בכורי אברהם טו

יוצא דקנאן בשינוי ודמים הוא חייב לו עכ"ל. וא"כ נראה מדברי הה"מ דבגזל קמח ואפאה מצה יוצא בה י"ח י"ל דזהו דעת עצמו של הה"מ וקאי אהא דכתב וראיתי מי שכתב ממה שאמרו אבל בסוף דמים הוא חייב לו ש"מ גזולה יוצא בה בדיעבד וע"ז כתב הרב המגיד וסוף הירושלמי אינו נראה כן אלא לא יצא ועל זה כתב אבל גזל חטים או קמח ואפאה פת ודאי יוצא בה הוא מסכים לדעתם אבל דעת הרמב"ם שפיר י"ל דסבר דבכל גווני לא יצא י"ח ומ"ה כתב הרמב"ם סתמא או שגזלה ואינו מחלק בין גזל מצה ובין גזל קמח ואפאה מצה דבכולם לא יצא י"ח כן י"ל לדעת הט"ז

והנה יש להקשות על הה"מ שהביא מי שכתב ממה שאמרו וכו' ש"מ גזולה יוצא בה בדיעבד דהא לא כתיב מצתכם וקשה דהא דאמרינן בפ"ב דפסחים דף ל"ח) אמר ר"א עיסה של מע"ש לדברי ר"מ פטורה מן החלה לדברי חכמים חייבת בחלה מצה של מע"ש לדברי ר"מ אין אדם יוצא בה י"ח בפסח לדברי חכמים יוצא בה י"ח בפסח וכו' מתקיף לה רב פפא בשלמא עיסה דכתיב עריסותיכם משלכם וכו' אלא מצה מי כתיב מצתכם וכו' אתיא לחם לחם כתיב הכא לחם עוני וכתיב התם והיה באכלכם מלחם הארץ מה להלן משלכם אף כאן משלכם עי"ש אלמא דאע"ג דלא כתיב מצתכם ילפינן לחם לחם דבעינן משלכם אע"ג דהתם קאי לענין מצה של מע"ש וע"ז הוא דילפינן לחם לחם מ"מ כמו התם במצה של מע"ש ילפינן דבעינן שלכם ה"נ במצה גזולה שפיר ילפינן דבעינן משלכם כיון דכתיב במצה לחם עוני ניתן למילף בגז"ש מלחם דכתיב בחלה דבעינן שלכם א"כ כמו דאמרינן שלכם ולא של מע"ש ה"נ נאמר שלכם ולא של גזלה אע"ג דרבנן פליגי על ר"מ ולא ילפי מגז"ש דלחם לחם י"ל דע"כ לא פליגי אלא במצה של מע"ש ומשום דסברי דמע"ש ממון הדיוט הוא והוה שלכם אבל במצה גזולה י"ל דאפילו רבנן מודו דילפינן לחם לחם מחלה דבעינן שלכם וא"כ שפיר הוה כאילו כתיב מצתכם והאיך כתב הה"מ דבמצה גזולה יוצא בדיעבד דהא לא כתיב מצתכם. ונראה לתרץ דע"כ לא שייך ללמוד לחם לחם מחלה אלא לענין מע"ש למ"ד דממון גבוה הוא ומשום דעיסת הקדש פטורה מן החלה וכדתנן בפ"ג דחלה הקדישתה עיסתה עד שלא גלגלה ופדאתה חייבת וכו' שבשעת חובתה היתה פטורה ופי' הרב דגלגול הקדש פוטר דכתיב עריסותיכם ולא עריסת הקדש וכמו דאמרינן בפ"ו דמנחות (דף ס"ז) אבל הכא תרי זימני עריסותיכם כתיב חד כדי עריסותיכם וחד עריסותיכם ולא עיסת עכו"ם ולא עיסת הקדש ושפיר לר"מ ילפינן מצה של מע"ש בגז"ש דלחם לחם דכמו דפטור מחלה משום דעיסת הקדש ה"נ אינו יוצא י"ח מצה משום דעיסת הקדש דממון גבוה היא אבל האיך נלמוד לענין מצה גזולה מגז"ש דלחם לחם לומר דכמו דגזולה פטור מחלה ה"נ איני יוצא בה י"ח מצה דהא גזולה חייבת בחלה וכדתניא בפ' הגוזל עצים (דף צ"ד) רא"א הרי שגזל סאה של חטים וטחנה ואפאה והפריש ממנה חלה כיצד מברך וכו' וטעמא דהאי עריסותיכם אינו ממעט גזולה משום דגזולה מ"מ חייבת בחלה אם קנה הגזלן חייבת בחלה דהוה כדידי' אם קנה ביאוש ושינוי מעשה ואם לא קנה הגזלן חייבת בחלה משום הנגזל דידיה הוא ופטור מן החלה לא משכחת לה אלא דהאי עריסותיכם אינו ממעט אלא עיסת הקדש ומשום עיסת הקדש פטורה מן החלה וא"כ אף לר"מ דיליף הגז"ש דלחם לחם לא יליף אלא לענין מצה מעיסת מע"ש אבל לענין מצה גזולה לא שייך למילף הגז"ש דלחם לחם וכש"כ לרבנן דר"מ לא ילפינן הגז"ש דלחם לחם לענין מצה גזולה. ואין להקשות דא"כ לרבנן האי גז"ש דלחם לחם למאי איצטריך דבשלמא לר"מ איצטריך למצה של מע"ש דלא יצא ידי חובתו אלא לרבנן למאי איצטריך ואין לומר דר"מ ורבנן פליגי בזה דר"מ קיבל מרבו האי ג"ש דלחם לחם ורבנן לא קבלו מרבו הגז"ש דלחם לחם דגז"ש בעינן קבלה מרבו ואין דנין גז"ש מעצמו דא"כ מאי קאמר ר"א מצה של מע"ש לדברי ר"י דאמר ממון גבוה אין אדם יוצא י"ח בפסח לדברי חכמים יוצא בה י"ח בפסח ומשום דסברי חכמים דממון הדיוט הוה תיפוק ליה דאפילו אי הוה סברי חכמים דממון גבוה הוה נמי אמרי דיוצא בה י"ח בפסח כיון דטעמא דר"מ הוה דאין אדם יוצא י"ח בפסח הוא משום גז"ש דלחם לתם ואי לאו האי גז"ש הוה סבר דיוצא בה י"ח בפסח אע"ג דממון גבוה הוא וא"כ חכמים דלא קיבלו הגז"ש דלחם לחם מרבן סברי שפיר דיוצא בה י"ח בפסח אע"ג דהוה סברי דמע"ש ממון גבוה הוא וא"כ מאי קאמר ר"א לדברי חכמים הסברי מע"ש ממון הדיוט הוא יוצא בה י"ח בפסח דמשמע דוקא משום דסברי מע"ש ממון הדיוט א"ו דהחכמים נמי קיבלו הגז"ש דלחם לחם מרבן וא"כ למאי אתי