בכורי אברהם ה

משום דאין הקרא ועשיתם לו כאשר זמם קאי גבייהו בשום צד שבעולם וכו' וסברתם יש מפרשים זאת דנחלקו בהטעם דאמאי בעינן עדות שאי"ל דהתירוץ הא' ס"ל דהא דבעינן עדות שאי"ל היינו כדי שיהיו יראים להעיד שקר דאם יוזמו ישלמו אבל אם אאי"ל מעידין שקר ומש"ה ס"ל דאף אם א"א לקיים כאשר זמם מ"מ בעינן עדות שאי"ל אבל לתירוץ הב' ס"ל דהוה מטעם כאשר זמם ומש"ה ס"ל דהיכא דא"א לקיים כאשר זמם לא בעינן עדות שאי"ל לפי הסברא הזאת נוכל לומר דג"כ גבי הגונב כיס בשבת בין לתירוץ הא' דהא דבעינן עדות שאי"ל מצד הסברא כדי שיהיו יראים להעיד שקר אבל אם יחייבו אותם במיתה א"ל דאין אנו יכולין לחייבו ממון משום קלבדר"מ מ"מ הוי עדות שאי"ל משום מיתה לבד יראים להעיד שקר ואף לתירוץ הב' נמי ניחא דלפי התירוץ הב' דהוה מטעם כאשר זמם לכך היכא דאי אפשר לקיים כאשר זמם לא בעינן עדות שאי"ל לכך כה"ג גבי הגונב כיס בשבת דהתם אי אפשר לקיים בהו כאשר זמם מטעם קלבדר"מ מש"ה לא בעינן עדות שאי"ל דוקא גבי נערה המאורסה ודאי כאשר זמם קאי עליהן דאם התרו בה מקטלי אינהו בשהוזמו וכיון דאפשר בהן לקיים כאשר זמם לכך אפילו בכה"ג אי אפשר לקיים בהן כאשר זמם מ"מ בעינן עדות שאי"ל אבל התם גבי הגונב כיס בשבת דהתם אי אפשר לחייב שתיהן מיתה וממון בב"א מש"ה לא בעינן עדות שאי"ל. וכן מצאתי כה"ג בספר דמשק אליעזר על הא דהקשו איך מקבלין עדי הודאה או הלואה בהדיוטות כיון דקי"ל עדים זוממין קנסא ואין דנים בהדיוטות וא"כ איך מקבלין עדי הודאה או הלואה הא לא יוכלו להזימם בפני אותן ב"ד שמקבלין העדות כיון שהם הדיוטות ואף שיכולין להזימם בפני ב"ד אחר מומחין מ"מ לא מהני כמו בקרובים דצריך דוקא שיוכלו להזימם בפני אותן ב"ד והוה עדות שאי אי"ל. ותירץ שם מהתוספות דריש מכות עי"ש בה' דיינים ס"א. ממילא יתורץ ג"כ במה דהוה עדות אפילו בזוממי זוממין כנ"ל

אך זה נוכל לתרץ כמו שמצינו בספר כובע ישועה וז"ל בהא דאמרינן בסנהדרין (דף ט') שיביא הבעל עדים שזינתה והביא האב עדים והזימום לעדי הבעל נהרגין ואין משלמין ממון חזר והביא הבעל עדים והזימום לעדי האב נהרגין ומשלמין ממון והרי על הממון ה"ל עדות שאא"י להזימה כשהדר יוזמו עדי הבעל לא ישלמו ממון דבהו היה ממון ונפשות לחוד וע"כ נ"ל דכיון דכשחזר והוזמו אותן יהיו חייבין מיתה אף על פי דממון לא ישלמו מ"מ חשיב הזמה גם לעדות דממון בדבר זה ג"כ הכא גבי גנב כים בשבת ה"ל עדות שאתה יכול להזימה אפילו בזוממי זוממין כי הם פטורין מממון אבל מיתה חייבין חשיב הזמה כמבואר (בריש פרק מכות בתוספות) עכ"ל. משמע כונתו דסגי במה דנענשו במיתה לבד. גם זה הוי עדות שאי"ל ואם לא יענשו כלל אין זה עדות ולפי תירוץ הא' מהתוספות דריש מסכת מכות ג"כ צריכין דנענשו לכל הפחות בדבר אחד מטעם דיראים להעיד שקר

לפי זה קשה לי הא דפסק הרמב"ם פרק י"ח מה' עדות כיצד הזמה כגון עדים שבאו ואמרו ראינו זה שהרג את הנפש או לוה מנה לפלוני ביום פלוני במקום פלוני ואחר שהעידו ונבדקו באו שנים אחרים ואמרו ביום זה ובמקום זה היינו עמכם ואין אנו יודעין אם הרג או לאו אם לוה או לאו אלא אתם הייתם במקום פלוני. על זה האופן הוי הזמה אבל אם אמרו שהתם הייתם עמנו במקום פלוני ולהד"ם לא זה הרג את זה ולא זה הלוה את זה הרי זו הכחשה עכ"ל. לפי הסברא הזאת איך סתר את עצמו הא בה' עדות פ' י"ב משמע איפכא וז"ל וכן מי שהעיד שפלוני רבעו בין באונסו של נרבע בין ברצונו הוא ואחר מצטרפין להרגו. קשיא לי הא הוי עדות שאי אי"ל דאם יבואו עדים ויזימו אותן הלא בהזמה גופא מכחישין את הדבר ואומרים עמנו הייתם הלא הנרבע היה עם העדים מתי היה המעשה. ולפי הרמב"ם אין זה הזמה ואי אפשר לקיים בהן כאשר זמם בשלמא לתירוץ הב' דהתוס' דמכות ניחא כיון דטעמא דבעינן עדות שאי"ל מצד הכתוב והיכא דאפשר אפשר. אבל לתירוץ הא' דהתוספות דבעינן דיקוים בהן כאשר זמם והכא אי אפשר לקיים בהן כאשר זמם ואיך הוה עדות. ולי נראה הא דסברי דבעינן שתקוים בהן כאשר זמם ואם אי אפשר אין זה עדות הלא כונתם דיראים להעיד שקר ואם אי אפשר לקיים בהן כאשר זמם מעידין שקר. אבל גבי נרבע דמעיד על עצמו אנן לא חשדינן דמעיד שקר רק דחפץ לעשות תשובה לכך נאמן להעיד על חבירו

אלא אי קשיא הא קשיא בח"מ סי' ל' עדי דיני ממונות חוץ מעדי חבלות אינם צריכין דו"ח ומשמע דבעדי חבלות הוה דינו כמו בעדי נפשות