא שהעבירה בא מצד אחר בין היכא שגוף הדבר בא בעבירה דא"כ קשה גם באשרה מאי הקשו בתוס' דהוי מהב"ע הא איסור הנטיעה לאשרה נסתלק לגמרי וע"כ ג"כ כיון דאתרוג בא לעולם בעבירה אף בזה פסול וה"ה בכלאים כן אמרתי שם

ו) אך עתה שבתי ונחמתי דמאשרה אין ראיה דשם גם עתה האיסור עליה שהרי צריך לאבד האשרה ופירותיה והוי עוד העבירה בידו כמו שם בגזל דצריך להחזיר הגזל כן כאן באשרה צריך לאבדה ועדיין באיסור הוא בידו ועכ"פ גדל בעבירה כל זמן שהיה על האילן שהרי היה צריך לאבד האילן ולהכריתו משא"כ בכלאים שעתה אין עוד שום איסור

אך יהיה הדבר תלוי במחלוקת הפוסקים בהרכבת האילן אם מותר לקיימו או אסור לקיימו ואנן קיי"ל דבהרכבת האילן אף דהפירות מותרין אבל האילן אסור לקיימו כמו מקיים כלאים בכרם וכיון דאסור לקיים הכרם שוב גדל האתרוג בעבירה ושפיר הוי מהב"ע

ז) וזה הוא היכא דהיחור של אתרוג עדיין נטוע ותחוב באילן הלימו"ן אבל היכא דלקח יחור מיחור זה או מגידולין שלו ונטעו במקום אחר שוב עתה אין עליו איסור וא"צ לעקרו ומותר לקיימו כיון דאיתא בירושלמי דמותר לכתחלה לנטעו במקום אחר ועכ"פ מותר לקיימו וא"כ אין כאן עבירה עוד לא הוי מהב"ע ודוק

והנה גוף דברי הירושלמי צ"ע אמאי מותר לנטוע היחור אשר גדל מכלאים מאגוז ואפרסק והא הירושלמי גופיה סובר דאסור לרכוב על פרדה הבא מסוס וחמור דכמו דאסור לעשות מלאכה בסוס וחמור יחד ה"ה בכלאים הבא משניהם יחד גם כן אסור לעשות מלאכה וא"כ ה"ה לעשות הרכבה כמו דאסור להרכיב מין אחד על גבי חבירו ה"ה דאסור לנטוע יחור הבא משני מינים ביחד. שבתי וראיתי בבית אפרים (בסי' נ"ו) הנ"ל (דף פ') בד"ה ועוד נר' לפענ"ד שהוקשה קושיא זו ותירץ בסברות שונות והביא בשם הלבוש תירץ ע"ז יע"ש שהשיג על תירץ הלבוש וגם תירוצו לא יתברר היטב

ח) אך כפי אשר ביארתי בחיבורי על יו"ד (בסי' פ"ג) דסוגית הש"ס דילן דמותר לרכוב על פרדה והתוי"ט כתב הטעם דבירושלמי איתא הטעם דאסור לרכוב מל פרדה מק"ו דמה כלאי בגדים דמותר זה אצל זה בהתחברות אסור כלאי בהמה דאסור זה אצל זה מכ"ש דהתחברות אסור וכתב התוי"ט דסוגית הש"ס שלנו דק"ו פריכא הוא דגם שם בבהמה זה אצל זה אינו אסור רק במחובר. ואנכי הקשיתי ע"ז דא"כ לפי סוגיות הש"ס שלנו אף דזה אצל זה אסור במחובר מותר ממה דאיתא במכות (בדף כ"ב) המרביע שור פסולי המוקדשין לוקה המנהיג שור פסולי המוקדשין לוקה דגוף אחד הוא ועשאן הכתוב כשני גופים ואיתא שם פלוגתת רש"י ותוס' או משום דכתיב כצבי וכאיל או כעין טמא וטהור

ט) וקשה לשיטת הש"ס דילן ניהו דהוי כשני מינים הא מחובר יחד מותר בכלאי בהמה וכתבנו שם דלא מהשם הוא זה דלשיטת הש"ס שלנו מותר דק"ו פריכא הוא אך כמו דאיתא ברש"י בחולין (בדף ע"ט) על מאי דאיתא שם דמרביעין כלאים הבא מסוס וחמור על כלאים כמותו וכתב רש"י דלא דמי למאי דאיתא בחגיגה דחצי עבד וחצי בן חורין אסור לישא שפחה חצי' שפחה וחצי' בת חורין משום דאתי צד עבדות ומשתמש בצד חירות וא"כ הכי נמי נימא דאתי צד סוס ומשתמש בצד חמור ותירץ רש"י דנולד משניהם מין חדש מעין שני המינים דמבלבל זרעו ואין מזכירין כלל צדדים לומר שיש בזה צד סוס וצד חמור אף דהכל מין אחד חדש ולא שייך לומר אתי צד סוס ומשתמש בצד חמור יע"ש

י) וא"כ מההוא טעמא מותר לרכוב על פרדה ולא שייך כלל האי ק"ו דמה זה אצל זה אסור מכ"ש במחובר דהא במחובר אין כאן כלאים כלל דנעשה מזה מין אחד ואין כאן צדדים כלל לומר שיש בזה צד סוס וצד חמור ואין כאן שני מינים כלל. ובתוספות חגיגה (בדף ב') כתבו כן בפירוש דכמו דמותר להרביע פרדה על פרדה כן מותר לרכוב על פרדה וכאשר ביארנו ניחא דזה תלוי בזה

יא) וניחא ההוא דמכות דהמרביע שור פסולי המוקדשין לוקה וכן המנהיגו דשם שפיר כיון דהכתוב עשאו כשני גופים ושפיר יש כאן שני גופין שפיר אסור במחובר כהק"ו מהירושלמי

יב) ועוד פלפלתי בזה בחולין (בדף ס') דבעי שם הגמרא בהרכיב שני דשאים זה על גב זה אם חייב ותמהו בתוס' דהא משנה מפורשת היא דאין מרכיבין ירק ע"ג ירק ותירצו דהמשנה מיירי בארץ ישראל כיון דכלאי זרעים אסור ממילא ה"ה הרכבה, אסור וגמרא דילן מיירי בחוץ לארץ דכלאי זרעים מותר

יג) וקשה מאי דפשיטא להו דאם כלאי זרעים אסור ה"ה הרכבת אילן הא לשיטת הש"ס שלנו דכלאי בהמה אף בזה אצל זה אסור מ"מ בהתחברות מותר ולא הוי ק"ו ולשיטת התוספות יו"ט ק"ו פריכא הוא וא"כ אף דבא"י כלאי זרעים אסור מ"מ הרכבה מותרת ואין ראיה מזרעים דהוי זה אצל זה להרכבה דהוי מחובר יחד

יד) אך לפי אשר ביארנו ניחא דבאמת שפיר הוי ק"ו גמור אך הטעם דמותר לרכוב על פרדה משום דאין כאן כלאים כלל דיצא מין חדש ואין מזכירין צדדים אבל תחילת הרכבה דהוי שני מינים שפיר אסור מטעם ק"ו ושפיר בארץ ישראל אסור הרכבה מירקות מק"ו דמהזרעים אסור שהוא זה אצל זה מכ"ש הרכבה דהוי חיבור וזה שפיר הוי שני מינים דרק היוצא מהן נעשה מין אחר אבל תחילת הרכבה הוי שני מינים ושפיר אסור מטעם ק"ו דירושלמי וז"ב

טו) אך לפי זה מיושב כל עיקר קושית התוס' דהקשו דבמשנה מפורש דאין מרכיבין ירק בירק דשפיר אפשר לומר דמיירי הכל בא"י דכיון דכלאי זרעים אסור ה"ה בהרכבה אסור משום ק"ו ואעפ"כ בעי הכי הגמ' אם לוקה בהרכבת ירק כיון דהאיסור הוא רק משום ק"ו שוב אין עונשין מהדין ואינו מחויב מלקות אך הגמרא בעי כאן דאסכים הקב"ה על ידייהו כמאן דכתיב בהו למינהו ממש וכאילו כתב בהם האיסור מפורש ודוק

טז) והמהרש"א כתב דהוי ק"ו משום דנשאו דשאים ק"ו בעצמם אך זה אינו ענין להחיוב אך כפי אשר בארנו שפיר שייך להחיוב דהאיסור הוא משום ק"ו ודוק

יז) נשובה להנ"ל דטעם סוגיות הש"ס דילן דמשו"ה מותר לרכוב על פרדה דלא הוי כלאים כלל