ביאור ראובן על בבא קמא סד

גמ' "דטעה דיינא גופיה". ואע"ג דטעה דיינא מ"מ גולה השליח ב"ד, משום דאף הוא שגג בזה שלא הזכיר את הדיין הממונה, וכיון דהוא המית בשגגתו, גולה.

"בסותר את כותלו". כלומר, דלא פשע בזריקתו אלא עשה מה שכל האנשים עושים.

"בשוליא דנפחי". כלומר, האי רשות דתני הכא, לא שנתן לו רשות, דהוי לדעת חבירו, אלא שהיה לו רשות מעצמו, והיכי דמי, בשוליא דנפחי.

רש"י ד"ה רצועה אחת. "יותר על מה שאמדוהו ב"ד שיכול לקבל". כלומר, דבכי האי גונא הוה ודאי שוגג קרוב למזיד, דכיון דאמדוהו שאינו יכול לקבל יותר, הוי ליה קרוב לודאי שימות מחדא רצועה, אבל אי הוסיף לו רצועה על ארבעים חסר אחת אז לא הוי שוגג קרוב למזיד.

תוס' ד"ה ונתזה. "דהא מוקי לה לענין ארבעה דברים". כלומר, דמוקי לה הא דאמר ברשות חייב היינו בד' דברים וא"כ הא דאמר דשלא ברשות פטור הוי נמי מד' דברים, דבגלות ליכא חילוק.

ד"ה דלא סגי. "דיודע הוא שיכנס לאלתר כיון ששאל ממנו רשות להכי הוי קרוב למזיד". ובזורק אבן לר"ה הוי קרוב למזיד, אע"ג דלא שאלו ממנו רשות, משום דשכיחי רבים.

ד"ה מיתיבי. "והא דלא מייתי הך משנה התם". כלומר, הא דלא מקשי מהזורק אבן לר"ה דגולה אע"פ שהוא קרוב למזיד. ואע"ג דכבר תירץ הכי האי קושיא, מ"מ דרך הש"ס להקשות אותה הקושיא בכל מקום שיש להקשות, בכדי להקל להלומד סוגיא אחת.

בא"ד "והא דפריך בגמרא אהך משנה במכות וכו' וכולה סוגיא כדהכא". כלומר, כיון דאמרינן השתא דהאי שוגג קרוב למזיד לא דמיא לאומר מותר, משום דהתם הרי כיון להרוג והכא לא כיון, א"כ מאי פריך התם "הא מזיד הוא", כלומר, הא הוי ליה ליפטר משום דהוי שוגג קרוב למזיד, מנא ליה דשוגג קרוב למזיד כי האי פטור, הא מבשגגה ממעטינן רק אומר מותר?

בא"ד "ולא אתיא ההיא סוגיא כמאן דמתני דר' יוסי בר חנינא ארישא". דמאן דמתני ארישא ומחייב גלות ברשות אין ממה למידק דשוגג קרוב למזיד, כההיא דזורק אבן לר"ה, ולא מחייב גלות. ואע"ג דבההיא סוגיא איירי רב פפא ורב פפא משמיה דרבא הוו מריה דלישנא בתרא דהכא מ"מ אפשר דרב פפא בא לתרוצי ההיא דזורק אבן אף ללישנא קמא דהכא.

ד"ה חייב. "אבל הכא שתחילת כניסתו שלא ברשות אין לו לחוש כל כך". כלומר, ואפשר לו לשכח שהוא נמצא בחנותו, משום דדרך אדם כשנכנס שלא ברשות, לצאת מיד ולא לשוב.