ביאור ראובן על בבא קמא צז

גמ' "רבא אמר הכי קתני וכו' ". כלומר, דרבא מפרש כדמשמע מעיקרא, דהכי קאמר ליה, דא"כ, לדידך אית לך דמהאשה יולדת (מזה שהאשה יולדת) משבחת.

"כאן במבכרת כאן בשאינה מבכרת". כלומר, דהתנא דהברייתא הראשונה סבר כרשב"ג דמתניתין איירי במבכרת ולכן פירש את דבריו כרבה, והתנא דהברייתא השניה סבר דרשב"ג איירי באינה מבכרת ולכן פירש את המשנה כרבא.

"לומר לך שבח הריון לבעל". כלומר, להקיש הרה לויצאו ילדיה, מה יציאת הילדים לבעל, אף הריון לבעל.

"לאפוקי יד ורגל דלא". משום דאמרינן נבעתה והפילה פטור מטעם גרמא בניזקין, כמו "תקע באזנו וחירשו פטור". ועיין לקמן צא.

"היתה שפחה ונשתחררה או גיורת זכה". והמקשן סבר דכיון דתנא בברייתא מה שהוא לבעל ומה שהוא לאשה הו"ל לפרש דכשחבל לאחר מיתת הגר הוי נמי לאשה. (ובתוספות פירשו בענין אחר). ובלאו הכי צריך לפרש כן, דאם לא כן קשה, אמאי לא משני דבמתה האשה נמי קאי, כדמוכח פשט הלשון "אין האשה נותן ליורשיה היתה שפחה"? ועיין לעיל ברש"י (מג.) שכתב בפירוש "ומתו שניהם".

רש"י ד"ה היתה שפחה. "ואין לה בעל שמת". כלומר, אבל אין לפרש שאין לה בעל, שנתעברה בזנות, דהא לעיל (מג:) אמרינן דהוולדות הם לבועל אפילו בא עליה בזנות.

תוס' ד"ה חמרתא. "כאן הולדות לאדון דכתיב האשה וילדיה תהיה לאדוניה". כלומר, דלעולם עבד הוא בכלל אדם ולפיכך כשממעטין שור ולא אדם גבי בור ממעטין נמי עבד, אלא גבי דמי ולדות משום הכי לא הוי עבד בכלל משום דבקרא דממעטין שוורים כתיב "בעל האשה". ובמקום דקרינן בעל האשה קרינן אנשים ולא שוורים, ובמקום דלא קרינן בעל האשה לא קרינן אנשים ולא שוורים, אבל קצת קשה, דהא בגמרא משמע דעבד נמעט מדמי ולדות משום דהוא דומה לחמור ולא משום דלא קרינן ביה "כאשר ישית עליו בעל האשה". ולפי מה שכתבו התוספות (דף ט: ד"ה מה שאין כן) דעיקר דרשה דשור ולא אדם אתא למעט עבד, אין כאן מקום לקושית התוספות כלל.