בכורי אברהם יח

כר"ת דאמר יאוש כדי קנה לבד בקרבן וכו'. ממני ידידו נצח ומברכו בכל טוב אברהם

סימן יא תשובה

כבוד ה' המופלג וחריף מו"ה אברהם נ"י פה ביאליסטאק

מה שהקשה על הט"ז איך לא ראה דברי הרמב"ם דסבר יאוש כדי לא קנה וכו' נמי לא קשה מידי ומע"ל מפרש מה שכתב הט"ז ע"כ נ"ל דהרמב"ם סובר כמש"כ התוספות בב"ק בשם ר"ת לעיל דיאוש בכ"מ קנה וכו' דפי' הוא דהרמב"ם מפרש פי' הגמרא בדעולא כפי' ר"ת ולא כפי' ר"י דר"ת פי' התם דיאוש קונה ומשום מצוה הבא בעבירה פסול ור"י מפרש דביאוש כדי לא קנה ובעינן יאוש ושינוי השם וגבי קרבן דלא מהני יאוש ושינוי השם דמעיקרא חולין והשתא הקדש משום כיון דלא קני לו אלא מחמת שהקדיש ולא היה קנוי לו מקודם פסלי רחמנא להקרבה משום מהב"ב אבל אי היה קני לו קודם ההקדש ע"י יאוש ושינוי אין כא מצוה הב"ב וכשר להקרבה ולפי' ר"ת לעולם פסול להקרבה משום מהב"ב. והט"ז הא דכתב שם וא"כ זה שגזל צמר ועשה מהם ציצית ע"כ כבר ליבן דבלא ליבון השייך לו תחלה א"א לעשות ממנו חוטין א"כ ודאי לא הוה שינוי החוזר לבריתו מחמת הליבון וא"כ ליבן הוא השינוי וליבון הוי קודם שעשה ציצית וא"כ לפי' ר"י אין כאן משום מהב"ב כמו התם בקני לו קודם ההקדש דאין בו משום מצוה הב"ב ומשו"ה כתב הט"ז דהרמב"ם ס"ל כמו שכתבו התוספות בשם ר"ת ולר"ת לעולם איכא משום מצוה הבא בעבירה וה"נ אף דהליבון הוא קודם שעשה ציצית מ"מ איכא משום מצוה הבא בעבירה ומשו"ה הוצרך הט"ז לומר דהרמב"ם מפרש פי' הגמרא בדעולא כפי' הר"ת ולא כפי' ר"י ולענין הלכה שפיר לא סבר הרמב"ם לעולם יאוש קונה כדעולא וסבר הרמב"ם דיאוש אינו קונה וא"כ ממילא מוכח דהרמב"ם סובר דמשום מצוה הב"ב פסול להקרבה לעולם מדמפרש לה הכי כפי' ר"ת ולא מפרש כפי' ר"י ש"מ דסברתו הוא דמשום מהב"ב פסול לעולם. אך אכתי קשה הרמב"ם דפסק דיאוש אינו קונה כמאן פסק לא כעולא ולא כר"י דאמרינן בפ' ה' דגיטין (דף נה) אמר עולא ד"ת בין נודעה ובין לא נודעה אינה מכפרת מ"ט יאוש כדי לא קנה ור"י אמר בין נודעה ובין לא נודעה מכפרת פ"ט יאוש כדי קנה וכו' דכר"י לא פסק דהא אמר יאוש כדי קנה וכעולא לא פסק דהא סובר כפי' ר"ת דפי' דעולא סבר דיאוש קני בכל מקום רק לענין קרבן סובר דלא קני וא"כ תרווייהו ס"ל בכ"מ דיאוש כדי קנה ונראה דפסק כר"י וסבר הרמב"ם כמו שכתבו התוספות שם בב"ק וז"ל וטעמא דר"י דאמר בין נודעה בין לא נודעה מכפרת משום דלא חייש למצוה הבא בעבירה ואית ליה דיאוש לא קני ולא גרסינן התם מ"ט קסבר יאוש כדי קנה ועיין בתוספות דגיטין בד"ה מ"ט יאוש כדי לא קני ועיין במהרש"א שם וא"כ ר"י סבר יאוש לא קני ופסק הרמב"ם כר"י ולפי זה יש לתרץ קושית הכ"מ בפ"ה מה' איסורי מזבח ה' ז' דכתב וז"ל ופסק רבינו כר"י ויש לתמוה שמאחר שרבינו פוסק דיאוש כדי לא קנה כמבואר בפ' ה' מה' גנבה האיך פסק כר"י דאמר יאוש כדי קנה שזה סותר מה שפסק בה' גנבה אבל לפי הנתבאר ניחא דהרמב"ם לא גרים התם מ"ט קסבר יאוש כדי קני כדברי התוספות ואין כאן סתירה. וראיתי שכן תירץ הלח"מ בפ' י"ח מה' מה"ק ה' י"ד קושית הכ"מ כעין הת"י שתרצתי ומסיים וא"כ אין קושיתו קושיא דאיכא שינוי השם אבל יאוש לחוד ודאינלא קני אבל מה שהקשיתי קשה דש"פ כו' עי"ש ולע"ד נראה לתרץ קושית הלח"מ אמה דכתב הרמב"ם גנב והקדיש ואח"כ שחט בחוץ חייב ומאימתי העמידוה ברשותו כדי לחייבו עליה כרת וכו'. וכתב הלח"מ תימא דלא אמרי בגמרא כן אלא עולא לתרץ דאמר יאוש כדי לא קני דהוקשה לו מברייתא דגנב והקדיש ושחט בחוץ חייב כרת דהיינו חייב כרת מדבריהם בשלמא לר"י הוה כרת מן התורה ותי' דהוה כרת מדבריהם ורבינו דפסק בפ"ה מה' א"מ כר"י איך כתב כאן דהוה כרת מדבריהם והא כתב דהוה כרת מן התורה וכו' עי"ש. ונראה לי לתרץ דהנה לכאורה אמאי מקשה הגמרא לעולא דוקא מהא דגנב והקדיש וכו' ותני עלה בחוץ כה"ג עונש כרת ואי אמרת יאוש כדי לא קני כרת מאי עבידתיה דהא לר"י דאמר יאוש כדי קני נמי קשיא דהא אמר נודעה אינה מכפרת וא"כ אינה ראויה לבא אל פתח אהל מועד ואמאי בחוץ כה"ג עונש כרת כרת מאי עבידתיה ואע"ג דמדרבנן אינה מכפרת אבל מה"ת ראויה לבא אל פתח אוהל מועד מכל מקום הא תנן בזבחים (דף קיג) כל שאין ראויה לבא