ביאור ראובן על בבא קמא נח

גמ' "והא מדקאמר ר' יוחנן לקמן וכו' מכלל דפטרי רבנן". והכא ליכא לתרוצי, "אף לאחר נפילה מחלוקת", אי משום דא"כ לא פליג במידי אר"א כדפירשו התוס', אי משום דמן הברייתא מוכח טפי דפליגי לאחר נפילה, מדקתני ולא סלקא, ולא איצטריך ליה לאשמועינן דפליגי אף לאחר נפילה, וכדפירש רש"י לעיל.

"דמפקיר נזקיו דהכא הוא דפטרי רבנן דאנוס הוא". בירושלמי איתא התם: "ר' זמירא ור' לא תריהון אמרין, מודה ר' יודה לחכמים במפקיר או שנגח ברה"ר שחייב, לא דומה נזק עומד לנזק מהלך". ותמהו על זה המפרשים, דהא ר' יהודה פוטר אפילו בנגח ואח"כ הפקיר, והרידב"ז מחלק, דהפקיר לפני נגיחה שאני, משום דלא נמעט ממועד, שצריך שיהא נגיחה והעמדה בדין שוין כאחד, אבל זהו תימא. ונראה לי, דהא דקאמר נגח חייב, מיירי בכופר דאמרינן התם פרק ד' הלכה ח' דבכופר כ"ע מודים דחייב אף על הפקר, לפיכך מחלק הכא בין בור דפוטר ר' יהודה מחמת אינו שלו ובין שור דנגח דחייב אפילו הוי אינו שלו.

"שהחזירה למקומה". וה"ה דהוי מצי למיפרך השתא, ומאי דוחקיה דר"א לאוקמי כגון שהחזירה למקומה כדפריך לקמן, אלא דעדיפא מיניה קפריך דמה שאמר, דהחזירה למקומה לא הוי ככורה בור, אינו אמת.

"אלא אמר רב אשי כשהפכה". לאו היינו רב אשי, מסדר הגמרא, דהא ההוא נולד ביום שמת רבא, והיאך אפשר שרבא מפרש את דבריו, או אפשר דרבא דהכא אינו רבא סתמא שבגמרא. והא דקאמר כשהפכה לפחות מג' היינו לפרש דרב אדא בר אהבה, דמשום הכי לא סילק מעשה ראשון, דפחות מג' הוי כלבוד. אבל לא בעי למימר דהפכה והניחה על מקום אחר, דא"כ חפר ההופך בור חדש, דשמא לא היה מזיק במקום שהיה שם מעיקרא.

"ש"מ כל הפך למטה משלשה הוא". ואשמועינן מתניתין, דאפילו הכי חייב, והיינו משום דיכול לזכות בו אפילו למטה מג'. והיינו טעמא נמי דתני הפך, אפילו למאן דאית ליה בור בר"ה חייב.

"לפי שאין דרכן של בני אדם להתחכך בכתלים". והוי כמי שחפר בור באמצע רשותו, רחוק ממהלך בני אדם, אבל במפריח ליכא למימר הכי, דהא הוי באמצע רשות הרבים.

רש"י ד"ה להתחכך. "וזה שנתחכך והוזק משונה הוא". כלומר, דטעמא דבור ברשותו חייב הוי משום שממונו הוי במקום שדרך להזיק, אבל כאן לא הוי במקום שדרך להזיק. וזהו דוקא ברשותו, אבל בר"ה חייב מטעם כל המקלקלין בר"ה והכא הרי קילקל בממונו.

תוס' ד"ה ורבי יוחנן. "ומודה ר"מ בשעת נפילה דפטור משום דאונס הוא". וכן ליכא למימר, דמודה בקנקנים משום דהפקיר, ונשברה כדו הוי בלא הפקיר, דהכא נמי הוי ליה למימר, ומודה ר"מ כשהפקיר ולא הוי ליה להזכיר קנקנים.

ד"ה תסתיים. "והא דלא פריך מההיא דר"א דלעיל". היינו לפי מה דפירשו בתוספות דלעיל (ד"ה אלא מאי) דר"א אינו יכול לפרש דהא דפטרי רבנן באחר נפילה הוי דוקא משום דאנוס הוא. אבל לפי מה שפירשנו התם, דקושית הגמרא אזלא אפילו אם יפרש ר"א דהא דפטרי רבנן הוי משום דאנוס הוא, א"כ לא קשה מידי.

בא"ד "להכי שביק לה ומייתי מילתא דמיפרשא טפי בהדיא". והתירוץ הזה הוא דחוק קצת. אבל באמת נראה דכל איתמר שבש"ס הוי סוגיא שנאמרה בישיבה אחת, וא"כ לא שייך למיפרך, אמאי אינם מוכיחים ממה שנאמר במקום אחר, דבהישיבה הזאת לא ידעו מה שנאמר באותו הזמן במקום אחר, אבל מסדרי הגמרא אספו את הסוגיות שנאמרו בכל הישיבות יחד. וכן נראה מדברי המהרש"ל הכא.

ד"ה אלא ר' יוחנן. "לפרש מתניתין אפילו כמאן דמחייב בור ברשותו". דאם לא כן תקשי, ומאי דוחקיה דרבי יוחנן לאוקמי המשנה כמאן דפוטר בבור ברשותיה, וטעמא דמצמצם, לוקמא כמאן דחייב בור ברשותו ואע"ג דלא צמצם חייב.