בכורי אברהם י

ביניהם דבד"נ בעינן הזמה ממש ומשום גזה"כ ובממון לא בעינן הזמה ממש אלא אפילו בעונש אחר נמי סגי ומקרי עדות שאי"ל כיון דבעדותן נענשו במיתה אע"ג דלגבי הממון לא יענשו כלל מ"מ לא חיישינן לזה והוה עדותן עדות דיראים להעיד שקר וא"כ מתורץ קושית לח"מ

ומה שכתב דנוכל לתרץ כדתירץ הספר כ"י אין מובן לי מה שאמר ה' כ"י וז"ל דכיון דכשהוזמו בעדות זו יתחייבו מיתה חשיב הזמה גם לעדות ממון בדבר זה אע"פ דלא ישלמו ממון ולא כתב שום טעם לזה דממ"נ אי חשיב הזמה אמאי לא ישלמו וכיון דלא ישלמו האיך הוא חשיב הזמה. ובאמת זה נסתר מדברי התוספות דפ"ב דב"ק (דף כ"ב) בד"ה בגדי דחד ועבדא דחד דכתבו ור"ת מפרש דבכל מקום מיתה לזה ותשלומין לזה פטור לבד מעדים זוממין דבעינן שיתקיים כאשר זמם בכל אחד עי"ש. ולפי דבריו משמע דכיון דכשהוזמו בעדות זו יתחייבו מיתה חשיב הזמה לגבי ממון בדבר זה אע"פ שלא ישלמו ממון א"כ אמאי בע"ז מיתה לזה ותשלומין לזה חייב דמ"ש מבכל מקום דפטור מיתה לזה ותשלומין לזה ואי משום דבעינן שיתקוים כאשר זמם הא שפיר חשיב הזמה גם לעדות הממון אע"פ שלא ישלמו ממון א"ו דחדא תליא באידך דאם נאמר דחשיב הזמה חייב לשלם ואם נאמר דאינו חייב לשלם לא חשיב הזמה ומשו"ה בעדים זוממין דבעינן שיתקוים כאשר זמם בכל אחד אמרינן דמיתה לזה ותשלומין לזה חייב ושפיר חשיב הזמה. אבל לפי מה דבארתי לעיל ניחא דשפיר חשיב הזמה החיוב מיתה לעדות דממון כיון דבעדות ממון לא בעינן הזמה ממש ואפילו אם יהיה להם עונש אחר נמי סגי והכא יהיה להם עונש מיתה ושפיר חשיב הזמה אף אם יהיו פטורין מלשלם וכ"ז דוקא במיתה ותשלומין לאחד דחשיב הזמה משום דיהיה להם עונש אחר בעדות זו ושפיר נמי פירש ר"ת בתוספות דב"ק הנ"ל דבע"ז מיתה לזה ותשלומין לזה חייב דבעינן שיתקוים הזמה בכל אחד דבעינן עונש באותה עדות ומה שיהא להם עונש בעדות אחרת זה ודאי לא חשיב הזמה כלל. ועוד י"ל דר"ת מפרש כתירוץ השני דהתוספות דרפ"ק דמכות דבכל מקים בעינן הזמה ממש ומש"ה מפרש דבע"ז מיתה לזה ותשלומין לזה חייב דבעינן שיתקוים כאשר זמם בכל אחר ואחד היינו דבעינן כאשר זמם ממש בכל אחד ואחד

ממני ידידו נצח

סימן ד

גרסינן בתוספתא ב"ק היה מגרר ויוצא פטור מתשלומין וחייב מיתה שחיוב מיתה וחיוב ממון באין כאחד וקלבדר"מ. צ"ע האיך מחייבינן מיתה הא אין הזמה לחצאין כיון דאין יכולין לקיים בהו כאשר זמם על הממון האיך יכולין לקיים בהו כאשר זמם על המיתה

אמנם יכולין לתרץ כדתירץ הריטב"א וז"ל במעידין באיש פלוני שהוא בן גו"ח לוקין ואמאי לא ישלמו נמי תו"מ שהיו מפסידין אותו ותירץ שם ג' תירוצים ובתירוץ בתרא כתב וז"ל דכיון דל מקיימינן בהו הזמה במה דהוי עיקר סהדותייהו דפיסולו דבן גו"ח לא מקיימינן לה בהא דלא מקיימינן הזמה לחצאין וכו' ואע"ג דאמרינן לקמן מעידין אנו באשת פלוני שזינתה והוזמו שנהרגין ואין משלמין כתובתה שהיו מפסידין לה. התם כיון דקם להו בדרבה מיניה דין תורה הוא שבכל מקום שיש מיתה וממון שהמיתה עומדת במקום שניהם וכולה הזמה היא עכ"ל הריטב"א. הרי עינינו הרואות דכעין זה כבר הקשה הריטב"א מהא דמעידין אנו באשת פלוני שזינתה ותירוץ הריטב"א יספיק לתרץ ג"כ הכא גבי היה מגרר ויוצא וכו'. אבל עדיין קשה לי מהא דבעי רבא פלוני רבע שורי מהו מי אמרינן אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם קרוב אצל ממונו בתר דבעי הדר פשטה אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם קרוב אצל ממונו והשור יסקל והכא ודאי הזמה לחצאין כי אי אפשר לקיים בהן הזמה על השור משום דלגבי בעל הבית עצמו אין שייך הזמה הגם לגבי עד שני שייך הזמה מ"מ איך שייך הזמה אפילו לגבי עד שני הא קיי"ל אין עד זומם משלם ממון עד שיזומו שניהם והכא אין לומר כהריטב"א כיון דקלבדר"מ דין תורה הוא שבכל מקום שיש מיתה וממון שהמיתה עומדת במקום שניהם כיון דהכא מחייבינן להו מיתה וממון אם יוזמו ואנו אין יכולין לקיים בהם כאשר זמם על הממון א"כ איך קיימינן הזמה על המיתה הא אין הזמה לחצאין: