בכורי אברהם ג

והנה אמתניתין דחייב הגנב בתשלומי דו"ה בלא"ה לק"מ דהא שפיר משכחת לה הזמה כמו דמסיק לה הגמרא והלכתא עדים שהעידו בב"א והוזמו ועי"ש בתוספות בד"ה שהעידו בב"א. וע"כ צריכין לומר כן דהחיוב דהגנב הוה מהאי טעמא דמשכחת לה הזמה בב"א דלפי הנ"ל אכתי קשה אמאי חייב הגנב אטביחה הא הוה עדות שאי אי"ל דהא אטביחה אין משלמין לפי הס"ד דגמרא ולא מקשה הגמרא אלא על העדים אמאי משלמין אטביחה אבל אמה דמשלם הגנב אטביחה לא מקשה הגמרא כלום. וע"כ צריכין לומר דמש"ה ניחא להגמרא מה דמשלם הגנב אטביחה משום דמשכחת לה הזמה דהוזמו בב"א אבל מהא דניחא להגמרא הא דמשלמין העדים אגנבה ולא מקשה אלא אמה דמשלמין אטביחה שמעינן מהכא דהחיוב הוא על שני מעשים לא אמרינן קלבדר"מ ושפיר חייבין העדים לשלם אם יוזמו והוה עדות שאי"ל. אלא אי קשיא הא קשיא הא הוה עדות שאי אתה יכול להזימה בזוממי זוממין דהא המזימין לא באו לחייב העדים אלא משום כאשר זמם ולא הוה אלא דבר אחד ואם יבאו עדים אחרים ויזימו את הזוממין בגנב כיס בשבת לא יתחייבו אלא מיתה ותשלומין לא יהיו חייבין משום קלבדר"מ דבשלמא עדים הראשונים שפיר חייבין מיתה וממון דהא העידו על שני הדברים כנ"ל. אבל עדות המזימין אינו אלא משום כאשר זמם והוי דבר אחד וא"כ הרי זה קשיא לי אמאי חייב הגנב בתשלומין בגונב כיס בשבת הא הוה עדות שאאי"ל וראיתי בספר ים התלמוד דהקשה כה"ג אמאי חייבין העדים אגנבה ואטביחה הא הוה עדות שאאי"ל דבשלמא עדים הראשונים שפיר חייבין ממון משום גנבה ומלקות אטביחה משום דהוה שני דברים אבל עדים המזימין לא הוה אלא דבר אחד משום כאשר זמם. וא"כ אמאי חייבין העדים הראשונים ועי"ש

והנה קושית ים התלמוד בב"ק שם יש לתרץ קצת דאמרינן בפ' ט' דסנהדרין (דף ע"ח) ואמר רבא עדים שהעידו בטרפה והוזמו אין נהרגין עדי טרפה שהוזמו נהרגין ר"א אומר אפילו עדי טרפה שהוזמו אין נהרגין לפי שאינן בזוממי זוממין ופי' רש"י ולרבא כיון דעדות זוממין חידוש הוא אע"ג דהוה עדות שאי אתה יכול להזימה מיקטלי אלמא דרבא סבר דלא בעינן עדות שאי"ל בזוממי זוממין וא"כ שפיר חייבין העדים הראשונים אגנבה ואטביחה אע"ג דהוה עדות שאי אי"ל בזוממין וי"ל דאביי סבר בזה כרבא דלא בעינן עדות שאי"ל בזוממין אבל בסוגיא דגנב כיס בשבת אכתי קשה דאין לתרץ כנ"ל דהא פסקינן כר"א דאמר דבעינן עדות שאי"ל בזוממין

והנה כ"ז כתבתי לפלפולא בעלמא אבל באמת לק"מ דלכאורה קשה הא דאמר הכא וכן בסנהדרין שכבר נתחייב בגנבה קודם שיבא לידי איסור שבת וכן בכתובות קאמר שכבר נתחייב בגנבה קודם שבא לידי איסור סקילה ואמאי לא קאמר בכל הנך מקומות קודם שבא לידי חיוב סקילה וע"כ דמיירי שהוציא ברה"ר בשוגג או שהיה במזיד ובלא התראה ומש"ה אין כאן חיוב סקילה אלא איסור סקילה ואיסור שבת מש"ה לא קאמר חיוב סקילה וא"כ העדים לא באו אלא לחייבו ממון וא"כ שפיר הוה עדות שאי"ל בין בעדות הראשונים ובין בזוממי זוממין לכך ניחא דתני הגונב כיס בשבת חייב והוה עדות שאי"ל

ממני ידידו נצח

שאלה

בע"ה יום א' לסדר "למען ייטב לך והארכת ימים שנת תרנ"ה פה אראן

כבוד הרב הג' ומוכתר במדות טובות וכו' כמר נ"י

אחדשה"ט מכתבו קבלתי בשמחה רבה ומצאתי בו סברות נכונות ה' יתן להכת"ר כתיבה וחתימה טובה בכלל ישראל אמן

הא דכתב הכת"ר על שאלתי אין זה קושיא דשפיר אם יבאו עדים ויזימו אותן יהיו חייבין לשלם משום דהחיוב הוא על שני מעשים וכו'. אבל ברם מצאתי שיטות רבים שסוברים אפילו בשני מעשים נמי פטור רק לשני בני אדם הרי זה חייבין אבל לחד גברא אפילו בשני מעשים נמי פטורין דמשמע משיטה מקובצת לשיטת הסוברים מאן דאכל תרומה וקרע שיראין של חבירו נחשוב החיוב לחד גברא לכך פוטר רב אשי שם בכתובות (דף ל"ח) ולא אמרינן דהא דומיא לשני גברי כיון דשני מעשים הוא הלא מוכח מזה דאין מחלקין בין מעשה אחד לשני מעשים. ועוד ראיה מצאתי מב"ק בתוספות (דף כ"ב) פריך התוספות מהא דאמר רבא היה