בכורי אברהם כט

לו לעסוק בתורת ה' כי הוא חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה כמו שאמר דוד המע"ה אחת שאלתי מאת ה' שבתי בבית ה' כל ימי חיי וזוהר ח"א קל"א ב' העוסק בתורה וכן המחזיק תלמיד חכם ניצל מסכין פגום דמלאך המות ואינו שולט רק על גוף כל תיבה ותיבה שאדם לומד היא שקולה כנגד כל המצות עיין בס' אבן שלמה זה ניחא לפי דעת התוספות דסבר היכא דהוא פשיעה צריך להתבונן כיון דאין זה דינא וכיון דלא עביד בדין אינו יכול לדון לנפשו אבל לדעת רש"י ז"ל דלא גרס אי בהדי דאזלי קא מזקי וטעמו משום דאמרינן אין דרכן של בני אדם להתבונן בדרכים ומה הסברא של רש"י ז"ל הא פשיעה הוא ואיך פטרינן לו וא"כ לא עביד האי היזק ע"פ דין ואמאי פטרינן לו. ולפי דין זה עדיין נשאר קושיא הראשונה איך מחייבינן לאדם על מה שלא התבונן בדרכיו הא אין דרך של בני אדם להתבונן כיון שהוא טרוד אחר הבלי הזמן אע"ג שמזיק את הנפש במה שלא הביט על מעשיו. אולם באמת אין זה קושיא כלל כי טענות כוזבות הן דיש ב' מיני אדם א' יש אדם שהולך ברה"ר כדרך כל אדם וממילא יצאו צרורות מתחת רגליו והזיק הרי זה פטור כיון שלא עשה שום שינוי ב' יש אדם שהולך במרוצה ברה"ר והזיק הרי זה חייב כיון שהולך לא כדרך כל אדם דתנן אחד רץ ואחד מהלך חייב כיון דרץ הרי זה פשיעה רק ברץ לצרכי שבת פטרינן לו אבל בלאו הכי אנן מחייבין לו מש"ה לדעת רש"י דלא גרס אי בדאזלי קא מזקי וכו' משום דבאמת גם לדעת רש"י מחייבינן אם עשה הנזק שלא כדין דלא דאין לנפשו רק דתלינן לפי אדם אם הלך כדרכו הרי זה עשה כדין לכך יוכל לשבור ולהזיק אבל אם לא הלך כדרכו רק דרץ כסוס הא לא עשה כדין לכך מחייבינן לו לכך רש"י לא גרס כי אין זה כלל אי בדאזלי קא מזקי כחו הוא שפעמים פטרינן לו לכך במעשה המצות ג"כ הכי שתלוי לפי האדם אם הלך בעוה"ז כדרך אדם כגון שקובע עתים לתורה ועסקן במצות הרי זה יש לו שכר גם על תענוגי העולם הזה כי בחייו שמר את נפשו לפי כחו הגם פעמים עשה היזק בהנפש כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא מ"מ מוחלין לו כי הלך בדרך אדם כ"ז חייו. לכן אמרינן שלא עשה במזיד רק שגגה באה לידו אבל אם בחייו לא הלך בדרך אדם רק שרץ בעוה"ז אחר תענוגי העולם הזה ולא קבע עתים לתורה ולעשות מצות ועל ידי זה עשה הזיקות בהנפש ולא קיים השותפות מה שהתנו ביניהם שישמרו את הנפש לכך אין מוחלין לו ונתחייב כרת רח"ל כדכתיב בתורת ה' אם ח"ו יעשה עבירות נאמר בה ונכרתו הנפשות העושות והאבדתי את הנפש וזה המרומז בגמרא הקב"ה טהור והנשמה טהורה אם אין אתה משמרה בטהרה הריני נוטלה ממך והנשמה אינה נפגמת בחטא אדם אלא אם אין הגוף מקיים השותפות שהתנו ביניהם פותחין לו שתצא הנשמה ממנו שלא תטמא במעשיו ושבה לבית אביה כנעוריה בקדושתה וטהרתה לכן אם יהיה שלם בין הגוף להנשמה ואין זה על זה שום טענה אשריו בעוה"ז וטוב לו בעולם הבא אבל אם הנשמה רואה שהשותף שלו מקלקל את העסק שהתנו ביניהם שישמור הנפש ולא ישמור כלום והולך רק אחר תאות עוה"ז ושכח מה שאמר הקב"ה אם לא בריתי כו' חקות שמים וארץ לא שמתי והעולם עומד רק על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים (ופירש האלשיך ה') וז"ל כי הנה התורה כנשמה אל העולם לקיימו וע"כ עליה מתקיים אך יש עוברים שוגג ויש מזיד ואיך יתקיים העולם כי אפס כי לא יחדלו עוברי מצותיה על כן על השוגג צריך עבודה שהיא באה על השוגג ולתקן המזיד בל יתבטל עליו העולם היה פנ"ח כי הלא אין טעם לשיתקיים העולם בהיות עוברים במזיד אם לא בתורת חסד ע"כ צריך ג"ח מדה כנגד מדה שבזכותם יעשה חסד הוא יתברך ולא יביט על המזידין וזה אמר על ג' דברים העולם עומד והעיקר על התורה שאין בור ירא חטא. והשנים תיקוני העוברים עליה זה על השוגג וזה על המזיד עכ"ל ואם לא יביט לתקן את מעשיו הרעים באה הנשמה עם הגוף לדין תורה הגוף טוען והנשמה טוענת. הנשמה טוענת לפני ב"ד הגדול אני לא פשעתי כלום כי בלא הגוף לא חטאתי לך ומצדי לא מנעתי מלשמור את הנפש כי מחשבתי ומגמתי רק לעבוד את ה' כי אני נלקח מכסא כבודך ממקום קדוש וטהור גם אני כן קדושה וטהורה ומי קלקל את הנפש אין זה רק הגוף לבד ולא אני. קול יוצא משמים הגוף מה טענות שלך באה לפני ב"ד וטעין אני לא פשעתי כלום רק הנשמה לבד כי אני לא הייתי יכול לעבור עבירה בלי הנשמה כי הנשמה הוא השכל ונתן אלי שכל לתאות העוה"ז ועוד הנשמה דבר רוחני ואין לה עינים שיביטו בתאות העוה"ז אבל אני יש לו עינים שיביטו בתאות