ביאור ראובן על בבא קמא צ

גמ' "דנעביד ליה שמירה מעולה". כלומר, מעולה ממעולה, וזה אי אפשר, ע"כ אמרינן כי הוא בא למעט שמירה, והכי פירושו: דוקא אם לא שמרו כלל הוא מחייב.

"לזה ולא לאחר". קשה לי, כיון דסבירא ליה שאין לך אדם שמשמר שורו שמירה פחותה, וקאמר רחמנא תם חייב, א"כ על כרחך תם לא סגי ליה בשמירה פחותה, ומאי איצטריך מיעוטא למעט תם משמירה פחותה? וכן קשה לר' אלעזר בן יעקב דאית ליה לקמן במועד כר' יהודה, דיליף רבוי אחר רבוי, ואית ליה דבתם סגי בשמירה פחותה? ושמא י"ל דהכי קאמרי: בלא קראי הייתי אומר, "סתם שוורים בחזקת שימור קיימי", אבל עתה דאיתא ג"ש אפשר דאימא איפכא.

רש"י ד"ה אליבא דמאן, "כלומר", דקשה ליה, לוקמי שלא שמרו כלל, ואליבא דכ"ע קאמר רב.

בא"ד "וכ"ש מועד לקרן ימין שהוא צד חזקת שבו אינו מועד לשמאל". וזהו דחוק, דהא איכא למימר דמאדם לבהמה לא הוי מועד משום דהוי מין אחר, אבל לבהמה גופה, כיון דאיעד לה לא שנא בימינו או בשמאלו. לפיכך נראה דרב על הך משנה אמרה, ולפיכך על כרחך לענין שמירה קאמר, דאי לענין תשלומין הוי ליה למימר הך מימרא על המשנה שור שהוא מועד למינו ואינו מועד לשאינו מינו. ועוד קשה לפירוש רש"י, דהא איכא למימר דרב ואינו מועד קתני, כדפירש רב זביד וכדסייעו לו מן לשון המשנה גופה, ולפי זה לא תני במשנה דמועד לאדם אינו מועד לבהמה, ואשמועינן רב דמ"מ מועד לימין אינו מועד לשמאל. תדע, דהרי בראש המסכת נמי אמרינן דמועד לאדם הוי מועד לבהמה.

בא"ד "לענין שמירה אשמועינן". כלומר, ולענין שמירה אשמועינן טובא, דמהו דתימא כיון שעכ"פ היה לו לשמור השור יותר וא"כ פשע בשמירת השור "ולא ישמרנו" קרינא ביה, קמשמע לן.

תוס' ד"ה בחזקת. "סבר שפיר פלגא נזקא קנסא". כלומר, דפלוגתא דר' מאיר ור' יהודה הוא בדבר שבפועל אם הבעלים היו רגילין לשמור שורם שלא יגחו או לאו. אבל פלוגתא דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע היא בדבר שבדין אם הבעלים היו מחויבים לשמור שורם מנגיחה (אי לאו קרא) או לא.