ביאור ראובן על בבא קמא עו

גמ' "דאפילו אנגריא לא תעביד בהו". וליכא למימר דטעמא לאו משום שיחה נאה אלא משום שלא שכרו את בלעם לקלל את ישראל, דהא ההזהרה שלא לצור את מואב היתה קודם ששכרו מואב את בלעם, וא"כ בשעת ההזהרה לא נתחייבו עוד, ואין הקב"ה מעניש על עתידות, כדילפינן מ"באשר הוא שם". ועיין מהר"ם.

"ואלו נערות שיש להם קנס". כלומר, יש נערות שאין להן קנס חמשים כסף, כשנאנסו או נתפתו, והיינו, כשהמאנס או המפתה אסור עליהן בחייבי כריתות, וכשקידש אותן אין קידושיו קידושין ואין אני קורא בהן "ולו תהיה לאשה". אבל נערות אלו, שהמאנס אינו אסור עליהם אלא בלאו, וקידושיו קידושין, חייב עליהם נמי קנס חמשים כסף. והאי משנה ר"מ היא, דקתני נערות דוקא, דלרבנן אף בקטנות איכא קנס. והכי אמרינן בכתובות, "זו דברי ר"מ". וא"כ קשה אמאי לא קנס ר"מ התם את הכותים בממונם, ואמאי יש לכותית קנס.

רש"י ד"ה שור של ישראל. "ודיין בקנס זה". דקשה לו, מאי קסבר ת"ק, אי כותי הוי כישראל, א"כ אף ישראל בכותי יהא חייב. ואי כותי כעכו"ם א"כ ישלם הכותי נזק אף בתם.

תוס' ד"ה גירי. "הלכה דגירי אמת כולן". כלומר, כל אלה שנתגיירו שלא מחמת שבאו לחסות תחת כנפי השכינה, אלא מחמת סבות אחרות, וא"כ אפילו נתגיירו מחמת יראת אריות יהיו גירי אמת?

בא"ד "ואת אלהיהם היו עובדין ומ"ד גירי אמת וכו' ". כלומר, וא"ת א"כ מאי טעמא דמאן דאמר גירי אמת הם, הא מפורש בקרא בהדיא, דהיו עובדין גם את אלהיהם.

ד"ה על הנתינה. "שיש להם קנס אע"פ שדוד גזר עליהם". כלומר, אע"פ שדוד גזר עליהם שלא יתחתנו בהם, ואשמועינן דיש להן קנס אע"ג דמדרבנן ליכא לקיים בהן "ולו תהיה לאשה", ואע"ג דכבר אשמועינן באיסור דאורייתא, כגון ממזרת, א"כ כ"ש דרבנן? י"ל דהוי אמינא כיון דדוד גזר עליהם עבדות, יהיו כעבדים לכל דבר, אפילו שלא יתפוס בהן קדושין, ואע"פ דמן התורה יש להם קדושין, יש כח ביד חכמים לבטל את הקדושין, דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש.

בא"ד "דמדאורייתא אסירא בלאו דלא תתחתן כדמסיק רבא". כלומר, ושמא תאמר שמן הלאו של לא תתחתן אסורים רק לפני שנתגיירו, הרי רבא מוכיח שמן הלאו הזה אסורים אפילו אחר שנתגיירו, כי קודם שנתגיירו (דהיינו בגיותן) אין תופס בהם קדושין (לית להו חתנות) ולא שייך לכתוב עליהם לא תתחתן.

בא"ד "ובפ' אלו הן הלוקין קחשיב נתינה". כלומר, דאף בנתינה יש מלקות, שמע מינה שנתינה אסורה מן התורה, דבאיסור דרבנן אין מלקות.

בא"ד "דאמר ממזרת ונתינה איכא בינייהו". כלומר, שם מביא שני טעמים, למה אלמנה המתגרשת מכהן גדול יש לה כתובה: משום שהיא אסורה לו מן התורה, וכל דבר האסור מן התורה אינו צריך חיזוק. ב) משום שעל ידי נשואיה עם הכהן גדול נעשית חללה ונפסלת אפילו לכהן הדיוט, וכיון שכן אינם צריכים לקנוס אותה יותר. ואמר התם שממזרת ונתינה איכא בינייהו, שהן אסורות מן התורה אבל אינן נפסלות בנשואיהן לאסור להן, כיון שהיו אסורות כבר מקודם לכן. וברא"ש פרק אלו נערות נמצא כמו כן שנתינה אסורה מן התורה.

ד"ה ועל הכותית. "מה חידוש לומר שיש להם קנס". ואם תאמר, הרי יש כאן חידוש גדול שלא קנס ר"מ בממונם כמו שקנס בנגיחת שורם? יש לאמר, שמן המשנה משמע שהחידוש הוא לא מטעם קנס רק מטעם שאסורה להנשא לבועל, שהרי כל אלה שחושב שם הוי החידוש מטעם איסור, ותירוצו של המהרש"א הוא דחוק מאד, וכן תירוצו של מהר"ם.

בא"ד "דאמרי' בירושלמי דשפחה אפילו משמרת אין לה קנס". וכן היה אפשר להם להוכיח מזה ששפחה אינה בת קדושין.

בא"ד "שהשפחות נתערבו בהן ונשאו לכותים". כלומר, דהא ודאי שאביה היה כותי ולא עבד, כמו שפירשו בסוף התוספות דהא "דנקט רבא עבד לאו דוקא". וא"ת מה מועיל חזקת האב לבתו, כיון שהבנים אינם מתיחסים כלל אל האב? י"ל, כיון שאם נפסלה בתו, הרי עלינו לאמר שנתפסל זרעו, שהיה בחזקת כשר. ומ"מ חזקה גרועה היא, שהרי בכתובות אמרינן, שאפילו חזקת האם אינה מועילה לבתה לכ"ע, אע"פ ששם אי אפשר להיות שהאם תהיה כשרה והבת פסולה.

בא"ד "ואע"ג דנקט רבא עבד ושפחה לאו דוקא". פירוש, זה שהזכיר רבא עבד הוא לאו לצורך, כי מה שנתערב בהם עבד אינו מועיל לפסול אותם משום דעבד הבא על הכותית הולד כשר. ואם תאמר שהחשש שמא נתערב בהם עבד מועיל שלא יהיה לבתו חזקת אביה? זה אינו, "לפי מה שפירש שהשפחות נשאו לכותים והכותיות לעבד", וא"כ אם אמה היא שפחה ממילא אביה הוא כותי.

ד"ה ה"נ נקנוס. "משום דסתם מתניתין ר"מ פריך מר"מ אר"מ". קצת קשה, למה להם להוכיח כן, הא אמר התם רב בפירוש "זו דברי ר' מאיר".