בכורי שלמה חלק א צט

דאין קנ"ס. וא"כ באתרוג המורכב לא שייך בו מהב"ע כיון דנשתנה ובזה יישב קושיית הט"ז באו"ח (סי' י"א סק"ז) שהקשה דבפשתן נטוע דכשר לציצית דניהו דנשתנה מ"מ הוי מהב"ע ולפי הנ"ל ניחא כיון דנשתנה תו לא שייך מהב"ע. ובזה תירץ קושית הפ"י בסוכה (דף ל':) ברש"י בד"ה ולקנינהו בשינוי מעשה דעדיין הוי מהב"ע לשיטת רש"י דאף לאחר שקנה הוי מהב"ע ולפי הנ"ל ניחא דאחר השינוי לא הוי מהב"ע ומיושב, קושית התוס' שם דגם בשינוי החוזר לברייתו ג"כ קני. ולפי הנ"ל ניחא כיון דהוי שינוי החוזר לברייתא לא הוי עדיין מין אחר. ודברי כ"ת בזה בטוב טעם

טו) אך מה שתירץ קושית הפ"י וקושית התוס' לענין שינוי מעשה דלא הוי מהב"ע כן אמרתי בחידושי וכדאיתא בבא קמא (בדף ס"ה ע"ב) בד"ה הא מני בית שמאי הוא דהקשו וז"ל וא"ת היכי מדמה לי' דמאי ענין אתנן אצל שינוי וי"ל דקסבר אין שינוי קונה א"כ ראוי הוא להתיר שינוי באתנן דחשיב כאחר ואין זה אותו שבא לידו בתורת אתנן וממאס נמי לא מאוס. וא"כ לענין מהב"ע לא מאוס עוד כיון דאחר הוא ותרצתי בזה קושית התוס' דשינוי החוזר לברייתו אף שלענין קנין קונה עכ"פ כיון דחוזר לברייתו לא הוי כאחר והוי מהב"ע. וכ"ת כיון לדעתי אך הוא אתי לה מגמרא ר"ה (דף כ"ו.) דשם נאמר כיון דאשתני לא הוי מהב"ע. שבתי וראיתי שמעכת"ר הביא ג"כ דברי התוס' בבא קמא הנ"ל

טז) ומה שכתב לתרץ קושית הט"ז (בסי' י"א סק"ז) שהקשה דבפשתן נטוע כשר לציצית דהוי מהב"ע ותירץ כ"ת משום דנשתנה לא הוי מהב"ע. הנה הט"ז לא כתב זאת בתורת קושיא אך דשם כתב דלא הוי מהב"ע שהרי הוא לא עשה עבירה אך כ"ת הוסיף עוד טעם בשביל שנשתנה. אך באמת הט"ז בעצמו (בסי' תרמ"ט סק"ג) כתב האי טעמא דכתב שם וז"ל ותו דאיתא (בסי' י"א) בהלכות ציצית המשתחוה לפשתן נטוע כשר לציצית שהרי נשתנה כ"ש כאן שאין לך שינוי גדול מזה שאחר שנעשה הרכבה נתגדל האתרוג ונעשה ברי' חדשה. הרי דהט"ז בעצמו כתב טעם זה המשתחוה לפשתן הנטוע כשר לציצית בשביל שנשתנה וכוונת כת"ר דהט"ז לא כתב זאת לענין מהב"ע אך באמת הכל אחד הוא. אך בחיבורי (בסי' ב') בארתי בארוכה דלענין אתרוג לא שייך תירץ זה דנשתנה דאדרבה ע"י השינוי ניכר העבירה יע"ש דברי והמה אמיתים

יז) עוד הוסיף לדבר דקשה על טעם המדרש והירושלמי דפסול גזול משום דאין קטיגור נעשה סניגור ונראה דזה הטעם דמהב"ע. והא אמרינן בר"ה דרק בפנים שייך אין קנ"ס והביא בזה שיטות דהרב מזרחי כתב על מה שציוה הקב"ה לאהרן להביא עגל לכפר על מעשה העגל וקשה דהא אין קנ"ס. ותירץ המזרחי דזה הוא רק בפנים. ובשמע שלמה מהגאון מהר"ש אלגזי תירץ דדוקא במילתא דעכו"ם אמרינן אקנ"ס וראי' לזה מדאמרינן על מה הכתונת מכפר על שפיכת דמים שנאמר ויטבלו את הכתונת בדם ואמאי לא אמרינן נמי אקנ"ס. ובספר קהלת יעקב ממהרי"ט אלגזי אות א' השיג עליו דהרי כתבו התוס' ביבמות (בדף ז') בד"ה מעם מזבחי דטעם דכהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו לפי שהרג בידיו ואין קטיגור נ"ס אלמא בשפיכת דמים נמי אמרינן אקנ"ס וכן הקשה מעכת"ר מהא דאיתא במדרש רבה דלולב הגזול פסול משום דאקנ"ס. ותירץ מעכ"ת דדוקא אם הוא בעצמו לא עשה העבירה אז לא אמרינן דאין קנ"ס רק בע"ז. אבל היכא דהוא עצמו עשה עבירה בכל גוונא אמרינן אקנ"ס. אבל מי שהוא לא עשה אך יזכור עון אחרים זה לא אמרינן רק בע"ז. ובזה תירץ ג"כ קושיא הנ"ל דאמאי בלולב אמרינן אין קנ"ס הא לא הוי בפנים ובר"ה אמרינן דרק בפנים אמרינן אין קנ"ס דאפשר ג"כ לחלק בחילוק הנ"ל דמה שהוא עשה בעצמו עבירה אף בחוץ אמרינן אקנ"ס וכל דבריו בזה ברורים המה

יח) ואני אוסיף עוד דכיון דחזינן דבע"ז אמרינן אין קטיגור נ"ס אף שהוא לא עשה האיסור כלל מ"מ נזכר העון דע"ז אפשר לומר דבזה אף דאינו יוצא בזה עצמו רק שהוא שם ג"כ נזכר העון דע"ז כמו דמצינו במלאכים לוהטים הרגל מלהזכיר עגל אש וכל מלתא דע"ז לא יוכל להיות כלל בפנים אף שאינו יוצא בזה שלא יזכור אותו העון

יט) וניחא ההערה שהערה כבודו מהך דר"ה (בדף כ"ו.) דקאמר בגמרא דשופר כיון דאתי לזכרון כבפנים דמי ואמרינן בו אין קנ"ס והא בשופר הגזול איתא בירושלמי דכשר לפי שבקולו הוא יוצא ואין גזל בקול ואינו מזיק גוף השופר שאינו יוצא כלל בגוף השופר. ולפי הנ"ל ניחא דבע"ז אף שאינו יוצא בגוף השופר מ"מ כיון שהשופר הוא שם אמרינן בו אין קטיגור נעשה סניגור כיון שהקול בא על ידו אף שאין יוצא בו

כ) ובזה אפשר ג"כ לחלק מאי דהמשתחוה לבהמה השופר פסול לחצוצרות אף דשם ג"כ המצוה רק בקול משום דבע"ז חמור טפי כיון דהקול בא מחצוצרות של ע"ז חיישינן לקטיגור כנ"ל

כא) מעכ"ת הביא עוד בקונטרסו (אות מ"ד) תשובת האלשיך (בסי' ק"י) דמביא ראי' לסברתו דאתרוג המורכב פסול מבבא בתרא (דף קל"ז:) דאחין שקנו אתרוג בתפיסת הבית פסול דכתיב ולקחתם לכם משלכם שיהי' כולו שלו ולא מקצתו שלו וק"ו הדברים ומה אפילו מה שנאמר משלכם בעינן שיהי' כולו שלו לגמרי כ"ש האתרוג עצמו דבעינן שיהי' כולו אתרוג וכתב עליו מעכת"ר דאשתמיטתי' להרב אלשיך דברי התוס' בחולין (דף קל"ב.) ד"ה וצריך שירשום וז"ל וא"ת כיון דלית לכהן אלא חצי יפטור חצי ויתחייב חצי מידי דהוי אצבי הבא על התישה דמחייבי רבנן בחצי המתנות וי"ל דהתם כל שיות שבו מחייב והכא לא מחייב כל שיות שבו לכך פטרו לגמרי עכ"ל וכ"כ הריטב"א א"כ מבואר בתוס' וריטב"א דהא דאמרינן שה אפילו מקצת שה הטעם דכל שיות שבו מחייב משו"ה מחשב ככולו וא"כ אין ראי' מלכם דבעינן כולו לכם דשאני התם דאם אין כולו לכם אף חלק האתרוג אינו כולו שלו אבל מה שהוי חצי אתרוג וחצי לימו"ן חלק האתרוג הוא כולו שלו עכ"ד

כב) ואם לדין יש תשובה דזה שייך רק לענין לחייב במתנות אמרינן כיון דכל שיות שבו בר חיוב הוא יתחייב אבל היכא דהשיות שבו יש בו פטור כולו פטור וזה לענין לחייב גוף הדבר במתנות אבל לענין שהוא יצא בו ידי אתרוג אם נימא דבעינן כל האתרוג שלו ולא מקצתו הרי ראינו דבעינן אתרוג שלם א"כ מכ"ש דלא מהני חצי אתרוג דבודאי אין לו אתרוג שלם. ואין זה ענין לדברי התוס' גבי מתנות דשם שאני כיון דחצי שיות פטור ממתנות אין כאן חיוב עליו עוד. אבל כאן מה שהוא אתרוג של חבירו אינו פוסל המצוה אך בשביל דלא הוי כולו שלו וע"כ שצריך להיות אתרוג שלם שלו ומכ"ש היכא שאין לו לגמרי רק חצי אתרוג וזה ברור

כג) וגם מה שדחה מעכ"ת דברי וכן כתב הבית אפרים דבאתרוג המורכב אינו יוצא מטעם דאמרינן דשה אפילו מקצת שה דגם שם אינו חייב רק בחצי מתנות וגם כאן לא הוי לו רק חצי אתרוג. וכתב מעכ"ת לדחות ג"כ בסברא הנ"ל כיון דחלק אתרוג הוי כולו אתרוג וגם זה אינו כנ"ל דהחצי אתרוג שפיר הוי אתרוג גמור אבל אין לו אלא חצי

כד) עוד כתב מעכ"ת על מה שכתבתי בחיבורי על מה שכתב האלשיך דכל שהוא מורכב יוכל להיות דחלק האתרוג בו פחות מכביצה וקיי"ל דאתרוג פחות מכביצה פסול השבתי עליו מדברי התוס' ריש פרק לולב הגזול דכתבו על מאי דאיתא בגמרא דאתרוג של אשירה פסול משום דמכתת שיעורא ורצו מתחלה לומר דהטעם הוא משום שאין בו כביצה ודחו זה דהטעם דבעינן כביצה הוא רק משום דכל זמן שלא הגיע לזה השיעור לא הוי גמר פרי א"כ אין לפסול משום מכתת שיעורא דעכ"ז גמר פרי הוא וע"כ כתבו דיש לפסול משום דבעינן מינכר לקיחתו והיכא דמכתת שיעורא הוי כאין בו שיעור כל ולא מינכר לקיחתו וא"כ בנ"ד דהוי מורכב והוי חצי אתרוג וחצי לימו"ן לא שייך ג"כ לפסלו משום דאין באתרוג שיעור כביצה דג"כ גמר פרי הוי ושם הוי ג"כ מינכר לקיחתו

כה) וסבור כ"ת דמה שכתבתי דמינכר לקיחתו משום דעם