בכורי שלמה חלק א ק

הלימו"ן ביחד הוי מינכר לקיחתו ועל זה משיג עלי דבעינן מינכר לקיחתו מצד האתרוג גופו לא עם לימו"ן ביחד. אבל באמת הי' כוונתי דמאתרוג לחודי' הוי מנכר לקיחתו דרק בפלפלין איתא שם בסוכה (דף ל"ה:) דלא הוי מנכר לקיחתו דהוא קטן מאד אבל כל שגדל קצת אף שאינו גדול כביצה הוי ג"כ מנכר לקיחתו והגמרא קאמר שם (בדף ל"ה.) דבתרי פלפלין הוי מנכר לקיחתן אך משום דאחד אמר רחמנא ולא שנים אבל שנים הוי מנכר לקיחתן ובאתרוג המורכב עכ"פ יש בו חלק אתרוג כשיעור שני פלפלין

כו) ומה שכבוד תורתו פלפל דגם זולת שאינו גמר פרי בעינן שיעור כביצה לא נראה כן. ומה שהביא ראי' מדברי המג"א (סי' תר"ן ס"ק כ"ז) על מה שכתב מהרא"י (סי' צ"ב) דבחתיכת אתרוג יצא אפילו נשאר מיעוטא סגי וכתב ע"ז המג"א דאפילו לא נשתייר רובו כשר רק שישאר כביצה וכ"ד הטור ורמ"א עכ"ל המג"א. ואם נימא דאתרוג לא בעי שיעור רק משום גמר פרי דוקא והא התם האתרוג גדול ולמה צריך שישאר כביצה עכ"ד

כז) הנה באמת השיג ע"ז הגרע"א בהגהותיו שם כאשר הביא מעכ"ת בעצמו אך אם נחפוץ לתרץ דברי המג"א וכן יתר הפוסקים שהביא מעכ"ת שנראה מדבריהם דבעינן שיעורא כביצה. צריכים אנחנו לתרץ דבריהם כיון דבפחות מכביצה לא גמר פרי ופרי שנגמרת הוי כביצה ממילא כל היכא דהוי פחות כביצה לא מנכר לקיחתה דבעינן שיהי' ניכר לקיחת פרי שנגמרת ומשו"ה אף חתיכת אתרוג פחות מכביצה אינו יוצא דכיון דהוי פחות מכביצה שהוא שיעור גמר פרי אין מנכר לקיחתו פרי נגמרת אף דבאמת נגמרה הפרי מ"מ כל שלא הוי כביצה לא מנכר לקיחת פרי נגמרת כיון שכל פרי נגמרת הוא כביצה אבל באתרוג המורכב שהוא חצי אתרוג וחצי לימו"ן והוא גדול כביצה שפיר הוי כאן גמר פרי ומנכר לקיחתו שמנכר שיש כאן גמר פרי שהוא כביצה

כח) ומה שפלפל מעכ"ת כיון דהגמר הוא רק ע"י הלימו"ן לא מהני כיון שלא נגמר ע"י אתרוג גופו. זה אינו דשפיר כל אחד נגמר מצד עצמו האתרוג מצד עצמו והלימו"ן מצד עצמו דכיון שהגיע כללות הפרי כביצה נגמרה כל הפרי כל חלק שיש בו כיון שכולה גדולה כביצה זה שיעור גדלות הפרי הוי כל חלק שבה נגמר וזה ברור

כט) ומה שכתב מעכ"ת דאתרוג גופא הוי פחות מכביצה וא"כ עדיין לא גמר פרי דמה שהוא יותר הוא ניתוסף עליו מלימו"ן לפענ"ד אינו כן דאטו פרי שהוא מורכב בשני מינים לא יוגמר פריו שיהיו בו כשני ביצים שיהי' על כל מין כביצה אתמהה. אף אם יהי' מורכב מכמה מינים כל שגדלו ביחד עד כביצה נגמר הפרי דכיון שהפרי גדלה עד כביצה כבר הוא נגמרת וזה ברור וא"כ כיון שאנו רואין אתרוג גדול כביצה הרי מנכר לקיחת פרי נגמרת יהי' מאיזה מין שיהי' והאתרוג נגמר וגם הלימו"ן נגמר וכל חלק שבו נגמר דהרי כולו נגמר

שוב ראיתי שכ"ת כתב דהלימו"ן דרכו שלא לגמור כ"כ כמו האתרוג א"כ אף שחלק האתרוג נגמר אבל חלק הלימו"ן לא נגמר הנה מלבד שנרא' כיון שגדל כביצה חלק האתרוג נגמר די בכך לענין האתרוג אך בלא"ה נודע להיפך דאתרוג גדל שלש שנים ולימו"ן נגמר מקודם ונהפוך הוא

ומה שהביא מעכ"ת בשם החתם סופר (חא"ח סי' קפ"א) שמסתפק בכל לימני"ס דמדינתנו הוי בוסר אף שהיא כביצה הנה אם נימא כדברי החת"ס דאתרוג פחות מכביצה פסול משום בוסר א"כ ע"כ באתרוג כביצה לא הוי בוסר וא"כ מכ"ש לענין לימו"ן אך אפשר דעת החת"ס דאף בוסר מיקרי גמר פרי ובאמת קשה לומר דאתרוג שהוא כביצה יהי' גמר פרי ממש ולא בוסר

ל) וכן מה שכתב הח"צ שהביא כ"ת דכל פחות מכביצה פסול אף שאינו עתיד ליגדל עוד ומכ"ש בעתיד ליגדל דפסול דאית בי' תרתי פחות מכשיעור ובוסר כל זה לא שייך בנ"ד דכיון שהוא ביחד כביצה לא הוי פחות מכשיעור כנ"ל וגם לא הוי בוסר ודברי הח"צ אינו מובן מה דכתב דאית בי' תרתי פחות מכשיעור ובוסר שזה הוא אחת מהשיעור כביצה א"צ רק שאז הוי גמר פרי ומעיקרא הוי בוסר לשיטת הח"צ

לא) וכן מה שהביא כ"ת דברי הבית אפרים (בחא"ח סי' נ"ח) וז"ל דמיירי דחסר משיעור אתרוג וקמ"ל דס"ד דלא בעינן שיעור רק משום גמר פרי ואם הי' כשיעור וחסר ממנו כשר קמ"ל דבעינן שיעור ואם חסר או ניקב באותו שיעור פסול עכ"ד. נראה כוונתו ג"כ כאשר כתבתי דבעינן בשעת לקיחתו שלוקח פרי שנגמרת וכל שהוא פחות מכביצה אינו ניכר כאן פרי שנגמרת אבל כיון שיש כאן כשיעור שפיר ניכר כאן בלקיחתו פרי נגמרת כיון שיש עכ"פ בפרי זו כביצה וניכר הגמר וזה ברור לפענ"ד

לב) וכן מה שכתב מעכ"ת באמצע דבריו דבלא גמר פרי כיון שהפלפלין לא הוי מנכר לקיחתו שוב לא נדע מאי הוי גמר מנכר וכיון שאין בחלק אתרוג כשיעור ביצה כל עיקרו לא מנכר לקיחתו וגם לא נדע כמה חלק אתרוג יש בהמורכב שיהי' מנכר לקיחתו

לג) הנה בגמרא קאמר דפלפלין אחד לא הוי מנכר לקיחתו ואם נקח שנים או שלשה פרי אחד אמר רחמנא הרי מבואר בפירוש בגמרא דשני פלפלין הוי מנכר לקיחתו ובאתרוג מורכב עכ"פ איכא כשיעור שני פלפלין אך אם נימא דחלק האתרוג הוא המיעוט תלוי בשני הדיעות שהביא המג"א (בסי' תרמ"ט ס"ק כ"ז) ולדעת הר"ן בעינן שישתייר רובו

אך עיקר פלפול מעכ"ת להוכיח דאתרוג בעי שיעור וממילא פסול חצי אתרוג דכל מידי דבעי שיעור פסול חצי. הנה כל מידי דבעי שיעור פסול בחצי היכא דבחצי ליכא השיעור אבל אם בהחצי איכא השיעור אינו נפקא מיני' מה דבעי השיעור כיון דאיכא השיעור

אלה דברי ידידו דוש"ת באהבה

חיים אלעזר וואקס אבד"ק הנ"ל

סימן כז ב"ה יום ד' מרחשוון שנת תרל"ח פה אזארקאוו

אשד נחלי ברכה ונהרי שלום יזנקו באוהל כבוד אוהבי הרב הגאון המפורסם בקצוי תבל. סיני ועוקר הרים. שר התורה נזר הקודש. חסידא ופרישא נשיא בארה"ק. נ"י פ"ה עה"י כו' כקש"ת מו"ה חיים אלעזר וואקס שליט"א אבד"ק קאליש והגליל בעהמ"ס נפש חיה

אחדשה"ט כמשפט ליראי ד' ולחושבי שמו

קבלתי את תשובת כ"ג ברוב רגש ששון. בין שורותיו יצהירו נגד עיני תשובות על השגותי על דברי כ"ג. ואמרותיו כתפוחי זהב במשכיות כסף. ואמרתי לשום עין עיוני עליהם ופלפלתי בהם. אשר הודות לד' עלה במצודתי היום לתרץ דברי קדשו אחרי אשר נתקשיתי בהם עוד הפעם. ועלה בידי כי יסודתם בהררי קודש ועל אדני האמת הטבעו רק במקום אשר נוגע להליץ בעד דברי האלשיך הקדוש אז חסתי על כבוד הראשונים ז"ל לתרץ השגות כ"ג

א) הנה מה שכתב כ"ג (באות א' ב' ג') להשיג עלי מדברי הר"ן בפ"ג דר"ה דמספקא לי' אם יוכל להיות שופר מבהמה טמאה הא קרבן בוודאי צריך להיות מהמותר בפיך וע"כ דאין זה דומה לקרבן וממילא דה"ה שופר מכלאים כשר עכת"ד היקרים. ולפענ"ד אינו השגה. דהא כיון דהרמ"א (בסי' תקפ"ו) פוסק דשופר מבהמה טמאה פסול. א"כ קיי"ל להלכה כפשיטות לשון הש"ס בר"ה (דף כ"ו.) כיון דלזכרון קאתי כלפנים דמי. ואין קושיא מדברי הר"ן כיון דמצינו דהר"ן עצמו פשיטא לי' במס' ע"ז (דף מ"ז:) דפסול דשופר דומה