בכורי אברהם ל

העוה"ז ויצר הרע שמסית ומה אני יכול לעשות שהנחש הסיתני והעבירות שעשיתי לא במזיד ובמעל עשיתי זאת. באה הנשמה וצווח איני חפץ להיות בהגוף זה שהוא מלא צואים ומה טענות שלו שהנחש הסיתו הא אמרינן אין שליח לדבר עבירה ודברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ואיך ציית את היצה"ר ועל טענה שניה שאומר הנשמה הוא השכל ונתתי לו לילך אחר תאות העולם הזה טענת שטות היא הא אנא איני נהנה מהעוה"ז כלל כי בת מלך אנא ואמשול לך משל למה"ד לעירוני שנשא בת מלך אם יביא לה כל מה שבעולם אינם חשובים לה כלום שהיא בת מלך כך הנשמה אלו הבאת לה כל מעדני מלך אינם כלום לה למה שהיא מן העליונים ואיך אני עושה כן שאתן שכלי הישר לחזור אחר הבל הבלים ואיני חפץ להיות עם השותף כזה שעושה כמה הזיקות ואנו פסקינן בחו"מ שבמקום הפסד שותף חולק בלא דעת חבירו לכך אני ג"כ כיון שיש הפסד בעסק שהנפש מלא פגימות לכך מותר אני לחלוק מעמו. באה הגוף בחרון אף על הנשמה ואמר מה תצעק כולי האי ומזלזל לי בפני ב"ד הגדול הא דמביא ראיה משותף חולק בלא דעת חבירו היינו דוקא שאמר אני מציל לעצמי ויכול להציל ולא הציל מן הסתם אמרינן שמייאש מזה לגמרי אבל אני לא מייאש ח"ו ומבטיח אני אליכם שלא אעשה יותר כעשיתי מקודם ומעתה אתנהג כדרך אדם ונעשה שלום בינינו ומה שעשיתי מקדם אבקש מכם שתמחול לי כדי שלא אענש על זה. באה הנשמה ואומרת על זה מה שאמר הגוף שיהיה שלום בינינו נכון הדבר ומסכים אני בזה אבל מה דאמר שלא יעשה זאת כמקדם ויתנהג בדרך אדם במה בטוח אני שלא יעשה יותר ע"כ צריכים לעונשו על מה שעשה עבירות מקדם ועוד הא כתיב בתורה ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית הזאת כי אם את אשר ישנו פה ואשר איננו פה. והנה אשר איננו פה בהכרח קאי על הגופין שלנו כי הנשמות שלנו כולם היו עומדים על הר סיני ואיך יאמר אשר איננו פה וכיון שמושבע הוא שיעשה מצות ועבר על השבועה ושבועה חמירא מאד שכל העולם נזדעזע בשעה שאמר הקב"ה בסיני לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא וכל עבירות שבתורה נפרעין ממנו וכאן ממנו וממשפחתו ואיך אתם מוחלין לו. בא הגוף לפני ב"ד הגדול והתחיל לבכות בקול מר ואמר רבותי גלוי וידוע לפניכם שפעמים שהשומר שכר פטור מאבידה אם נאבד מעט כגון אם בעליו עמו ואני ג"כ בעת שעשיתי עבירה היה בעליו עמו שהנשמה היתה משועבד לשמור את הנפש כמו אני וא"כ צריך אני להיות פטור מעונש. באה הנשמה ואומרת לא כן כמו שטוען אתה שצריכים לפטור לך מהעונש מטעם בעליו עמו דלא דמי להתם דקי"ל בחו"מ (סי' רצ"א דין כ"ז) שאם התנה שומר חנם שיתחייב באונסין חייב. ונראה דה"ה אם הפקיד בידו דינר כסף והתנה עמו שאם יאבד יתפרע של זהב ונאבד דחייב של זהב והכא במעשי המצות ג"כ התנה ביניהם שישמרו את התורה ואם לאו ואבדתם מהרה מעל הארץ כמאמר התנא בעשרה מאמרות נברא העולם והלא במאמר אחד יכול להבראות דמהבצע שנברא בי' מאמרות כיון דלפי האמת במאמר אחד יכול להבראות ותירץ אלא ליפרע מן הרשעים שמאבדים את העולם שנברא בי' מאמרות כי הכא הוי בהתנה שאם יאבדו יתחייבו כאילו אבדו דבר שנברא בי' מאמרות ולהכי נברא בע"מ להודיע לבני אדם שיתחייבו כאילו אבדו שנברא בי' מאמרות והו"ל כאומר הרי דינר כסף והתחייב בשל זהב וקבל דחייב משו"ה אתה צריך לענוש על העבירות שעשית מכבר אע"ג דמצד הדין היה להם לפטור לך אך כיון שהתנו ביניהם מחייבינן לך. בא הגוף ואמר נכון הדברים מה שדברת וציית אני לך ומה שאתה ירא שמא מעתה ג"כ אני עובר על מצות ה' היה לא תהיה ואני נותן לך עצה נכונה דתנן השותפין שרצו לעשות מחיצה בחצר בונין את הכותל באמצע ומאי מחיצה חלוקה והשותפין שרצו לחלוק בונין הכותל בעל כרחן כי היזק ראיה שמיה היזק והכא נמי כיון שאתה רוצה לחלוק ממני אני נותן לך עצה שבונין הכותל כלומר שאדם צריך לעשות סיג לתורה וגדר כדי שלא יבואו ח"ו לעבור על ד"ת ודוקא באמצע לילך בדרך הממוצע כמבואר בס' אבן שלמה ע"ש. אמרה הנשמה שהעצה שנתן לי לעשות גדר אין אני סומך עליך שתעשה גדר וסיג ע"כ א"א לך אימת אעשה שלום עמך דוקא שתשבע לי בשבועה מעתה שלא תעבור על מצות ה' אז אעשה שלום עמך ומצד הדין אתה מחויב שבועה כי על טענת שתי כסף משביעין לו כלומר שאתה עברת על שתי כסף כלומר שהתירה נקראת כסף כדכתיב (בשיר השירים) נתן את הכרם לנוטרים איש יביא בפריו אלף כסף פירש נתן את הכרם לנוטרים כדי שלא יבאו בכרם איש נתן לו מעשים טובים ומי מותר לכנוס בכרם דוקא איש