בכורי אברהם יד

לומר דהרמב"ם ז"ל סובר דמצוה הבא בעבירה לא קני מדאורייתא לכן אפילו יש יאוש ושינוי השם ג"כ אינו מועיל להפקיע מאיסור שלו שהיה מקודם. וכן מצאתי בשאגת אריה. לפי זה קשה לי ממצה גזולה (בסי' תנ"ד) מבואר שם אם גזל מצה לא יצא אבל אם גזל קמח ולשה ואפאה יצא דקנה בשינוי מעשה. וכן פסק הרמב"ם ז"ל הרי מוכח ומבואר להרמב"ם דקני בשינוי מעשה ובהלכות ציצית מבואר להיפך אפילו בשינוי מעשה נמי לא קני מצד מצוה הב"ע לא יצא. וגם מצינו גבי לולב הגזול (בסי' תרמ"ט) מבואר שם אם גזל לולב ושיפן יצא דקנה בשינוי מעשה. וכן פסק הרמב"ם ז"ל דיצא ולפי שבארנו לעיל שהרמב"ם סובר במצוה לא קני אפילו בשינוי מעשה כיון שהוא מצוה הבא בעבירה וזה דוחק לי לתרץ אימת אמרינן מצוה הב"ב דלא יצא אפילו דכבר שינה בשינוי מעשה דוקא בגזל מישראל בזה שייך לומר מצוה הב"ב ובכה"ג לא מועיל בשום אופן אבל אם גזל מעכו"ם אז לא נקרא מצוה הב"ב שגזל רק מדרבנן ולמה לא יצא מצד שאינו שלו ובתורה כתיב ועשו להם משלהם וכמו כן גבי לולב כתיב לכם לכך אם שינה בשינוי מעשה הרי זה שלו ואז יצא ולא אמרינן מצוה הב"ב וזה דוחק לומר לפי דעתי כי בהלכות גנבה פסק הרמב"ם ז"ל דגזל עכו"ם אסיר מדאורייתא אע"ג דהמהרש"ל ז"ל הקשה הלא בהלכות גזלה פסק הרמב"ם דגזל עכו"ם אסור מדרבנן ותירץ המהרש"ל ז"ל עי"ש. והרבה מפרשים מקשים על הרמב"ם ז"ל מההיא דקדשה בגזל וכו' אך באתי לפני כתר"ה שתירץ לי תירוץ שיהא שוה לפי דעת כולם כי בזה יש מחלוקת הפוסקים אי גזל עכו"ם אסור מדאורייתא או אסור מדרבנן

ממני ידידו נצח ומברכו בכל טוב אברהם

סימן ח

תשובה

וע"ז השיב לי גאון אחד מפורסם וז"ל

כבוד ה' המופלג והחריף מו"ה אברהם נ"י יקבל פה התשובה אחרתי עד כה כי בעת הגיעני לא היה לי פנאי אף לפתוח המכתב לקרותו עד עתה כאשר בא מכתבו השני הוכרחתי לפנות ולהשיב לו התשובה

ממני ידידו

הא דהקשה מע"ל הכא משמע דהרמב"ם סובר מצוה הבא בעבירה דאורייתא לפי זה קשה ממצה גזולה דמבואר (בסי' תנ"ד) אם גזל מצה לא יצא אבל אם גזל קמח ואפאה יצא דקנה בשינוי מעשה וכן פסק הרמב"ם ז"ל. הרי מבואר להרמב"ם דקני בשינוי מעשה ובה' ציצית מבואר להיפך וכו' א"כ הרמב"ם סותר את עצמו ע"כ קושיתו. ובאמת אין כאן קושיא כלל דמה דמבואר בסי' תנ"ד דאם גזל קמח ואפאה יצא דקני בשינוי מעשה הוא דהש"ע אזיל לטעמיה דפסק בסי' י"א כהנמ"י דסבר דקני ביאוש ושינוי השם וה"נ משום הכי פסק דקני ביאוש ושינוי מעשה והא דלא כתב הרמ"א מיהא דאסור לכתחלה כמו דכתב בסי' י"א מיהא לכתחלה אסור לעשותן י"ל דהרמ"א סמך עצמו אמאי דכתב בסי' י"א ועוד דהאי לישנא דאם גזל קמת ואפאה יצא משמע דוקא בדיעבד אבל לא לכתחלה ומשום הכי לא הוצרך הרמ"א לסיים מיהא לכתחלה אסור אבל בסי' י"א דכתב אבל אם גזל צמר ועשאן חוטין כשרים דמשמע דוקא ביעבד מ"מ הוה אמינא דמותר לכתחלה לתלות הציצית בבגד משום הכי הוצרך הרמ"א לסיים מיהא לכתחלה אסור לעשותן פי' דאסור לתלות הציצית בבגד ומ"ה בסי' תנ"ד לא הוצרך הרמ"א לסיים מיהא לכתחלה אסור אבל הרמב"ם כתב סתמא דאין אדם יוצא י"ח במצה גזולה דכתב בפ"ו מה' תרו"מ ה"ז אין אדם יוצא י"ח באכילת מצה שהיא אסורה לו כגון שאכל טבל או מעשר או שגזלה וא"כ אין הרמב"ם מחלק בין גזל מצה בין גזל קמח ואפאה מצה ובשניהם סבר הרמב"ם דאינו יוצא י"ח ואזיל לטעמיה דסבר בה' ציצית דאינו יוצא י"ח בציצית גזולה ובכל גווני פסול לדעת הט"ז וה"נ סבר הרמב"ם לדעת הט"ז דבכל גווני פסול מצה גזולה ואע"ג דמשמע מדברי הה"מ דבגזל קמח ואפאה מצה דיוצא בה י"ח וז"ל הה"מ אבל מש"כ או שגזלה הוא בירושלמי תני מצה גזולה אסור לברך עליה אמר ר"א ע"ש ובוצע ברך נאץ ה' הדא דתימא בתחלה אבל בסוף דמים הוא חייב לו ר"י אין עברה מצוה ר"י אומר אין מצוה עברה אמר ר"א אלה המצות אם עשיתן כמצותן ה"ה מצות ואם לאו אינן מצות ע"כ. אבל ראיתי מי שכתב ממה שאמרו אבל בסוף דמים הוא חייב לו ש"מ גזולה יוצא בה בדיעבד דהא לא כתיב מצתכם ע"כ ובסוף הירושלמי אינו נראה כן אלא לא יצא והוא שגזל מצה אבל גזל חטים או קמח ואפאה מצה ודאי