בכורי אברהם ט

זה של התוספות ס"ל דעדות שאי אי"ל לא הוה עדות הוא מן הסברא ומשו"ה תירץ התוספות כיון דלוקין הוה כאשר זמם דיראים לומר שקר משום מלקות דלא תענה אם יזימם וע"ז הקשה התוספות מהא דהיו בודקין דאמרינן משום דיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו והוה לה עדות שאי אי"ל ומאי קאמר והא מ"מ לוקין כשיזימו וא"כ לפי הסברא היו יראים המה להעיד שקר והוה עדות שאי"ל ותירץ התוספות דהתם כיון שבאין לחייבו מיתה וזממו להרוג את הנפש לא מקיים כאשר זמם במלקות דהא בהדיא כתיב נפש בנפש בהזמה דעדות נפשות ולא חשיב הזמה במלקות בקוצר הדברים דהתוספות מחלק בין מיתה לשאר עדות בעדי מיתה דכתיב נפש בנפש וכיון דאי אפשר לקיים בזה דין הזמה ממש מקרי עדות שאי אי"ל אבל הכא שלא כוון אלא לשויא בן גרושה וב"ח דליכא כי אם לאו בעלמא כיון שלוקין חשיב שפיר עדות שאי"ל וכן בכל מקום דליכא מיתה דמצד הסברא הוא דבעינן עשאי"ל בכדי שיראים לשקר וכיון דאיכא עונש סגי. וכן מבואר במפרשים בפי' התוספות כן. ולפי זה ניחא הא דקאמר עדי האב נהרגין ומשלמין דהוי שפיר עדות שאי"ל דהא לענין ממון לא בעינן הזמה ממש אלא שיראים המה להעיד שקר וה"נ שפיר יראים המה להעיד שקר דהא על פי עדות זו יתחייבו מיתה. ומטעם זה מקרי גם לענין הממון עדות שאי"ל דהא לענין הממון סגי נמי בעונש אחר ואין לך עונש אחר חמור מזה דנתחייבו מיתה וא"כ ניחא לתירוץ הראשון שבתוספות אבל לפי תירוץ שני שכתבו דגבי בן ג' ובן ח' לא חיישינן כלל באתה יכול להזימה ולא קאי כלל עליו בשום צד שבעולם וא"כ לתירוץ זה משמע דבכל מקום בעינן הזמה ממש ואפילו בממון א"כ קשיא אמאי הכא נהרגין ומשלמין ממון. ונראה דהתוספות אזלי לטעמייהו דכתבו בפ' ק' דכתובות (דף ל"א) בד"ה ר"א דהא דאמרינן עדי האב נהרגין ומשלמין ממון לזה פי' לבעל שרצו להפסידו כתובה ונפשות לעדים עי"ש. והנה מבואר באחרונים דבממון לא בעינן עדות שאי"ל וכיון דהתוספות מפרשי ומשלמין ממון היינו הכתובה שרצו להפסידו לבעל דהיינו ממון ל"א בעינן עדות שאי"ל ושפיר קאמרי נהרגין ומשלמין ממון. אך אכתי קשה לפי' רש"י בסנהדרין שם דפירש ומשלמין ממון היינו מאה כסף לבעל שבאו לחייבו כשהזימו את עדיו ומאה כסף הא קנסא הוא ובקנס הא בעינן עדות שאי"ל וא"כ אמאי משלמין הא הוה עדות שאי אי"ל ונראה שתי תשובות יש בדבר זה א) דיש לומר דרש"י סבר כתירוץ ראשון בתוספות ברפ"ק דמכות דבעלמא לא בעינן הזמה ממש דהוא מצד הסברא וכיון דאיכא עונש אחר סגי ומקרי עדות שאי"ל רק בד"נ גזה"כ הוא דבעינן הזמה ממש ומש"ה כיון דאיכא עונש לענין מיתה זה נקרא ג"כ עדות שאי"ל לענין הממון ושפיר קאמר נהרגין ומשלמין ממון. ב) עוד יש לומר דרש"י סבר כרבא דאמר עדי טרפה שהוזמו נהרגין ואע"ג דהוה עדות שאי אי"ל בזוממי זוממין ומשום דבזוממין לא בעינן עשאי"ל ומשו"ה שפיר משלמין ממון ונהרגין. אמנם להרמב"ם אין לומר כן דסבר כרבא דהנה הרמב"ם נמי מפרש כרש"י דז"ל הרמב"ם בפ' כ"א מה' עדות ה' י' מוציא ש"ר על אשתו שהביא עדים שזינתה כו' חזר והביא הבעל עדים והיזום עדי האב הרי עדי האב נהרגין ומשלמין ממון לבעל נהרגין משום שעדי הבעל נגמר דינן להריגה בעדותן ומשלמין קנס מפני שנגמר דין הבעל לשלם קנס אלמא דהרמב"ם נמי מפרש ומשלמין ממון היינו קנס מאה סלע וא"כ קשיא נמי להרמב"ם אמאי משלמין קנס הא הוה עדות שאי אי"ל ואין לומר דהרמב"ם סבר כרבא דבזוממין לא בעינן עדות שאי"ל דהא כתב בפ' כ' מה' עדות ה"ז וז"ל עדים שהעידו על איש אחד טרפה שהרג והוזמו אין נהרגין וכן העדים שהיו טרפה והעידו בדבר שחייבין מיתה והוזמו אינן נהרגין שאם יוזמו זוממיהן אין נהרגין אלמא דהרמב"ם פסק כר"א דבזוממין נמי בעינן עדות שאי"ל וא"כ אמאי נהרגין ומשלמין ממון וע"כ צריכין לומר דהרמב"ם סבר כתירוץ הראשון דהתוספות דרפ"ק דמכות דהא דבעינן בכל מקום עדות שאי"ל הוא מן הסברא וא"כ אפילו אם אינו מקיים בהם הזמה ממש אותו עונש אלא עונש אחר נמי מקרי עדות שאי"ל ומש"ה שפיר מפרש הרמב"ם ומשלמין ממון היינו קנס דמאה סלע ולפי זה שפיר כתב הרמב"ם בפ' ב' מה' רוצח שמא יוזמו ואם יוזמו אינן נהרגין שהרי לא זממו אלא להרוג טרפה וכל עדות שאינה ראויה להזמה פירוש להזמה ממש אותו עונש אינה עדות בד"נ דהא דוקא בעדות נפשות הוא דבעינן הזמה ממש אבל בעלמא סגי בעונש אחר וזה נמי מקרי עדות שאי"ל ומשו"ה אמר הגמרא סתם כל עדות שאי אי"ל אינה עדות בין בממון ובין בנפשות אלא דבהזמה גופא יש חילוק