בכורי אברהם כ

ברשותו לא מהניא מה שחשב לשמה והוה כאילו נטוה שלא לשמה ואם כן למה הוצרך הכ"מ לומר משום דהוי שינוי החוזר לברייתו האי שינוי הגוף ר"ל שינוי השם דמעיקרא צמר והשתא תיפוק ליה דלא נטוה לשמה דהא כיון דלא הוי דידיה מעיקרא לא מהני מחשבתו שחשב לשמה והוי כאלו נטוה שלא לשמה ובציצית אם לא נטוה לשמה פסולה וא"כ אפילו לא הוי שינוי החוזר לברייתו פסול משום פסול שלא לשמה. ואין להקשות על הט"ז דלמה הוצרך לומר דרמב"ם סבר כפירוש ר"ת וכו' ופסול משום מצוה הב"ב תיפוק ליה דהוי כאילו נטוה לשמה ופסול משום דבעינן טויה לשמה י"ל דהט"ז אזיל לשיטתו דכתב דליבון הוי שינוי וקנה ביאוש ובשינוי קודם הטויה ואם כן שפיר הוה הטויה לשמה משום הכי הוצרך לומר דהרמב"ם סובר כפירוש ר"ת ומשום מצוה הבאה בעבירה אבל הכסף משנה קשה ונראה לתרץ דכמו דאמרינן הגנב והגזלן שתרמו תרומתן תרומה משום דהוי יאוש ושינוי השם וא"כ חל קדושת תרומה עם שינוי השם ביחד ה"נ כשהתחיל לטוות חל הטויה לשמה ושינוי השם ביחד ומהני וכמו דאמרינן פ"ב דגיטין (דף כג) והא דקי"ל דגיטו וידו באין כאחד וה"נ הטויה לשמה והשינוי לשמה באים כאחד משום הכי הוצרך לומר דהוי שינוי החוזר לברייתו

סימן יב

עוד להנ"ל

מצינו בתוספות ב"מ (דף ק') וז"ל אבל אם המוכר מוחזק מועיל אפילו הוא טוען שמא שהיה מוחזק בודאי מתחלה קודם מכירה כשהיתה פרה מעוברת וצ"ע מהא דאמרינן גבי ספק בכורות תפסו כהן אין מוציאין מידו דהתם נמי יש לו לישראל חזקת מעוברת ולא מועיל תפיסת כהן ואמאי קאמרינן שאם תפס הכהן הוי ישראל מוציא מחבירו וזה דוחק לומר דהתו' דבכורות אזיל בשיטת הרמב"ם ז"ל דפסק כרב הונא דלמפרע הוא קדוש כמ"ש בפ"ד מבכורות א"כ לא היה שום חזקת מרא קמא דבשעה שנולד ספיקו עמו והתוספות אזל בשיטת הרא"ש והטור ביו"ד (סי' שטו) ויש לבעה"ב חזקת מרא קמא דמכאן ולהבא הוא קדוש. אי אפשר לומר כן דהא לפי דעת הרמב"ם דסבר דאין לו חזקת מרא קמא דלמפרע הוא קדוש מ"מ י"ל שמודה דבמעי אמו חולין שאין הבכור קדוש עד שיצא לאויר העולם וכ"ז שלא יצא לאויר העולם הוי ליה בחזקת ישראל כמו התם (דהתוספות שם ב"מ דף ק') הוי המוכר מוחזק במה שהיתה מעוברת כמו כן הכא גבי ספק בכורות יש לישראל חזקת מעוברת כ"ז שלא יצא לאויר העולם

ממני ידידו נצח אברהם

סימן יג

כבוד ה' המופלג והחריף וכו' מו"ה אברהם נ"י פה ביאליסטאק

מה שהקשה על התוס' בבא מציעא (דף ק') דכתבו אבל אם המוכר מוחזק מועיל אפילו הוא טוען שמא שהיה מוחזק בידו מתחלה קודם מכירה כשהיתה פרה מעוברת והקשה מהא דאמרינן גבי ספק בכורות תפסו כהן אין מוציאין מידו דהתם נמי יש לו לישראל חזקת מעוברת וכו' לק"מ דהתם איכא פלוגתא דהרמב"ם פסק תפסו כהן אין מוציאין מידו והוא בפרק ה' מה' בכורות דכתב כל בכור שהוא ספק וכו' ואם תפסו הכהן אין מוציאין מידו וכתב הש"ך דהשתא ה"ל הישראל המוציא ועליו ל"ר והתוספות כתבו דתפסו כהן מוציאין מידו ותוס' שם בד"ה פוטר ממונו עי"ש ואם התוספות דהכא אזלי לטעמייהו למה דאמרי' (בפ"ק דף ו) דכמו דאמרי דמוקמינן אחזקה כשהיתה פרה מעוברת וה"נ אמרו בספק בכור והרמב"ם ז"ל דסובר דתפסו כהן אין מוציאין מידו ולא מוקמינן אחזקה כשהיתה פרה מעוברת ה"נ בהמחליף פרה בחמור סבר דלא מוקמינן אחזקה שהיתה פרה מעוברת היכא דטוען שמא דכתב בפרק כ' מה' מכירה ה"י המחליף פרה בחמור וילדה וכו' אפילו אמר המוכר איני יודע על הלוקח לה"ר. וכתב הכ"מ ומה שכתב המחבר אפי' אמר המוכר איני יודע שישבע המוכר שאינו יודע לאו למימרא שהלוקח טוען טענת ברי ולא ה"ר ומוכר אמר איני יודע שישבע המוכר שיהיה שלו שהרי יתבאר שאם שניהם טוענים שמא יחלוקו כש"כ שהלוקח טוען טענת ברי וכו' שאינו נוטל המוכר וכו' אלמא דלא מוקמינן אחזקה שהיתה מעוברת וכן מהא דכתב בפי"א זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע ואינם ברשות אחד מהן יחלוקו