בכורי אברהם יז

הוה יוצא בה י"ח בפסח וע"כ מגז"ש דלחם לחם אלמא דרבנן אית להו להאי גז"ש דמנחות

נחזור לעניננו ושפיר כתב הה"מ דהא לא כתיב מצתכם דהא לא שייך ללמוד לחם לחם מחלה לענין מצה גזולה. אמנם ברא"ש בפ"ב מבואר דלענין מצה גזולה נמי שייך ללמוד לחם לחם מחלה דהרא"ש כתב שם וז"ל משמע מהכא דאין יוצאין במצה גזולה דרבנן אית להו שפיר גז"ש דגז"ש זו מקובלת בפ' רי"ש על ההיא מתני' דהחטין והשעורין וכו' וקאמרי לה בגמרא מנה"מ אמר ר"ל אתיא לחם לחם ממצה וכו' אלא דרבנן אית להו שפיר מעות של מע"ש הוה שלכם אבל גזולה דלאו לכם הא לא נפיק בה. וכן מוכח מסקנא דסוגיא דקאמר וכו' עכ"ל. אלמא דהרא"ש סבר דגזלה נמי ילפינן מלחם דחלה. אולם כבר הקשה שם הק"נ על הרא"ש מהא דב"ק הרי שגזל סאה חטים ותירץ דהק"נ אינו מובן עי"ש וא"כ שפיר כתב הה"מ דהא לא כתיב מצתכם דלא ילפינן לחם לחם מחלה לענין מצה גזולה. ואין להקשות אמה דביארתי לדעת הט"ז דהא דמבואר (בסי' תנ"ד) דאם גזל קמח ואפאה יצא דקנה בשינוי מעשה הוא מדברי הנמ"י אבל לדעת הרמב"ם לא יצא ואין להקשות מהא דכתב הב"י בסי' תנ"ד מקור לדין זה מדברי הרא"ש ומדברי הרמב"ם לדעת הה"מ עי"ש. אלמא דדין זה המבואר בשו"ע הוא מדברי הרמב"ם וכן רשום בבאר הגולה דדין זה הוא מדברי הרמב"ם וכן דקדק הרא"ש וכו' אלמא דדעת הרמב"ם בגזל קמח ואפאה דיצא י"ח די"ל דהב"י אזיל לטעמיה דכתב בה' ציצית דהרמב"ם אינו חולק עם הנ"י וטעמיה דהרמב"ם דפסול הוא משום דמיירי קודם יאוש או משום דהוה שינוי החוזר לברייתו אבל יאוש ושינוי קונה כדעת הנ"י ומשו"ה מפרש הב"י הא דכתב הרמב"ם אין אדם יוצא י"ח במצה גזולה היינו בגזל אבל אם גזל קמח ואפאה דקנה בשינוי יצא ושפיר כתב הב"י המקור לדין זה מדברי הרמב"ם אבל הט"ז דעשה פלוגתא בזה הרמב"ם עם הנ"י ודעת הרמב"ם אף ביאוש ושינוי דלא יצא א"כ סבר דדין זה דגזל מצה (בסי' תנ"ד) הוא מדברי הרא"ש והנ"י אבל דעת הרמב"ם הוא דאפילו בגזל קמח ואפאה מצה דלא יצא י"ח וכדעתו בה' ציצית

סימן ט

עוד מענין הנ"ל

ולפי דעת הרה"ג הנ"ל דמבואר לדעת הט"ז הדין דגזל מצה (בסי' תנ"ד) הוא מדברי הרא"ש והנ"י אבל דעת הרמב"ם הוא דאפילו בגזל קמח ואפאה מצה דלא יצא י"ח [וכו' עיין לעיל] אך לפי ע"ד נוכל לומר דגם לדעת הרמב"ם נמי הרי זה יוצא י"ח אם קנה בשינוי מעשה משום דלא דמי לה' ציצית הא דפסק הרמב"ם גבי ציצית דפסולים הם אע"ג דקנה בשינוי השם ויאוש מ"מ פסולים הם משום דעדיין חזותיה עליו ונראה שהוא צמר אבל אם גזל פשתן ועשה מהן ציצית הרי זה יוצא מצות ציצית משום דמראהו הראשון חלף והלך לו משו"ה ודאי הרי זה יוצא מצות ציצית אבל התם גבי גזל קמח או חטים הא נשתנה מראהו הראשון ואינו נראה חזותו דחטין או קמח משו"ה אפילו לדעת הרמב"ם נמי יוצא י"ח ואינו אסור משום מצוה הבא בעבירה כי אימת אסרינן משום מצוה הבא בעבירה היכא דחזותו הראשון נראה ולא חלף ע"י שינוי שעשה משו"ה אפילו עשה שינוי מעשה נמי לא יצא משום מצוה הבא בעבירה אבל אם ע"י שינוי שעשה נעקר מראהו הראשון אינו חל עליו האיסור משום מצוה הבא בעבירה וכן משמע מדעת הרמב"ם ז"ל וז"ל ואין עושין אותן מצמר הגזול וכו' (ה' ציצית פ' א') משמע דוקא אין עושין מצמר הגזול אבל מנטוע פשתן הגזול עושין אותן משום דנעקר מראהו הראשון והוה דומה כאילו שלא גזלה מעולם כי מעצם איסור הגזלה הלא נפק בשינוי מעשה שעשה רק דנשאר עדיין האיסור ממצוה הבא בעבירה לכך אם חלף מראהו הראשון ואין זה שגזלה אינו חל עליו האיסור של מצוה הבא בעבירה ואינו מאוס לקיים בה מצוה

סימן י

שאלה

להרה"ג הנ"ל

צע"ג על הט"ז איך לא ראה דברי הרמב"ם דפסק יאוש כדי לא קנה גבי ה' גנבה וגבי ה' גזלה והוא אמר להיפך שהרמב"ם סובר