בכורי שלמה חלק א קא

לחצוצרות למ"ד דעיקר שירה בכלי. הביאותיו לעיל בקונטרסי (סי' כ"ה אות צ"ט). א"כ מיושב קושית המג"א

ב) אולם באמת צדקו גם דברי כ"ג בתירוצו על קושית המג"א לחלק ע"פ סברת הירושלמי בין לולב הגזול לשופר הגזול תמן בגופו הוא יוצא ברם הכא בקולו הוא יוצא. ואף שהבאתי ראי' דאין לחלק כן מר"ה (דף כ"ו.) ומע"ז (דף מ"ז) יש להשיג על ראייתי כמ"ש כ"ג בתשובתו לעיל (סי' כ"ו אות י"ט) דבר חדש ע"פ סברתי שם. דבע"ז אף שאינו יוצא בגוף השופר מ"מ כיון שהקול בא על ידו ונמצא שם אינו יוצא בו משום אין קטיגור נעשה סניגור וה"ה בחצוצרות הטעם כן. וא"כ א"ש תירץ של כ"ג על קושית המג"א על הלבוש. ואף שראיותי מר"ה ומע"ז נדחו כמ"ש כ"ג מ"מ גוף תירוצי על קושית המג"א בקונטרסי (אות צ"ז צ"ח) ג"כ א"ש דלסברת רמ"א שהעלה דשופר מבהמה טמאה פסול נראה דס"ל כטעם הא' של הירושלמי כשיטת הרא"ש והראב"ד שהשיג על הרמב"ם. ומיושב השגת מג"א על הלבוש בשני אופנים וצדקו דברי הלבוש לדינא דאתרוג המורכב פסול מטעם דנעבדה בו עבירה

ג) ומה שכתב כבוד גאונו (באות ד') דבאמת צ"ל דאין הלכה כעולא דאמר הטעם דקרן פרה לפסול משום דאין קנ"ס אך הטעם דפרה קרן אקרי ולא שופר וכ"כ המג"א (בסי' תקפ"ו סק"ב) טעם הזה. ותמה על הר"ן ז"ל שהביא ראי' מעולא דנראה שהוא דלא כהלכתא. עכת"ד הנעימים. ולפענ"ד נראה דהלכה כעולא דקרן פרה פסול משום אין קנ"ס. וליכא ראי' מדברי המג"א דלא ס"ל כעולא מדלא הביא רק טעם דפרה קרן אקרי. מ"מ י"ל דס"ל גם טעם דעולא. דאטו כי רוכלא לחשוב וליזול כל הטעמים. כגיטין (דף ל"ג). תדע דהא מבואר בר"ה (דף כ"ו.) עוד טעם דקרן פסול משום דקיימי גילדי גילדי וזה הטעם וודאי הלכה היא ואפ"ה לא הביאו המג"א. אע"כ לומר דאטו כי רוכלא. ועוד שמצאתי בב"ח באו"ח (סי' תקפ"ו) דחושב כל הג' טעמים הנ"ל. א"כ נראה מפורש שס"ל להלכה גם טעם של עולא. ומהי תיתי לנו לעשות פלוגתא בין הב"ח והמג"א. ועוד דאם איתא דהמג"א חולק עליו הי' לו להמג"א להביא דברי הב"ח ולחלוק עליו דלא קיי"ל כעולא. ובפרט דמבואר בר"ן כעולא. ועוד הא מבואר בירושלמי ר"ה (פ"ג ה"ב) וז"ל חוץ משל פרה שנקרא קרן ולא נקרא שופר התיבון הרי של יעל הרי אינו קרוי לא קרן ולא שופר מה כדין כהיא דאמר רבי לוי שניא היא שאין קטיגור נעשה סניגור עכ"ל. ויעי' במראה הפנים שם שכ' וז"ל שניא היא כו' הכא משמע דהך טעמא הוא העיקר והתם מפרש חדא ועוד קאמר עכ"ל. א"כ עכ"פ מבואר בירושלמי דטעם דעולא עיקר. ויעי' כ"ג בס' יראים (מצוה קי"ז) שכ' וז"ל ושל פרה פסול [ונחלקו בטעמא] עולא אמר לפי שאין קנ"ס ומשום שהוא קרן כו' יע"ש. ויעי' בס' צדה לדרך (מאמר ד' פ"ג) וז"ל חוץ משל פרה שאין קנ"ס ואינו נקרא ג"כ שופר. וכ"ה בס' מצודת דוד להרדב"ז (מצוה קי"ב). וכ"ה בס' תניא רבתי ה' ר"ה (סי' ע"ו) ויעי' בהלכות גדולות ה' ר"ה וז"ל כל השופרות כשרין חוץ משל פרה מפני שהוא קרן א"ר יוסי והלא כל השופרות נקראו קרן כו' אלא שאין קנ"ס פירוש משום עגל כו' עכ"ל. א"כ נראה מירושלמי ומיראים ומצדה לדרך ומר"ן ומתניא רבתי ומהלכות גדולות ומב"ח דטעם של עולא הוא להלכה

ד) אולם אף לפי שיטתי לא נסתר בזה תירץ של כ"ג על קושית המג"א על הלבוש כפי חילוקו שכ' כ"ג ע"פ דברי לחלק דבע"ז אף שאין יוצא בגוף השופר רק בקולו מ"מ כיון שהקול יוצא על ידו פסול משום אין קנ"ס. אבל דברים שלא במקום ע"ז לא אמרינן בכה"ג אקנ"ס בשופר. וגם תירוצי על קושית המג"א על הלבוש ג"כ א"ש כמו שכתבתי לעיל (אות ב')

ה) ומה שכ' כ"ג באות ה' להשיג על הט"ז מתוס' ר"פ לוה"ג. יפה תמה חכה לכוין בזה לדברי הקרב נתנאל (פ' לוה"ג אות נ"ד) יע"ש. ומה שהוסיף כ"ג לחלק בין גזילה שאין העבירה על גוף הדבר בין להרכבה שגוף הדבר נוצר בעבירה. הוא דבר אמיתי ויש להביא ראי' לדבריו מירושלמי שבת פ' האורג במעביר מצה ד"א בר"ה וכי לא יצא י"ח בו וכי מה ענין עבירה זו למצוה זו וכן המקריב חטאתו בשבת כיפר יע"ש והטעם כיון דאין העבירה בגוף הדבר. א"כ סייעתא לחילוקו. דגזל יש לדמותו למעביר מצה ד"א בר"ה. משא"כ בהרכבה דגופו עבירה

ו) אולם מה שכתב כ"ג וז"ל וא"כ שוב יוקשה למה לי קרא למעוטי כלאים דפסול לקרבן הא בלא"ה פסול משום מהב"ע עכ"ל. אינו קושיא כמו שהבאתי לתרץ בקונטרסי (סי' כ"ה אות קכ"א). יע"ש. ולפ"ז נדחה ג"כ מה שכתב כ"ג (באות ו') ואין מוכרח חילוקו שכ' דאינו דומה לאשרה כיון דמחויב בביעור. אבל בכלאים אף שבשעת גידולו מחויב לעקור מ"מ עתה הפרי מותר עכ"ל. ז"א כיון דגוף גידולו באיסור דאסור לקיים כלאים שוב דומה לאשרה. כיון שבעודו מחובר לאילן פסול משום מהב"ע איך יחזור להיות כשר בקצצו מאילן כמו שסיים כ"ג בעצמו. ואין קושיא מכלאי בהמה דצריך קרא למעוטי כלאים תיפוק לי' משום מהב"ע כמו שהעלתי בקונטרסי שם יע"ש

ז) ומה שכתב כ"ג (באות ח' ט') לסתור ראייתי דשופר מכלאים פסול מע"ז (דף מ"ז.) מחצוצרות משום דמסופקים אם מותר להיות מטמא דאסור להדיוט [כוונתו להר"ן בפ"ג דר"ה הנ"ל] ובקרבן בוודאי פסול. וע"כ דיש חילוק בין מצוה לקרבן עכתד"ק. עיקר סברא זו כבר הבאתי בקונטרסי (סי' כ"ה אות ק"ל) בשם מהר"א תאומים והשגתי עליו בטוב טעם וא"צ לכפול יע"ש גם (באות קל"א). אולם בתשובתו אלי (סי' כ"ו אות י"ח י"ט) יפה השיג כ"ג על ראייתי ע"פ חילוקי שהעלתי

ח) ומה שכתב כ"ג (באות י"א) ורצה לחלק דשאני בקרבן דכתיב ותקעתם בחצוצרות וגו' דהחצוצרות מבואר מקרא והם מגוף המצוה. אבל בר"ה לא נאמר רק יום תרועה יהי' לכם והמצוה רק התרועה ואין גזל בקול. עכת"ד. הנה כבר הבאתי בקונטרסי (סי' כ"ה אות צ"ט). בשם הר"ן בע"ז "ג דשופר דומה לחצוצרות למ"ד דעיקר שירה בכלי. ובאות י"ג כבוד גאונו בעצמו נראה שחזר מחילוקו וכ' דקשייתי עצומה מהך דר"ה ומהך דע"ז בחצוצרות. אולם בתשובתו אלי (באות י"ט) יפה השיג על ראיותי ומתורץ קושייתי ומה שכ' כ"ג (באות ט"ז) דאין נ"מ למהב"ע לנעבדה בו עבירה. יש לדון בו כמו שכ' בקונטרסי (סי' כ"ה אות קל"ג). יע"ש

וכעת נלפע"ד לתרץ קושיית המג"א על הלבוש באופן אחר ע"פ מה דאמרינן בתענית (דף ב':) ובזוהר הקדוש פ' נח דהארבעה מינים באין לרצות על המים. ויעי' בריטב"א סוכה (דף ל'.) שהעלה דכיון שהד' מינין באין לרצות דומי לענין קרבן למהב"ע. יע"ש. מ"ה א"ש דאתרוג המורכב פסול למצוה כמו כלאים לקרבן. כמ"ש הלבוש. אבל שופר אינו דומה לקרבן לפי שיטת כ"ג דלא קיי"ל כעולא בר"ה (דף כ"ו) דכלפנים דמי, מ"ה שופר של כלאים כשר דלא ילפינן מצוה מקרבן וא"כ ממנ"פ מתורץ קושית המג"א. אם קיי"ל כעולא כמו שהעלתי לעיל (באות ג') מתורץ כמו שכתבתי בקונטרסי. ואם נימא כמ"ש כ"ג דלא קיי"ל כעולא א"ש ע"פ דברי הריטב"א הנ"ל ויעי' קונטרסי (סי' א' אות קל"א)

ט) ומה שכתב כת"ר (באות כ"ב) לתרץ השגתי על שו"ת אלשיך. ולחלק יצא בין חייב היינו מתנות כהונה לבין מצוה דרמיא עלי' היינו אתרוג. דשאני במתנות כיון דחצי שיות פטור ממתנות אין כאן חיוב עליו עוד אבל כאן מה שהוא אתרוג של חבירו אינו פוסל המצוה וע"כ משום שצריך שיהי' כולו שלו ומכ"ש היכי שאין לו לגמרי רק חצי אתרוג עכ"ד היקרים

י) נלפע"ד לתרץ דברי דמצאתי מבואר גם במצוה כחילוקי דהנה אמרינן בגיטין (דף מ"ב.) המית מי שחציו עבד וחציו בן חורין נותן חצי קנס לרבו וחצי כופר ליורשיו עכ"ל. וכ' הרשב"א ד"ה נותן חצי וז"ל ולא דמי לשור כו' דכופר