בכורי אברהם לה

מצינו בשום מקום דע"י הודאת עצמו מכפינן לו לשלם ועוד אי אמרינן שדד"ג הוא קנסא איך יהיה ניחא בעיא דסוף פ' הכונס דאיבעיא שם אי עשו תקנת נגזל במסור אי לאו הא אין נשבעין על קנסות ועוד קשיא לי על הרמ"א ז"ל דכתב בסי' א' סעי' ד' עדים שהעידו עדות שקר והוזמו והוציאו ממון ע"פ וא"א למהדר דנין אותן ומחיבין אותן לשלם הא דין זה דד"ג הוא ולפי הפוסקים דסברי דד"ג קנס ואיך דנין דין זה בבבל ואין אנו יכולים לתרץ דברי הרמ"א ז"ל הא דכ' דמחייבין אותם לשלם איירי בשהוציאו ממון מיד הנתבע ע"פ עדותן ובכה"ג אי זה קנסא משום דאין זה הזמה רק מזיק בידים אב באמת אינו נכון לומר כן משום דמשמע מהרמב"ם בפ' י"ח ה' עדות דבכל ענין אמר ר' עקיבא דאין משלמין על פי עצמן משום דקנסא הוא וע' בפ"י למכות וכונתו משום דהעדים גופייהו לא עשו שום מעשה כי הם לא הוציאו ממון בידים מיד הנתבע רק ב"ד לבד והם רק גרמו להנתבע בעדותן הפסד וכן משמע (ב"ק ד' ה') דפריך שם הגמרא עדים זוממין דממונא הוא ליתני ומשני סבר לה כר"ע דאמר אין משלמין ע"פ עצמן ע"ש ע"כ משמע מזה דר"ע סבר דאין עדים זוממין משלמין ע"פ עצמן אפילו בשהוציאו ממון מיד הנתבע דאי לאו הכי אמאי פשיטא להגמ' דעדים זוממים ממונא הוא דלא הוציאו הא מצד הסברא משמע איפכא כיון דבלא הוציאו ממון מיד הנתבע ע"כ עדיין לא עשו שום מעשה ומ"מ התורה מחייבתם אין זה אלא משום קנסא אלא ודאי ע"כ צ"ל הא דפריך הגמ' והא ע"ז ממונא כונתו אפילו שהוציאו ממון מיד הנתבע מש"ה תירץ הגמ' דסברי כר"ע דאמר קנסא הוא ומשמע אפילו שהוציאו ממון בעדותן וראיה נכונה לדברינו מגמ' דמכות דף ג' דשו"ט שם הא דאמר ר"י א"ר עד משלם לפי חלקו וז"ל אי דאומר העדנו והוזמנו בב"ד פלניא כמאן דלא כר"ע דאי כר"ע הא אמר אף אינו משלם ע"פ עצמו עכ"ל לכאורה קשה לו לאוקמא כר"ע הא נוכל לומר הא דריא"ר עד משלם וכו' מיירי בהוציאו ממון מיד הנתבע ע"פ עדותן ואין זה מודה בקנס אע"כ צ"ל דר"ע איירי בכל ענין הוי קנסא מש"ה קשה לי לאוקמא כר"ע והגר"א ז"ל ג"כ מבאר בקצור דבריו הקדושים על הגה"ה בחו"מ ס' א' סעי' ד' וז"ל בס"ק כ"א עדים דלא כר"ע מדדחיק במכות לר"ע דוקא באומר וחייבנו ממון ולא אמר בכה"ג עכ"ל ע"כ מוכח מזה דר"ע סבר אפי' שהוציאו ממון בעדותן ג"כ הוי קנסא דאי אמרינן דר"ע סבר דוקא בלא הוציאו א"כ איך אמר הגר"א ז"ל דלא כר"ע הא ודאי כר"ע מתוקמא דאי לא כר"ע וע"ז ממונא הוא ל"ל למימר דלשון והוציאו וכו' הא אף בלא הוציאו ג"כ הוי דנין אותן ומחייבין אותן לשלם אבל אי כר"ע ניחא דבלא הוציאו ליכא משום דד"ג וע"ז הוא קנסא ואין דנין בבבל ואף א"נ ע"ז ממונא הוא הרי ג"כ מוכרחי' לאוקמא דוקא דהוציאו משום דבלא הוציאו ליכא חסרון כיס ואין דנין בבבל וזה נוכל לתרץ לענ"ד אבל מ"מ קשה סוף סוף מאי דחיק להגר"א ז"ל לומר דהאי הגה"ה דוקא לא כר"ע הא מצי אתיא אפילו לר"ע אע"כ צריכים לומר דלר"ע הוי קנסא בכל ענין וא"א לומר שלריא"ר סובר דגם בממון אמרי' כאשר זמם ולא כאשר עשה מש"ה לא נוכל לאוקמי שמיירי בכה"ג דהוציאו ממון ע"פ עדותן דאי בהוציאו ה"ז פטור אבל דוחק לומר כן משום שהריב"א ור"י והרמב"ם בפ' כ' מה"ע ועוד פוסקים אחרים סוברים דבממון ל"א כאשר זמם ולא כאשר עשה וזה אין סברא לומר שהרמ"א ז"ל סובר שדד"ג לאו קנסא מש"ה פסק דדנין בבבל משום דלא שביק הני רבנן הנ"ל ובפרט הרמב"ם שגם הוא סובר דד"ג הוי קנסא כנ"ל ופוסק אפכא ועוד ראי' נכונה שמשמע בפי' שהרמב"ם פוסק שקנס חכמים לא מגבינן בבבל כיון שחכמים קנסו כעין דאוריי' קנסו וחשבוהו להך קנסא כמו קנס תורה דמצינן בפ"ח ה' עבדים וז"ל המוכר את עבדו לעכומ"ז יצא ב"ח והיו כופין את רבו לחזור ולקנותו מעכומ"ז עדי' בדמיו וקנס זה א"ג אותו ודנין אותו אלא בב"ד מומחה ואם מת המוכר אין קונסין את היורש להחזיר את העבד לשחרור עכ"ל ע"כ משמע מזה דכל קנס שקנסו חכמים לעשות סיג לתורה אין מגבינן בבבל וכן דד"ג הרי הוא ג"כ אלא מדרבנן כדי שלא יזיק איש את חבירו והוא קנס ע"כ אין אנו מגבינן בבבל והא דפסק הרמב"ם בפ"ח ה' נ"מ אם מת המסור קנסינן היורשים לשלם הא דד"ג הוא ודד"ג הוא קנס ואין קונסין בנו אחריו בקנסא דרבנן אין זה קושיא משום דבמסור החמירו חכמים לו ולבנו כדמצינן בב"ק דקי"ז כתוא מכמר מה תוא זה כו' ע"ש עכ"פ נראה שנוכל לתרץ דברי הרמ"א ז"ל הא דפסק דע"ז דנין אותן ומחייבין אותן לשלם אם הוציאו ממון ע"פ עדותן משום דע"ז קריא רחמנא מעשה דכתיב כאשר זמם לעשות משמע דגרם זה קרא רחמנא מעשה. וכן מצינו בב"ק ד' ה' אך צ"ל מאי כונתם הרי מצינו בפ"ג דמכות ובסנהדרין ס"ה ובכריתות ג' יצא ע"ז שאין בהם מעשה א"כ איך אמרו חז"ל בב"ק ה' דעדים קריא רחמנא מעשה ע"כ צ"ל כש"א כיון דכתיב