בכורי אברהם כד

בזורק חץ אזלינן בתר מעיקרא שכתב בפרק כה"י גבי התיזה ברה"ר והזיקה ברה"י חייב וז"ל אע"ג דגבי דרסה על הכלי ונתגלגל למקום אחר ונשברה אסיקנא לעיל כרבה דבתר מעיקרא אזלינן הכא לא אזלינן בתר מעיקרא אלא אחר המקום שנעשה שם ההיזק דגלי לן קרא ברגל ובער בשדה אחר עי"ש ואי נימא לחלק בין זרק חץ לזרק כלי א"כ מאי קשיא ליה מדרבה דהא התם התיזה ברה"ר דאינו אלא צרורות והוה ליה זורק חץ אלא ודאי דהרא"ש אינו מחלק בין זורק חץ לזורק כלי. אך לפענ"ד נראה לומר דלא כהקצה"ח שדחה הוכחת התוספות כי הוכחת התוספות הוכחה כי התוספות מפרש הגמרא בענין אחר והרא"ש ז"ל מפרש הגמרא בענין אחר. אך קודם לזה צריכים לבאר לכאורה מאי ראיה היא שהביא מרבה לבעיא דרבא הא גבי רבא מיירי שהבהמה דרכה על כלי ולא שברתה ונתגלגל למקום אחר ונשבר מהו בתר מעיקרא אזלינן וגופו הוא ומשלם נזק שלם או בתר תבר מנא אזלינן וצרורות הוא ותפשוט מדרבה דאמר רבה זרק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו במקל פטור אלמא דבתר מעיקרא אזלינן וראיה זו לפי ענ"ד אין זה ראיה כלל הא רבא איירי באדם שזורק וזה קיי"ל דאין דין צרורות באדם מה שאין כן לענין הבהמה אף שהיא כגופה מ"מ כך נאמרה הלמ"מ דחצי נזק משלם דמאחר שלא נשברה על מקומה ממש דין צרורות יש לה אלא ע"כ סברת הגמרא לפי פירוש התוספות הכי פרשינן דיש שני אופני הזיקות בעולם אחד יש היזק שבא מן המזיק שעשה בגוף הכלי ויש היזק שנעשה מן המזיק שלא עשה בגוף הכלי רק מן המעשים שלו גרם להזיק את הכלי כגון שנטל כלי של חבירו ושבר בידים הרי זה מזיק בגוף הכלי ועל זה ודאי מחייבינן לו לשלם ומזיק שאינו עושה בגוף הכלי רק מצד המעשים שגרמו שהכלי יהיה נשבר כגון הזורק כלי מראש הגג ובא אחר ושבר אף על גב דהראשון לא שבר אותה בידים רק מצד מעשיו שזרק אותה מהגג מ"מ מחייבינן לו לשלם ולא לאחר משום שהשני לא עשה שום היזק כי בלאו הכי היתה נשברה אין זה אלא מהראשון לכך מחייבינן לו אבל להשני אין לו רק דין גרמא בעלמא הוא כיון דההיזק היה מוכרח לבא בלי שבירת השני אף שזה קדם והזיק פשיטא דפטור. וכן ראיתי (במשנה למלך פ"ג מה' גזלה ואבדה) וז"ל עוד הקשו התוספות ב"ק דמ"ה הקשו לרש"י דאם הוא פטור כשתופסים אותו מאליהם כשמתפיסו בידים נמי יפטר דסוף סוף אפילו לא היה מתפיסו בידים היו תופסים אותו מאליהם ולא הפסידו בעלים כלום בהתפסתו. והנה קושיא זו נראה דקושיא אלימתא היא דהא פשיטא דע"כ לא אמרינן דמזיק בידים דחייב אלא כשאותו היזק לא היה מוכרח לבא אם לא היה המזיק אבל כשאותו ההיזק היה בא אף שזה קדם והזיק פשיטא דפטור הרי זה דומה לפי מה שכתב (רב"י בפ"ז מה' חובל דין י"ב) הזורק כלי מראש הגג לארץ ולא היה תחתיו כלים וקדם אחר ושברו במקל פטור וכו' עי"ש. הרי מבואר שכל המזיק דבר שאותו ההיזק היה בא אף אם לא הזיק הוה גרמא בעלמא ופטור ובזה שפיר הביא הגמרא ראיה מדין של רבה דאמר אם אחד זרק כלי של חבירו ובא אחר וקדם ושבר פטור משום שהראשון עשה מעשה בגוף הכלי והשני הוא גרמא בעלמא עביד משום הכי פטרינן לו כמו כן גבי בהמה שדרסה על כלי ולא שברתה ונתגלגל למקום אחר ונשבר ודאי מחייבינן לו נזק שלם כיון שהבהמה עשתה מעשה בגוף הכלי מה שדרסה עליה נמצא מה שנתגלגל הכלי למקום אחר ונשבר היה משום מעשה הבהמה שעשתה מקודם לכך מחייבינן לה נזק שלם דבתר מעיקרא אזלינן אבל אם זרק חץ או אבן על כלי של חבירו ובא אחר וקדם ונשבר ודאי מחייבינן לשני משום שהראשון לא עשה שום מעשה בגוף הכלי רק שזרק צרורות על כלי של חבירו והשני עשה מעשה בגוף הכלי במה ששבר הכלי בידים ופשע יותר מן הראשון משום הכי מחייבינן להשני לחוד ולא יכול השני לתבוע מן הראשון חצי נזק שהוא נמי היה יכול לשבור את הכלי בחיציו שלו מ"מ לא ברי הזיקו שפעמים יכול להיות שהאבן אינו נופל על הכלי אבל השני הרי הוא מזיק בידים ודאי מחייבינן לו דאם לא כן אלא אפילו בכה"ג נמי מחייבינן לראשון משום שנחשב כאילו הוא בעצמו עשה ההיזק כמו דאמרינן גבי אשו משום חציו הוא מחייבינן לו אע"ג דממקום גחלת דלקה אש מאליו מ"מ מחייבינן לו על כל הגדיש משום דאמרינן מה שנעשה בסוף ההיזק הרי זה דומה כאילו עשה מיד בשעת זריקת החץ א"כ ג"כ הכא אם היה זורק חץ על כלי של חבירו מחייבינן לו משום שדומה כאילו עשה מיד ההיזק אע"ג דנשבר אח"כ מ"מ מחייבינן לו א"כ אי אמרינן הכי לא משכחת חצי נזק צרורות משום שגבי בהמה נמי צריכים לומר כן מה שהבהמה